האליטה בישראל נשארה בשמאל
32 שנה אחרי שהימין עלה לשלטון בישראל, ועדיין הדעה הרווחת בקרבו היא שהאליטה נמצאת בידי השמאל
זה שנות דור, מאז המהפך ההיסטורי של מנחם בגין, להוציא תקופות קצרות מאוד, הימין שולט כאן. הממשלה שלו, החוקים שלו, הפקידים הבכירים שלו. ובכל זאת, אין איש ימין אחד, גם הבכירים שבהם, שלא ממשיך להתלונן על אליטות השמאל. הם שולטים על סדר היום. הם מרעילים את הלבבות. הם מנהלים לנו את המדינה מאיזה בועה סודית ברחוב שינקין.
אין לימין הסבר טוב למציאות הזאת. חלק מהם בטוח שהפרוטוקולים של זקני השמאל הוא מסמך אמיתי. קוד של סימנים וסיסמאות. מי שלא אומר "מדינה פלסטינית" נותר מחוץ למוצבי השליטה. אלה שלא מגחכים על יהודי עם פאות וזקן - מוקצים. זה היה יכול להיות הסבר לא רע, אבל 32 שנה, ועדיין לא נמצא הנשק שקעקע את מצודות האליטה האלה? לא. וגם לא יימצא.
האליטות הן תמיד שמאל. כך היה, וכך יהיה. אין טוקבקיסט שיכול לנצח את חוקי הטבע. השמאל, מעצם מהותו, מחפש סוג של משטר שיאפשר לכל פרט לפרוח כרצונו. הימין, מנגד, רואה באנשים חלק מקולקטיב הגדול מכל פרט שהוא. זה החלק הראשון של המשוואה. החלק השני שלה הוא הזהות. אין אדם בעולם שלא נזקק לה. הידיעה הברורה של מי אני.
הזהות הזאת מורכבת מחלקי האני הפרטיים והיחודיים של כל אחד ואחד מאיתנו, וגם מהשיוך הכללי. החלומות, הפחדים, הביוגרפיה הפרטית, תמונת העולם, ההשתקפות בעיני האחרים - אלה רכיבי האני הפרטי. המשפחה, היישוב, המין, הדת, המועדון, המדינה - הם החלקים הכללים של הזהות. עכשיו מגיע חוק הטבע.
לא במקרה נבנה הימין מהמעמדות הנמוכים
ככל שרכיבי הזהות הפרטית חזקים יותר - מתמעט הצורך בתחושת הזהות הקולקטיבית. ולהפך. אלה שאישיותם הפרטית חלשה או מוחלשת, אלה שמתקשים להאמין בעצמם, ישלימו את החסר מתוך הזהות הכללית. זו הסיבה שמשטרים לאומניים תמיד מצאו את הגייסות שלהם במעמדות הנמוכים.
זאת הסיבה שאסירים - נפשות מעוכות לגמרי - הם גדולי הפטריוטים בכל מקום בעולם. כשהאני הפרטי חלש, לוקחים מקופת הכלל. לא במקרה הימין נבנה מהמעמדות הנמוכים והחלשים. בישראל אלה העשירונים התחתונים, תושבי השכונות ועיירות הפיתוח, העולים החדשים. אנשים שלא מאמינים בכוחם האישי לשנות את גורלם.
אליהם מצטרפים קנאי דת. אלה לפעמים
אנשים בעלי יכולת, שהקריבו את האני הפרטי ומסכו אותו, מסיבות שונות, בתוך משהו גדול מהם. פיצוח סוד האליטה הוא רק צד אחד של המטבע. הצד השני הוא עיוורון השמאל, שלא מבין למה האנשים שעבורם הוא לוחם, מפנים לו את הגב בקלפי. זה פשוט.
הציבור הזה הוא קהל על טריבונת המדינה, לא אוסף של פרטים. מולו, כל דיבור על תועלת אישית הוא חסר ערך. האליטות עשויות מאנשים שמזיזים את העולם קדימה. יוצרים, הוגים, מדענים, אמנים, אנשי תקשורת. אמנות לא נוצרת בוועדה. הגות לא נולדת בצו. ביקורת היא צורך טבעי וחיוני להבנת המציאות. לזה הימין פשוט לא בנוי. אלוהים לשלטון בחרתנו? אולי. לא לאליטה.
נא להמתין לטעינת התגובות
