העונש של תמיר – החלטה אומללה
במקרים כמו תא"ל תמיר, השאלה מי הוא הקצין היא קריטית: בהיבט לאחור, איפה היה ומה עשה ויותר מזה, בהיבט העתידי – מה ערכו לצה"ל
מספיק לעיין בתקדימים: יצחק מרדכי, שהורשע בעבירות מין חמורות, לא הורד בדרגה. כך גם מפקד אוגדת הגליל הנוכחי, תא"ל עימאד פארס, שהורשע בעבירות אלימות. עבור קצין בכיר, הורדה בדרגה פירושה למעשה סיום הקריירה.
זה מה שהחליטו שופטי הרוב, וזו ההחלטה שצריך להעמיד במבחן. הרי מאסר על תנאי, שלילת רשיון ועיכוב קידום היו מאששים את האתוס הצבאי לא פחות, וכל העונשים האלה היו משאירים את תמיר בצבא.
יש מקרים שבהם קצין סורח, וממש לא חשוב מי הוא ומה הוא. הכשל הערכי או המקצועי כה חמור, שהמחוייבות לנסח מחדש את האתוס הצבאי, באופן חד משמעי ותקיף, גוברת על הכל. בכל מקרה אחר, ולדעתי בהחלט מדובר במקרה אחר, השאלה מי הוא הקצין היא מכרעת: בהיבט לאחור, איפה היה ומה עשה, ועוד יותר ממנה בהיבט קדימה - מה ערכו למערכת הצבאית בהמשך.
בעניין הזה, מעטים עומדים במקום שבו עומד צ'יקו תמיר. כבר כתבתי כאן שעל הרמטכ"ל לדאוג שיישאר בצבא, לא בגלל עברו של תמיר אלא בגלל עתידו של צה"ל. במטכ"ל של גבי אשכנזי, שזקוק נואשות לחידוש פנים ודם חדש, יש מעט קצינים כמוהו. מעשיו בשדה הקרב מוכרים.
יש לי ספק כבד כמה קצינים בכירים אכן קראו את "מלחמה ללא אות", ספרו של תמיר על ימי הלחימה בלבנון. מי שיקרא אותו ימצא קצין חושב, ישר ומקורי שכמוהו יש בצה"ל פשוט מעט מדי, ומעט מדי במקומות הנכונים.
אשכנזי ניסה להעביר את המסר הזה לשופטי ההרכב, במכתב שכתב להם ערב גזר הדין. זה לא הספיק. הוא היה צריך להתייצב מולם במדיו, ויגידו הטהרנים מה שיגידו, ולומר: "אני מפקד הצבא; האתוס הצבאי
אשכנזי לא אמר, ושופטי ההרכב לא רק שקבעו על דעת עצמם על מה צריך להדיח קצין חיוני, אלא גם לעגו לעדי האופי שהביא תמיר, ובתוכם הרמטכ"ל. בצבא שמפקדיו מסרבים לקחת את הנורמה על אחריותם, שופטים יכולים לדבר על "מוסר כפול" של עדי האופי, כי הם קובעים. בצבא ששר הביטחון הממונה עליו ביזה את נורמות התחקיר בהיותו רמטכ"ל, וקציניו הנוכחיים שתקו כשרמטכ"לים אחרים הציגו אותם ככלי ריק בעת מלחמה ושלום, השופטים באמת קובעים מי ומה ראוי.