ראש הממשלה: תוביל, ילכו אחריך
מה נתניהו צריך לומר בבר אילן. רשות השידור כילתה מטאטא נוסף. עיני והאוצר מכניסים קטנות. דודו טופז, במדי אסיר, מרצה לתלמידים על תהילה ומחירה. מה יהיה, ברק?
הנה זה מגיע, כפי שהבטחנו. ראש הממשלה נתניהו יאמר את דבריו ביום ראשון, באוניברסיטת בר אילן. מהר משחשבנו, דחוף פתאום, אבל עדיין במסגרת לוח הזמנים.
במהלך השבוע בנה נתניהו ציפיות לקראת נאומו, יצר סבב פגישות, קיבל משלחות, הערות, בקשות, הצעות ותיקונים, שאל את אנשיו אם יישארו איתו גם אחרי כן, ונדמה שהוא מתייחס לאירוע כאל רגע ההכתרה שעדיין לא היה. נתניהו מבין בהופעות פומביות. אם לא יהיו שיאים, אם לא יהיו חדשות, אם לא תנשוב מן הדברים רוח של תקווה מחודשת, הוא בצרות גדולות במיוחד.
נתניהו ינסה להקפיד על איזון בריבוע. בין צורכי הנשיא האמריקאי
עד כה נהג נתניהו במילותיו כעוד סוג של תכסיס, אמצעי תנועה בדרך אל היעד. גם כאשר חתם על הסכם בינלאומי, או הבטיח דבר לבוחריו, או למנהיגי העולם, מצא דרך להפוך את מעשיו. נתניהו עולה ביום ראשון לקדמת הבימה הבינלאומית, ודבריו ישודרו שוב ושוב ברחבי העולם. אין מקום עוד לתכסיסי מילים, ולא תהיה דרך חזרה.
נתניהו יודע היטב כי גדולי המורדים במפלגתו כבר עייפו מאוד. פעילי ליכוד ימניים ומרכזיים, גם מעבר לקו הירוק, מסכימים ל"שתי מדינות" בפה קפוץ, בלי לומר מילה נגד. איך זה יהיה, הם שואלים, פרקטיים ומותשים, ומה עם ערביי ישראל? לא יותר. נתניהו גם יודע שפג תוקפן של המילים "פיתוח כלכלי כמנוף לשלום", " גבולות זמניים", " התנחלויות אינן מכשול" וכדומה. השפה השתנתה עם הצרכים. ובכל זאת, במסעו השבוע בין המשלחות והאישים שאל את הבאים אליו פעם ופעמיים, "אתם נשארים איתי?", " את מתכוונת לצאת להפגנות נגדי?", "אתה?".
באוניברסיטת בר אילן יושב ומכהן בין היתר פרופ' אלישע האס, ביו-פיזיקאי מרתק, צמיד כתום על פרק ידו השמאלית, מאז הימים ההם ועד עתה. האס מביט בנו בעיני ביולוג, ואני מביא מקצת מתפיסתו גם כדי ללמד מול מי ומה יעמוד נתניהו ביום ראשון.
האס הוא מומחה בינלאומי בתחומו, חוקר את המבנה והתהליכים הביולוגיים המתרחשים בדנ"א. אם פרויקט הגנום מייפה את סדר החומצות האמיניות שמרכיבות את הדנ"א, עכשיו מבקשים החוקרים לפענח כיצד נוצר הסדר, מהי משמעותו, ופרופ' האס ביניהם. "כשיוצרים בגנטיקה יצור חדש", אמר לי ב'חוצה ישראל', "אנחנו יודעים שהוא בר קיימא רק בדור השלישי. הניסיון שלנו ליצור זהות ישראלית, יהודי חדש, נמצא באמצע הדור השני. ובכן, לדעתי, זה לא יצלח לבסוף".
למה? בטבע, סופן של כל המהפכות להיכשל. כל הניסיונות ליצור יהדות חדשה, שאינה יהדות הלכה, לא צלחו עד היום. ישראל, מבהיר הביו-פיזיקאי, מנוגדת לטבע הגיאו-פוליטי. היא מובלעת, כמעט גוף זר, היא נוצרה על בסיס רוחני בלבד, מוסר של חובות ומצוות. ישראל תשרוד רק אם תשמור על נוסחת החיים שלה. אם תהפוך להיות ככל היתר, תושמד ותלך לאיבוד. "היהדות", לפי האס, "הצליחה להישמר לאורך הדורות רק משום שקיבלה על עצמה מחויבות שמנוגדת לטבע הביולוגי. עול המצוות, חובות שרירותיות שבאו ממקור חיצוני ולא נועדו להיטיב עם האדם, יצר למרבה הפלא חירות מאילוצים ביולוגיים. זה סוד החיים, זה סוד ההישרדות רבת השנים. עכשיו מסכן המשבר את ההמשך.
המשבר בחברה הישראלית, על פי האס, הוא הקרע שנוצר בין ישראלים בעלי זהות יהודית (דתיים), ובין ישראלים ממוצא יהודי (חילונים). האס , כמובן, אינו מכיר ביהדות חילונית כגוף עצמאי. הוא רואה במשבר "מלחמת אזרחים" או "התנגשות בין תרבויות". הוא מוצא שהאפשרות היחידה שלנו לשרוד היא רק באמצעות שמירה על זהותנו היהודית, ואני שולח את התנצלותי מראש אם עיגלתי ניואנסים בדרך לתמצות דבריו.
תפיסתו של האס, בניסוחים ונימוקים דומים ואחרים, משותפת לחלקים רחבים בציבור. פשרה טריטוריאלית עדיין מקבילה לוויתור על זהות, פינוי מאחז לא חוקי עדיין מסמל שנאת אבות, נסיגה פירושה כניעה לאויב, וכל אלו יחד עדיין נתפסים כתורה "צפונית" וכוויתור על "זהות יהודית". זו שגיאה. זו הקבלה פשטנית, דמגוגית, חומר תבערה לסכסכני מלחמה. מיתוס רבי עקיבא וקנאותו ממשיך להוביל חלקים גדולים מן הציבור למרות שהסתיים באסון גדול, ולמרות שרובנו מודעים היטב למחירו. היהדות, כאבחנתו של פרופ' האס, אכן שרדה את רבי עקיבא וחבריו. רוב מאמיניה לא כל כך.
שר החוץ ליברמן על נאום הנשיא אובמה בקהיר: "יש פה ניסיון לכפות שלום".
שימו לב. בשנה האחרונה עמד תקציב רשות השידור על כ-800 מיליון שקל. התקציב כולל את כל ערוצי הרדיו והטלוויזיה. רק כשמונה מיליון שקל מתוך כל ה-800, כאחוז, הוצאו להפקת יצירה מקורית, דרמה או דוקומנטרי. כל 800 מיליון השקלים הללו מגיעים מן הציבור, באמצעות תשלום האגרה. זה המצב. את המצב הזה ניסה משה גביש, היו"ר המתפטר של רשות השידור, לשנות. הוא גם התחיל להצליח.
הוא נכנס לפרויקט לפני כשנתיים חדור מוטיבציה, חצה את הביצה לאורכה ולרוחבה, ייצר עבור החברים ברוממה לוח זמנים שונה, וגיבש רפורמה של ממש, מתחילתה ועד סופה, יש מאין. גביש עבד ארבעה ימים בשבוע מבוקר עד ערב בתמורה לשקל בשנה, שומר על עצמאותו כראוי. הוא בקיא ויודע. הוא לקה מדי פעם בנטייה להכרעות תוכניות מערכתיות, ממנחה ועד עורך, אבל זיהה היטב לאן הוא צריך להגיע, ואכן רקם מהפך אמיתי. כולל פיטורים מוסכמים של כ-700 עובדים, כולל הסטה של עשרות מיליונים לטובת היצירה לסוגיה. את פירותיה הראשונים של הרפורמה הזו היינו אמורים לטעום כבר במהלך השנה הבאה.
אבל לא, מה פתאום. השלטון הוחלף, ורשות השידור הרי חייבת אצלנו להיות בידי השלטון, בדרך זו או אחרת. גביש נתפס בעיני המלך החדש כסדין אדום, שמאל רדיקלי ממש. הוא קיבל כתף קרה מן השלטון, באמצעות השר האחראי יולי אדלשטיין, שבסך הכל לא החזיר טלפון שלושה חודשים. בליכוד, אומרים, כולם סוציאליסטים. לא מפטרים אף אחד, רק מוציאים לו את הנשמה עד שהוא מבין ומתפטר.
גביש גם ביקש, ולא קיבל, הצהרת כוונות משר האוצר שטייניץ לגבי קיומה של הרפורמה. שני השרים, אדלשטיין ושטייניץ, חיכו לשמוע את דבריו של הראש נתניהו, וזה עדיין לא דיבר. גביש חיכה לטלפון, מצא שסביבתו הולכת ונושרת, ובשבוע שעבר, בישיבת הוועד המנהל, כבר ידע שהובס. מוטי שקלאר, מנכ"ל הרשות, פנה והלך זמן קצר אחרי תחילת הישיבה, המזכירה כלל לא הגיעה, המשתתפים הקבועים אחרו או נעדרו. לאיש לא היה ספק. גם סיפורו של המטאטא הזה נגמר, רק העובדים הקבועים ממשיכים הלאה.
גביש הודיע שיתפטר בסוף החודש. אתה יכול לעשות זאת גם תוך 96 שעות, אמרו לו. "בשלטון הנוכחי", אמר גביש לירון דקל, "השירות הציבורי נרדם", "השר הממונה הוא אחד מתוך כמה מקבלי החלטות", "לפקידי האוצר אין תשובות", "לא רק שלא מאשררים את הרפורמה אלא גם מקלקלים", "ואם כל זה בגללי, אז הנה, הלכתי". השר אדלשטיין אמר לי "הצטערתי שהלך, אבל קיבלתי את התפטרותו", המנכ"ל שקלאר אמר "חבל, אבל חייבים להמשיך ברפורמה".
את מי ימנה ראש הממשלה נתניהו לכהונת יו"ר רשות השידור, עדיין איננו יודעים. ברור שמדובר במינוי ישיר שלו, ובהכפפת הרשות לשלטון, נקודה. ברור ששנת 2009 תסתיים במינוס של כ-50 מיליון שקל, ללא הרפורמה. ברור ששנת 2010 תסתיים במינוס של כ-250 מיליון שקל, ללא הרפורמה. וגם כל המשמעות הנגזרת מכל אלו ברורה. הכל צפוי והרשות נתונה.
עם התפטרותו של גביש, הושלמה תפיסת המסך הקטן על ידי המלך החדש. על הערוץ הראשון כתבנו, ערוץ 10 נזקק לתמיכה מאסיבית של הפוליטיקאים, אישורי ויתור, קיצוץ, והלוואה של ממש מן השלטון, בדרכו אל הרישיון. גם הערוץ השני נזקק לתמיכת פוליטיקאים בדרכו מן הזיכיון אל הרישיון, ועם הקמת רשות הפיקוח החדשה, "ברית המועצות" שמה, ייסתם הגולל.
הרבה הציעו טיפול כזה או אחר בדודו טופז ואברהם שרון יותר מכולם. שרון כתב לי מה לדעתו יש לעשות בטופז עכשיו. הוא מציע שטופז ירצה את עונשו בפני תלמידים. "לא כחלופה לעונש אלא כחלק בלתי נפרד ממנו".
זו תמצית הדברים. "טופז יחויב להופיע בפני תלמידים בבתי ספר בכל רחבי הארץ, ולספר את סיפורו האישי. מהנסיקה, שכרון אוויר הפסגות ועמו שכרון הכוח, תחושת "הכל מגיע לי כי אני כוכב", זוהרו של אבק הכוכבים, אורותיה הנוצצים של התהילה. והנפילה. היעדר הביקוש. הירידה מהמסך, ההתרסקות. . ." למען יראו וייראו, יש לשקול הבאתו להרצאות בפני התלמידים כשהוא לבוש מדי אסיר, להושיבו בפניהם כשידיו כבולות, אולי כדי להמחיש את החופש שנגזל ונשלל ממנו בגלל הפשע שביצע. . . אם מי מהשומעים אותו שרוצים להיות 'כוכב נולד' יראו בטופז לא מלך התהילה אלא קורבנה, ואולי יחשבו מחשבה שנייה".
"במסגרת שיחותיו עם בני הנוער יציג עצמו טופז כדוגמה לאמן שכל חייו היו בטלוויזיה. משם שאב את מקור כוחו, את טעם חייו, את תחושת הערך. שם עיצב את אופיו. שם נקבעה זהותו. שם היו כל חייו. כשגורש משם, היה חשוב כמת. הוגלה אל ערבות הדעיכה הצחיחות, אל ישימון השכחה החרב. היה כלא היה. נמוג אל הלאבכלום. "זה הזמן לשקול ולהפוך את תקופת מאסרו הצפוי של טופז לזמן איכות, זמן תיקון והבראה של חברה חולה".
יש תוצאות לוואי להתנגשות בין משרד האוצר ליו"ר ההסתדרות עופר עיני. שתי עקיצות. החשב הכללי שוקי אורן הורה על הפרשה פנסיונית לעובדי שמירה, ניקיון ואבטחה, החל מן היום הראשון לעבודתם, ולא רק אחרי שישה חודשים, כפי שמחייבת ההסתדרות של עופר עיני. שזה אחד אפס יפה.
עקיצה שנייה, הממונה על השכר אילן לוין ינסח מחדש את הצעתו של עופר עיני בעסקת החבילה, ויתור על 50 אחוז מדמי ההבראה במגזר הציבורי. דמי ההבראה כידוע לא זהים, 900 שקל ליום בנמלים לעומת 300 שקל ליום לעובדי המדינה, ויש בין עובד לעובד משתנים רבים. חיתוך רוחבי של 50 אחוז אינו הוגן וישרת את בעלי התנאים המועדפים.
ובכן, הממונה על השכר יתקן את המעוות, ויגיש הצעה מתואמת. שתיים אפס. אבל עיני הציע מנגד שיפורים דרמטיים במשרד האוצר. לבטל את תפקיד הממונה על התקציבים, לבטל את תפקיד החשב הכללי, ולהעביר את הסמכויות למנכ"ל. זה שתיים אחת.
בסוף עזרנו קצת. בשבוע שעבר, בעקבות מכתבו של יוחנן הירש מרמת השרון, פרסמנו כאן על מעצור גדול בדרך להשוואה בין אלמן לאלמנה בקצבת שארים, למרות צו בית המשפט העליון. כ-4,600 אלמנים מצפים עד בוש לשינוי הזה, והשבוע זזה קצת הגבינה משולחן לשולחן.
ובכן, מתברר שמשרד האוצר הגיש את הצעת החוק לוועדת הכספים, על פי צו בית המשפט, ושר האוצר גם חתם עליו, ואפילו היו שתי ישיבות בעניין בוועדת הכספים. אבל, איך לא ידענו, מרגע שהתחלף שלטון, הכל מתחיל מחדש, והיה צורך להגיש את הצעת החוק לוועדת הכספים פעם נוספת. כן. ביום ראשון הקרוב, בעזרת השם, תוגש ההצעה לוועדת הכספים פעם נוספת.
ומדוע לא פתרו את הענין בוועדה הקודמת? בגלל שעלות השוואת התנאים שבין אלמנה לאלמן מגיע ל-1.4 מיליארד שקל. מי ישלם? האוצר אומר שקרנות הפנסיה הוותיקות, אלו שכבר קיבלו מאיתנו מיליארדים מכאן ועד להודעה חדשה, הן שיישאו בנטל. חיים כץ, ליכוד, דרש את המימון מן האוצר.
מחלוקת, מהיכן יגיע הכסף. מצדי, שיחלקו עד מחרתיים. אין מחלוקת על הנחיית בית המשפט העליון, השוואת תנאים בין אלמן לאלמנה החל מדצמבר 2008, והתשלומים המגיעים לאלמן, כהבטחת האוצר, ישולמו על פי הגדרת בית המשפט. ובמה אנחנו הועלנו? בכך שהזזנו קצת את הגבינה, והצעת החוק הנשכחת תחזור ותוגש לוועדת הכספים ביום ראשון. זה, בינינו, כל כוחה של התקשורת בימים אלה. להזיז את הגבינה משולחן לשולחן.
תהיתי אם לגעת בענייני מפלגת העבודה השבוע, אהוד ברק וחבריו צוללים בימים אלה אל מתחת לשבעה מנדטים, או לעזוב אותם ושימותו בשקט? נעזוב, אמרתי, מספיק.
נא להמתין לטעינת התגובות
