עד 350: לעצור את הפחמן בדרך לאטמוספרה
לביל מקיבן יש רעיון פשוט: ריכוז חלקיקי הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה לא יעלו על 350 פר מיליון מולקולות אוויר. בדרך לקופנהגן הוא הקים תנועה סביבתית במטרה לסחוף את ההמונים. לקראת ועידת האקלים הוא מתכנן יום מחאה מאורגן וכלל עולמי. כתבה שנייה בסדרה
הכיוון קופנהגן:
◄ נקודת התחלה אמריקאית לקראת ועידת האקלים
מה ההבדל בין 350 ל-450? לתפיסתו של מקיבן זה כמו מישהו שיש לו כולסטרול גבוה וההבדל הוא בין רופא שאומר לך שאתה צריך לחשוב על שינוי סגנון החיים שלך לבין רופא שאומר לך שהכולסטרול שלך גבוה מדי והתקף הלב הוא בלתי נמנע. מן הסתם, הרופא השני יקבל ממך יותר תשומת לב ויגרום לך לעשות משהו בעניין יותר מהראשון. מקיבן, סופר, אקטיביסט ואיש ששמו הולך לפניו בתנועה הסביבתית כבר שנים רבות, מודאג שהיעדים שהפוליטיקאים יקבעו בקופנהגן בדצמבר הקרוב תהיה מבית מדרשו של הרופא הראשון, כזו שתגרום לנו לפעול מעט ומאוחר מדי ותביא על הכדור את התקף הלב שאינו בלתי נמנע.
את הדאגה הזו החליט מקיבן לתרגם לפעולה והוא הקים ארגון בשם 350, שמטרתו ליצור תנועה עממית בכל העולם שתיתן השראה למאבק אמיתי בהתחממות הגלובלית, תוך יצירת תחושה אמיתית של דחיפות, מתוך כוונה לשלוח מסר ברור למי שישב לשולחן הדיונים בקופנהגן לגבי רצונו של הציבור. אם לפעמים נראה שרק קולם של הלוביסטים, הפוליטיקאים והתאגידים נשמע בדרך לקופנהגן, כשפה ושם גם צץ ארגון כמו גרינפיס שקולו נשמע לרגע או שניים, הרי שהיוזמה של מקיבן מנסה להחזיר למרכז את קולו של הציבור – זה שטובתו היא למעשה אמורה להיות מרכז הכובד של הדיונים למי שכבר שכח.
הבחירה במספר 350 אינה מקרית. היא מתבססת על מחקרים מדעיים שאומרים שזהו שיעור הפחמן הדו חמצני באטמוספרה (מספרחלקיקים למיליון) שמהווה את הגבול העליון לחיים בעולם סביר, או כפי שהגדיר זאת ד"ר ג'ים האנסן מנאס"א, שביחד עם צוות חוקרים פרסם מחקר עדכני בנושא בתחילת 2008: "כדור דומה לזה שבו הציוויליזציה התפתחה". אגב, נכון להיום אנחנו חיים בעולם שבו השיעור הזה עומד על 390 חלקיקים למיליון. לא בדיוק מעודד, אבל אפשר להסתכל על זה כמו כולסטרול או משקל יתר - אפשר להוריד את זה עם האמצעים הנכונים.
אבל למרות שאפשר להתווכח לגבי המספר של 350 (הדוחות של ה-IPCC לדוגמא מדברים על 450 חלקיקים למיליון בתור הגבול העליון), הרי שהמשמעות שלו כאן היא בעיקר סמלית. הבעיה היא תחושת הדחיפות שהולכת לאיבוד בסבך הדיונים והאינטריגות הפוליטיות. מקיבן מסביר שלצערנו פיסיקה וכימיה לא מתאימים את לוח הזמנים שלהם כך שיתאימו לצרכים הפוליטיים והכלכליים
אבל זה רק צד אחד של המטבע. אליבא דמקיבן הבעיה היא גם שהתנועה הסביבתית אינה גדולה מספיק. מה שהיה מספיק לעצור ציד לווייתנים או הרס של משאבי טבע לא מתקרב אפילו למה שנדרש כדי להתמודד עם הכוחות הפוליטיים והכלכליים שמנגד. ואת המציאות הזו הוא רוצה לשנות.
org.350 משלבת בתוכה להט של תנועת מחאה עממית בסגנון המחאה כנגד מלחמת ויאטנם ביחד עם אסטרטגיה גלובלית ושימוש מתוחכם בכלים מודרניים כמו האינטרנט להשגת מקסימום אפקטיביות. התוכנית פשוטה למדי – מחאה מאורגנת ברחבי העולם ביום אחד – ה-24 באוקטובר, שבו יהיו אלפי אירועי מחאה בכל העולם. מבחינת התזמון של המחאה, הרעיון הוא שזהו פחות או יותר הזמן שבו הממשלות ברחבי העולם ישבו לגבש את העמדות שלהן לקראת קופנהגן ולכן זהו הזמן הטוב ביותר להשפיע עליהן.
הכוונה היא להעלות את המספר של 350 והמשמעויות שלו על סדר יומם של מי שישבו לשולחן הדיונים בקופנהגן. הדעה הרווחת היא שמרביתם מכירים את הגבול הזה וההשלכות המדעיות שלו, אבל אינם מאמינים שזה אפשרי לעשות זאת מבחינה פוליטית. ב-24 באוקטובר המטרה היא להראות להם שזה אפשרי ושזה מה שהעולם דורש מהם לעשות.
אז אלו צעדי מחאה בדיוק מתוכננים? האתר של 350.org מציע שורה של רעיונות – החל מצעדת מחאה, פעילויות בקמפוסים, כתיבת מכתבים, מפגשים עם נציגי השלטון ועד לאירועי ספורט, פסטיבלי מוזיקה וסרטים ואירועי אמנות. כל אחד יכול ליזום אירוע שכזה ובאתר יש רשימה של האירועים שנרשמו בינתיים. אפשר לעשות חיפוש לפי עיר או מדינה וכך למשל אפשר לראות שבישראל נרשמו בינתיים שלושה אירועים, כולל מסע של רולרים לאורך 35 קילומטרים שיתחיל בתל אביב ואירועים בחבל אילות שיאורגנו על ידי בוגרי מכון ערבה.
מקיבן גם לא לבד כאן. לתנועה יש רשימה מכובדת ביותר של אנשים שהתגייסו להפיץ את המסרים שלה ומוגדרים כשליחי 350. אפשר למצוא שם כמה מטובי המוחות בעולם בתחום הסביבה, כולל וננדה שיווה, דיוויד סוזוקי, ג'ורג' מניבוט, אלכס סטפן, הרמן שיר ואפילו נציג מהבית הלבן – ואן ג'ונס.
הכל טוב ויפה, אבל האם זה יעבוד? קודם כל צריך להכיר בעובדה אחת מפתיעה למדי – זו הפעם הראשונה שקמה תנועה עממית גלובלית בנושא שינוי האקלים. עד כה היו לנו לא מעט פוליטיקאים שהובילו תהליכים כמו אל גור לדוגמה, מדענים, כלכלנים, מהנדסים ואפילו סלבריטאים שהיו בשורה הראשונה של המאבק בהתחממות גלובלית, אבל מעולם לא קמה תנועה של ממש שתביא מסות של אנשים למאבק על עתידו של הכדור.
מעבר לכך, התנועה מתבססת על ניסיון מוצלח למדי של מקיבן בארצות הברית ב-2007, כאשר הוא היה בין המקימים של תנועת Step It Up שארגנה מעל 2,000 אירועים שונים ביום אחד ב-50 מדינות בארה"ב במטרה לשכנע פוליטיקאים בנחיצות של קביעת מטרה של הפחתת שיעור הפחמן הדו חמצני ב-80% עד 2050. תוך זמן קצר המטרה השאפתנית הזו, שעד אז נחשבה לרדיקלית למדי, אומצה על ידי פוליטיקאים רבים, כולל הנשיא (אז המתמודד לנשיאות) אובמה ולאחרונה אף נכללה בחוק שאושר בבית הנבחרים.
ברור שיותר קל לפוליטיקאים להתחייב למטרות לטווח הארוך כמו שנת 2050 מאשר למטרות בטווח הקצר, שיכולות להיות להן השלכות יותר משמעותיות על הקריירה שלהם. עם זאת הדוגמה של Step It Up, כמו גם דוגמאות של תנועות מחאה אחרות, מראה שמחאה יכולה להציג תוצאות, גם כאשר היא קוראת לצעדים שנראים בתחילה רדיקליים למדי.
מקיבן טוען וכנראה בצדק שתנועה עממית רחבה וחזקה תאפשר לפוליטיקאים כדוגמת אובמה שרוצים לפעול באופן נמרץ יותר במאבק בהתחממות הגלובלית מרחב תמרון פוליטי גדול יותר. הכוחות שפועלים כאן, הפוליטיים והכלכלים כאחד, הם חזקים לאין שיעור ולכן אם לא תעמוד מולם תנועה חזקה, יהיה לכוחות הללו קל לכופף את ידם של מי שלא פועלים בהתאם לאינטרס שלהם.
אין ספק שמה שקורה עכשיו בכינוס של ה-G8 לא מבשר טובות. אם הפוליטיקאים מתקשים להגיע להסכמות על מטרות פשרניות למדי עם ניסוחים שמשאירים חורים למילוט במקרה הצורך, איך אפשר לקוות שבקופנהגן מצב הדברים יהיה שונה? אבל מקיבן לא מתייאש. הוא יודע שהשמיים לא יפלו ב-24 באוקטובר ושאולי בקופנהגן לא יגיעו להסכמות שיכללו בתוכן את המספר 350, אבל מאידך הוא מקווה שהצלחה של התנועה והשתתפות של מיליונים ברחבי העולם באירועים השונים תאותת לפוליטיקאים שקופנהגן היא רק נקודת ההתחלה ולא נקודת הסיום.
נא להמתין לטעינת התגובות
