הדרקון הירוק שואג: סין נערכת לועידת האקלים
מצד אחד היא מתבססת על חשמל מפחם מזהם ומתעלמת באלגנטיות מהיבטים סביבתיים. מצד שני המהפכה הירוקה הגדולה בעולם מתרחשת בתחומה. בקופנהגן הסינים יחזיקו את המפתחות להצלחת הועידה. נקווה שיעשו בהם שימוש מושכל. עסק ירוק
הכיוון קופנהגן:
◄ נקודת התחלה אמריקאית לקראת הועידה
◄ עד 350: לעצור את הפחמן בדרך לאטמוספרה
◄ חם ולא מגניב: ישראל רחוקה מועידת האקלים
אם בפרקים הקודמים של הסדרה עסקנו בשחקן המוביל, זה שביקש וגם קיבל את סרט הקפטן (ארצות הברית) ובשחקן החשוב אך הכמעט בלתי מורגש בעליל (ההמונים), הרי שהיום בפרק המסכם של הסדרה נעסוק בשחקן המתוחכם ביותר על המגרש, הטקטיקן, הערמומי, זה שיכול להוות את ההבדל בין הצלחה מסחררת וכישלון מדכא, או במילה אחת – סין.
את הסינים, להבדיל מהאמריקאים או האירופאים, קשה יותר לתייג. מצד אחד, מדובר במדינה שצמחה במהירות, מתבססת על חשמל מפחם מזהם, מתעלמת בנונשלנטיות מהיבטים סביבתיים ובסופו של דבר מתמודדת עם השלכות סביבתיות חמורות ביותר כדוגמת זיהום אוויר קשה בערים, מקורות מים שזוהמו בידי התעשייה וקטיפת המקום הראשון בפליטת פחמן דו חמצני מהאמריקאים ב-2008.
מצד שני דובר במדינה שעוברת מהפכה מבחינת השימוש באנרגיה נקייה והפכה בתוך זמן קצר למעצמה עולמית שמהווה כיום את היצרן הגדול ביותר בעולם של פאנלים סולריים והינה בדרך לעבור את ארצות הברית ולהיות השוק הגדול ביותר בעולם לטורבינות רוח.
בדבר אחד אין לטעות – הסינים הם שחקנים מתוחכמים ואין להם בעיה להפגין מוסר כפול כשזה משרת את המטרות שלהם. הנה דוגמה אחת לכך – שר האנרגיה ושר המסחר האמריקאיים מבקרים כעת בסין והסינים הוציאו אתמול הודעה לתקשורת שהם מתנגדים להצעות לכפות "מיסי פחמן" על מוצרים שמיוצרים במדינות מתפתחות בטענה שמדובר במכסי מגן שנוגדים את חוקי ארגון הסחר העולמי.
הם מתכוונים כמובן לחלק בהצעת החוק שאושרה בבית הנבחרים האמריקאי שמאפשר להטיל מיסים כאלו על מוצרים שמיוצרים במדינות שלא יקבעו בחוק מגבלות על פליטות גזי חממה, מתוך מטרה ללחוץ אותן לעשות כן ולמנוע מעבר של יצרנים למדינות שכאלו. דובר משרד המסחר הסיני אמר שההצעה הזו מפרה את הרוח של אמנת קיוטו, שבה מדינות מתפתחות, כדוגמת סין, לא חויבו לקבוע מגבלות על פליטות הפחמן שלהן. לכן, הוא הוסיף, אנחנו מתנגדים למדיניות שכזו.
הדאגה הסינית לשמירה על חוקי ארגון הסחר העולמי נעלמת עם זאת
הדברים הגיעו לידי כך שיצרני טורבינות אירופאים פשוט הפסיקו לגשת למכרזים של חוזים סיניים.
לא רק שהאפליה הזו אינה חוקית, אלא שהצורך לבנות מפעלים מקומיים כדי לעמוד בדרישה הסינית של 70% ממקורות מקומיים, הופכת את הדרישה הזו ללא חוקית על פי חוקי ארגון הסחר העולמי. מבחינת הסינים זו לא ממש בעיה כי רוב המכרזים הללו הם ממשלתיים וסין לא חתמה עד היום על החלק בהסכמי ארגון הסחר העולמי שיחייבו חוזים ממשלתיים בעמידה בחוקי הארגון, למרות שהבטיחה לעשות כן.
גם מבחינת העמדות שלהם במשא ומתן הסינים לא פרייארים של אף אחד. באיטליה, הובילה סין ביחד עם הודו, את ההתנגדות של המדינות המתפתחות להסכמה על התחייבות גלובלית כוללת של הפחתת הפליטות של גזי חממה ב-50% בשנת 2050, שתכלול גם התחייבות להפחתה של 80% בגזי חממה של המדינות המפותחות.
הטיעון של הסינים היה שארצות הברית ושאר המדינות המפותחות, הינם האחראים להתחממות הגלובלית, ולכן גם צריכים לשאת באחריות לכך. האם הפחתה של 80% בשנת 2050 לא מספקת מבחינתם? התשובה היא לא. הסינים רוצים לראות הפחתה גדולה ומהירה יותר. אחרת, לטענתם, מה שיקרה הוא שהמדינות המתפתחות ישאו בנטל לא צודק של הטיפול בהתחממות הגלובלית. או במילים אחרות הם אומרים למדינות המפותחות - זיהמתם את האויר כדי לצמוח ולשפר את איכות החיים שלכם ועכשיו אתם רוצים שאנחנו, העניים והדפוקים, נשלם את החשבון? לא בבית ספרנו.
מה שהסינים וגם ההודים ושאר המדינות המפותחות רוצים לראות כאן הוא בעיקר מטרות משמעותיות יותר בטווח ביניים. אחד מאנשי הצוות ההודי למשא ומתן באיטליה הסביר זאת: "לכל המטרות לטווח הארוך צריך שייקבעו מטרות מהימנות לטווח ביניים בסדר גודל של 25-40 אחוזים." המטרה של סין והודו כאן היא מן הסתם לחשק את המדינות המפותחות באופן שכזה שלא רק שהם לא יוכלו לסגת מההתחייבויות הללו עוד 15-20 שנים, אלא שהם גם יצטרכו להתחיל לפעול באופן ממשי כאן ועכשיו.
הסינים יודעים שהם בעמדת כח מצוינת. מחד, אובמה מאד רוצה להשיג הסכמה בינלאומית רחבה וכך גם האירופאים. מאידך, הם נהפכו לכח שאי אפשר להתעלם ממנו. גם אם הם עדיין מתוייגים כמדינה מתפתחת, הרי ששום הסכם של ממש לא יכול להחתם בלי שסין (וגם הודו במובנים רבים) תהיה צד אליו. צריך לזכור כי גם הדרישות שלהם ליעדי ביניים אינן תלושות מהמציאות – החקיקה האמריקאית מדברת על הפחתה של 17% בפליטות ב-2020 (יחסית לשנת הבסיס 2005) והאירופאים התחייבו להפחתה של 20% בפליטות שלהם ב- 2020 (יחסית לשנת הבסיס 1990).
אבל הסינים לא רק דואגים לשלום העולם. כשהאירופאים והאמריקאים יצטרכו להתחיל להזיע קצת יותר בשנים הקרובות כדי להפחית את הפליטות שלהם ויבקשו לעבור לאנרגיה נקייה, איפה אתם חושבים שהם יקנו טורבינות רוח ופאנלים סולריים? נכון מאד. בסין. תוך כדי שיד סינית שרירית אחת מכופפת את קובעי המדיניות האירופאים והאמריקאים, היד השנייה עובדת באופן נמרץ ביותר בכדי לרכוש דומיננטיות עולמית בתחום האנרגיה הנקייה.
הממשלה הסינית הבינה שפיתוח תעשיית אנרגיה נקייה יכול לשרת שתי מטרות בבת אחת – גם פתרון לבעיות שיצרה המהפכה התעשייתית המזורזת שלהם והתמודדות עם אתגרי צמיחה מבית וגם ביסוס המעבר שלה ממעמד של מדינה מתפתחת למעצמה עולמית שמנהיגה את הכלכלה העולמית.
את התרגום לשפת המעשה קשה לפספס – מתוך תוכנית ההמרצה לכלכלה הסינית בהיקף של 586 מיליארד דולר, הקציאה הממשלה על פי דיווחים כ-40%, או 221 מיליארד דולר, לתשתית ועסקים ירוקים. רק לשם השוואה – החבילה המקבילה האמריקאית בסך 787 מיליארד דולר כללה 112 מיליארד דולר בלבד של תמריצים ירוקים.
הסינים גם הזיזו דברים מבחינת חקיקה בשנים האחרונות וכך לדוגמה, חברות סיניות נדרשות ש-8% מהאנרגיה שהן צורכות יגיעו ממקורות מתחדשים (חוץ מאנרגיה הידרו-אלקטרית) עד שנת 2020. מעבר לכך, יצרניות חשמל נדרשות לייצר לפחות 3% מהחשמל שלהן ממקורות מתחדשים (לא כולל אנרגיה גרעינית ואנרגיה הידרו-אלקטרית, שמהווה אגב כ-20% מסך מקורות החשמל בסין).
התוצאה? צמיחה מהירה בתשתית האנרגיה הנקייה, אפילו מעל ומעבר למה שהסינים שציפו לו. הניו יורק טיימס דיווח כי הממשלה הסינית קבעה לה למטרה בשנה שעברה להגיע לייצור של 5,000 מגה-וואט חשמל מאנרגיית רוח עד סוף 2010. נכון להיום נראה שסין תגיע בסוף שנה הבאה לייצור של 30,000 מגה-וואט חשמל מאנרגיית רוח.
אבל צריך גם לקבל פרופורציה ולזכור שמדובר בשווה ערך ל-12 מתקני ייצור חשמל מפחם ובסין כיום חונכים מתקן אחד כזה כל שבוע. כלומר, הדרך עוד ארוכה. ארוכה מאד. אבל בסופה מקווים הסינים לא רק שסין תקבל חשמל נקי יותר, אלא גם שהחברות הסיניות יצברו ניסיון ויכולות משמעותיים. תוסיפו לכך את היתרון הסיני בכל מה שקשור לעלויות זולות ותקבלו את המרשם הסיני להשתלטות על תעשית האנרגיה הנקייה העולמית.
בינתיים הדרך לשם עוד עוברת בקופנהגן. האם יצליחו הסינים לכופף שם את עמיתיהם האמריקאים והאירופאים? התשובה לכך עדיין לא ברורה, אבל מה שבטוח הוא שהסינים מחזיקים בידיהם את המפתחות להצלחת הועידה ונותר לקוות שהם ידעו לעשות בהם שימוש מושכל, לא רק לטובת הכלכלה הסינית, אלא גם לטובת העולם כולו.
נא להמתין לטעינת התגובות
