ייתנו, יקבלו: רוצים הקפאה? תנו איראן

אם ארה"ב תעמוד על הקפאת הבנייה ביו"ש נתניהו ידרוש לדעת מה יקבל ממנה בתמורה

שמואל רוזנר | 1/6/2009 7:37 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
סוף קיץ 1982, 30 באוגוסט, ותרועות מלוות את יאסר ערפאת המפנה את בסיסו בביירות שבלבנון. יומיים אחר כך, 1 בספטמבר, מברך נשיא אמריקאי, רונלד רייגן, את שליחו המיוחד לאזור, פיליפ חביב - "דיפלומט גדול" שבזכות "עבודתו ההירואית" בא לסיומו המצור המסכם של מלחמת לבנון הראשונה.

רייגן לא הסתפק בשבח לשליחו חביב, שהתנגש לא פעם עם ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין. את הגלולה המרה שבלעו הפלסטינים בהשפלת מנהיגם, המתיק רייגן בנאום שבו קרא לחדש את שיחות האוטונומיה ש"יאפשרו לעם הפלסטיני לממש את זכויותיו הלגיטימיות".

רייגן דרש בנאום ההוא "יישום מיידי של הקפאת התנחלויות". פעולה כזו, אמר "יותר מכל דבר אחר", תוכל "לבנות את האמון הדרוש" להרחבת שיחות השלום. "פעילות ההתנחלות", אמר רייגן, "אינה דרושה בשום אופן לביטחונה של ישראל".

"אני רוצה שהעמדה האמריקאית תהיה ברורה", אמר רייגן. אבל שום דבר ברור לא היה בנאום ההוא. רייגן התנגד להמשך הכיבוש הישראלי בשטחים, וגם להקמתה של מדינה פלסטינית.
הופתעו מכך שנתניהו הופתע

27 שנים עברו, ועמדת ארצות הברית השתנתה אך במעט: היא עדיין נגד הכיבוש, אך כעת גם בעד משהו - מדינה פלסטינית. את מה שאמר רייגן על ההתנחלויות, אמרה בשבוע שעבר גם שרת החוץ הילרי קלינטון: צריך להקפיא.

גם תגובת ממשלת ישראל לא השתנתה הרבה. יום לאחר הנאום, ב-2 בספטמבר 1982, שיגרה ממשלת ישראל הודעה שזה עיקרה: ישראל הבטיחה לא להקים התנחלויות חדשות, וכך גם עשתה לתקופה מוגבלת, אך בשום שלב לא הסכימה למנוע המשך התפתחות האוכלוסייה בהתנחלויות קיימות.

את מה שלא הצליחו

לעשות נשיאים מרייגן ועד בוש הבן, מנסה כעת גם אובמה. אם בנימין נתניהו הופתע מעמדתם הנוקשה של האמריקאים, הופתעו האמריקאים מכך שנתניהו הופתע.

לפני ארבעה חודשים בדיוק, ב-31 בינואר, מועד ביקורו הראשון של השליח ג'ורג' מיטשל בירושלים, כתבתי כאן את הדברים הבאים: "אובמה ושליחו מיטשל ירצו להגיע להקפאת התנחלויות מוחלטת. נתניהו, בשיחה עם שליח הקוורטט, טוני בלייר, אמר השבוע שלא יסכים. במשלחת של מיטשל תייקו את דברי נתניהו, אך לא נבהלו. לא ציפו לעמדת פתיחה אחרת".

עמדת הפתיחה היא גם עמדת הסיום

אובמה וממשלו מנסים לשכנע את ישראל כעת, שאצלם עמדת הפתיחה היא גם עמדת הסיום. הקפאה מוחלטת. נקודה. זו הצגה שמשוחקת היטב, בינתיים, אך טרם הגיעה לרגע השיא - הרגע שבו יצטרך אובמה להכריע בין פשרה לבין קריסה של הקואליציה הישראלית.

בעצם, השאלה המעניינת ביחס לממשל אובמה היא האם החליט, כבר בנקודה זו, שמוטב לו לעבוד עם ממשלה ישראלית אחרת. יש בין יועציו (השמועות אומרות - רם עמנואל) מי שכנראה נוטים לדעה כזאת.

ביקורו של שר הביטחון אהוד ברק בוושינגטון ייתן לישראל אינדיקציה אם דעתם של יועצים אלה התקבלה. אם כן, הרי שצפויים לנתניהו חודשים קשים של משבר עד שיוכיח כי ממשלתו יציבה, או עד שייפול.

אם לא, משמע שגם בידו קלפי מיקוח. וכשנתניהו רומז כי אין "הקפאה" בלא "תמורה", הוא איננו מתכוון לתמורה מהפלסטינים, שעל התחייבויותיהם אינו סומך כלל ועיקר. הוא מתכוון לתמורה אמריקאית.

אם הקפאת ההתנחלויות כרוכה במאבק נגד הגרעין האיראני, כפי שטוענים הדוברים האמריקאים, תרצה ישראל להבין: מה בדיוק מבטיחים האמריקאים לעשות בסוגיית איראן, אם ממשלת ישראל תסכים להסתכן פוליטית עד כדי הקפאה מוחלטת של ההתנחלויות. ייתנו (איראן) - יקבלו (הקפאה). הבעיה היא שבינתיים הם לא נותנים.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

שמואל רוזנר

צילום: .

מומחה להיסטוריה ומדיניות ארה"ב, כותב את הבלוג "Rosner's Domain". עורך ספרי העיון בהוצאת כינרת-זמורה. עמית ב"מכון למדיניות העם היהודי". מחבר "שטעטל בייגל בייסבול: על מצבה הנורא והנפלא של יהדות אמריקה"

לכל הטורים של שמואל רוזנר

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים