איך לרמוס מיליונר
למרות ש"המירוץ למיליון" הביאה 30 אחוזי צפייה בתוכנית הגמר, אין מנוס מלקבוע שמדובר בפלופ מפואר ומגלומני. רשת עשתה את רוב הטעויות האפשריות. ועל טעויות משלמים. במיליונים
3. נעצור ונסביר: מדובר בהפקה היקרה בתולדות הטלוויזיה בישראל. מגלומניה למהדרין. בכל העולם ביטלו מנכ"לים של גופי שידור את האפשרות לייצר ורסיה מקומית של "המירוץ", עקב העלויות הקיצוניות שמוצמדות להרפתקה כזאת מסביב לגלובוס. העסק פשוט יקר מדי, אמרו חברות הפקה מהודו ועד כוש. אבל לא אצלנו. אנחנו חכמים יותר. אנחנו נצליח היכן שכולם אפילו לא העזו להיכשל.
4. תמצית המחלה, כבר הסבירו חכמים ממני, היא אסטרטגיית ה"Me Too" של רשת. אחרי שערוץ 10 השתלט על הפרנצ'ייז של "הישרדות" וקשת כבשה את מותג "האח הגדול", פתחו המתחרים מרחוב הברזל את פנקס הצ'קים ופוצצו כ-10 מיליון דולר, פלוס-מינוס-אבל-מי-סופר, על רכישת והפקת הפורמטים של "מפרץ האהבה", "המירוץ למיליון" ו"פרויקט מסלול". את מרבית שנת 2009 בילו קברניטי הזכיינית בקינה מתמשכת על הכסף שהם מפסידים. תעשו לבד את החשבון.
5. זה נראה כמו 7 מיליון דולר. צילומים מרהיבים, לוקיישנים קסומים, תחרות טלוויזיונית שכולה פאן טהור. רז מאירמן הוא מגיש ריאליטי קלאסי, הראשון בתולדות הז'אנר בישראל. הליהוק הבריק עם זוגות כמו אשר ומאור או חנה ומרגלית, בדיוק מסוג הציוותים שהפכו את "המירוץ" המקורי לממתק ריאליטי ייחודי מסוגו. אפשר להגיד הרבה דברים טובים על "המירוץ" הישראלי ולתת איזה שאפו על האמביציה, אבל לא בא לי. ו"שאפו" זו מילה מעצבנת.
6. אין דרך יפה לומר זאת: משימת הסיום בתוכנית הגמר גבלה בהונאת הצופים והמתחרים והשאירה כל כך הרבה טעם רע בפה שכבר הייתי מעדיף שחתול יזחל לתוכו וימות.
7. הבעיה היא לא הזכייה שהונחה בידיהם של שי וגיא, גם לא גזילתם הנפשעת של מיליון השקלים מידיהם של מיה ועמיחי, ובטח שלא "התערבות ההפקה". הבעיה היא הטמטום. משימה פיזית נטו בפוטו-פיניש של המירוץ? בגרסה האמריקאית זה לא קרה מעולם. צמדים בעלי יתרון פיזי אף פעם לא קיבלו שם פור כזה בשלב כה קריטי. והסיבה ברורה: משעמם, צפוי ומבאס לראות את החזק מנצח. זו טלוויזיה גרועה. זה אנטי ריאליטי.
8. אנחנו רוצים סינדרלה. אנחנו רוצים אנדרדוג. אנחנו רוצים מישהו שמנצח כנגד כל הסיכויים. בגלל זה אנחנו אוהבים ריאליטי (או לפחות אוהבים לשנוא אותו). "המירוץ למיליון" הלכה איתנו הפוך: בזה
9. רוית ליאור-מנדל ואייל אלקבץ, מפיקי "המירוץ", כבר גרמו לאובדן אמון הצופים ב"הישרדות". את תוצאות המשבר ראיתם ברייטינג העונה השנייה. אם מסתכלים על המספרים בלבד, הם העניקו לרשת את התוכנית המצליחה ביותר שלה בשנתיים האחרונות. הם גם הוכיחו שאפשר להשיג 30 אחוזי צפייה עם אפס באזז. אבל אי אפשר לבנות על זה לטווח הארוך. לא בכל מחיר.
10. דמיינו כמה סדרות דרמה אפשר היה לעשות בכל הכסף הזה. כמה סיטקומים, סרטים תיעודיים ותוכניות תחקיר. כמה טלוויזיה. לוח שידורים שלם אפשר להרים עם סכום כזה. איזה בזבוז.
11. בעידן כזה של משבר כלכלי, יוצרים מובטלים וגופי שידור קורסים, השקעה של עשרות מיליוני שקלים בתוכנית אחת היא לא רק ביזנס גרוע, אלא פשע של ממש נגד הצופים והתעשייה כולה. אפשר היה להיווכח בממדיו אחרי 12 שעות של פרומואים, לקטים ושידורים חוזרים ששיגרה רשת בשבוע שלקראת גמר "המירוץ למיליון". ייתכן שזו שיטת עינוי חדשה, אולי טכניקה מקובלת לשטיפת מוח, ספק השתלטות עוינת של החמאס על תדר השידור. כך או כך, נדמה לי שכולנו סבלנו מספיק.
12. הקטסטרופה האמיתית נשפכה מהמסך בגמר עצמו: 90 דקות של תוכנית ערוכה בגרזן קצבים, ולצדן יותר משעה נטו של פרסומות. בחלקה האחרון של התוכנית שודרו כל כך הרבה פרסומות שכבר שכחתי במה אני צופה. אה, כן, בפרומו של "פרויקט מסלול". אה, לא, בעצם במרתון חסויות של הונדה וארקיע. טוב, אני נכנע. חבל רק שאין בישראל רגולטור – נגיד, רעיון, איזו רשות שנייה לטלוויזיה – שיעניש את הזכיינית בחומרה על חטאיה. היה יכול לעזור.
13. אני שומע מה אתם אומרים. "המירוץ למיליון" היה ריאליטי "נקי". בלי תככים. ללא שקרים, תחמונים וקומבינות. מינוס הזוהמה האנושית שמגיעה בדרך כלל בילט אין עם הז'אנר. מין תשובה נאורה, הומאניסטית וספורטיבית לזוועה הדארוויניסטית שמאפיינת את מרבית להיטי הריאליטי. ובכלל, איך אפשר לומר משהו רע על סדרה כזאת, שלא פגעה בזבוב (אבל כן פגעה בג'מוסים, ברווזים ושרצים) ולא העליבה איש (מלבד את אברי גלעד)? ובכן, הביטו בסעיף הבא וראו.
14. ריאליטי "נקי" הוא אוקסימורון. אין חיה כזאת. זה כמו פאשיזם "נאור". כמו כדורגל ישראלי "טוב". ריאליטי הוא קודם כל טראש. ואי אפשר לנקות זבל.
נא להמתין לטעינת התגובות
