מה בדיוק הוא הצליח לעשות מאז הבחרו? האיראנים ממשיכים לפתח נשק גרעיני בקצב מטורף ומודיעים לכל העולם שהפסקת התוכנית הגרעינית אינה עומדת על הפרק.
צפון קוראיה הבינה שבארצות הברית יש נשיא פחדן ומייד חזרה לתוכנית הגרעינית שלה.
האפגניסטאן כבר שני שלישים נמצאים בשליטת הטאליבן.
פאקיסטאן (מעצמה גרעינית) נתונה למלחמת אזרחים, והסיכוי שתיפול (כולל נשקה הגרעיני) בידי אל קעידה והטאליבן הפכה לממשית.
מה בדיוק אובמה יכול להבטיח לישראל? פחות או יותר את מה שצ'מברלין הבטיח לאירופה לאחר שנכנע להיטלר.

פרצופו האמיתי מתגלה.

הקפאה של ההתנחלויות כבר קיימת למעשה
ב-3 שנים האחרונות של שלטון קדימה.

זה לא משהוא חדש שלא היה קיים לפני כן שאובמה מנסה.
ההבדל הוא שעכשיו בישראל לא יקבלו את התכתיב האמריקאי כמו שהוא
כמו שקדימה היו מקבלים
ואם כן הם ידאגו שישראל אכן תקבל משהו בתמורה כמו שרשום כאן

בחסות השמאלנים =ביילין בורג רם עימנואל היהודונים השפלים שמסיתים איש טיפש כאובמה המערב יהרס וישראל תיכנס למיגננה קשה
פעם שמאלנים=אוסלו הינתקות תמיד שמאלנים שפלים מהרסייך ומחריבייך מישראל והשמאל ייצאו
אני תפילה שאובמה ייפול ויילך בבושת פנים ביחד עם היהודונים שלו

לא יכולה לקבל הגבלות על בנייה והתיישבות בשטחה. את זה יש להבהיר היטב לנשיא חוסיין - ואם הוא יהיה יהיר מספיק כדי להתחיל בעימות גלוי עם ישראל (ולא רק עימות רטורי) הוא יגלה עד מהרה את מגבלות כוחו.

עד סוף הקדנציה ידדה נער החלומות של הוליבוד חזרה למקומו הטבעי בהיסטוריה לצד קליפות הבוטנים של ג'ימי קרטר.

לכל ה''גברים'' המאמינים שישראל יכולה להעמיד תנאים לארה''ב. אנחנו לא יותר מזבוב טורדני ליד אוזן הפיל. ירצה - ינפנף אותנו, ירצה - ימחץ אותנו. לשקול היטב אילו אינטרסים לאומיים מסכנים לפני שנכנסים לעימות כי את המחיר ישלמו לא רק הסהרוריים והמתלהמים אלא כולנו.

מאז הקמת ממשלת הימין קרה דבר או שניים. מה שהיה בלתי סביר לפני חודשיים שלושה לא בהכרח נכון היום.
והיה וקואליציית הימין תקרוס, לא מן הנמנע שתקום במקומה קואליציה אחרת, המבוססת על ליכוד-קדימה-עבודה, בתנאי שנתניהו (שמיטב לקרוא מפות) ייבצע את המהפך האידיאולוגי הרצוי. ואם זה יתרחש, אני לא רואה את ציפי לבני עומדת על רוטאציה שכן מצביעיה לא ירצו לראות הזדמנות פז לסיים את הסכסוך מטורפדת בשל דרישתה של לבני לרוטאציה.
קואליציה כזו תוכל בקלי קלות לאמץ את חזון אובאמה ובא לציון גואל.
הכל תלוי כמובן בנתניהו, אבל עד כה הוכיח שבראש מעייניו עומד נתניהו ואם יובטח לו שלטון יציב, ייתכן ובחירוק שיניים יילך לקאנוסה ויאמץ את חזון שתי המדינות, מה גם שהדבר ייקל על ארה"ב לנטרל את איראן.
ובא לציון גואל.

אבל כמו שהיטבת לתאר : ישראל היא זו שצריכה להחליט לאן פניה מועדות. עשרות שנים כאילו מתנגד העולם למפעל ההתנחלות אבל רק כמס שפתיים. ישראל ממשיכה בשלה.

אולם, גם אם הולכים לפשרות כואבות בנושא זה, הן חייבות להיות זמניות, נושאות תמורה אמיתית ומוגבלות בהיקפן. אסור להגיע בהן לקיצוניוצת בלתי נסבלת. בשאלת ההתנחלויות, למשל, פינוי מאחזים לא חוקיים הוא מהלך נסבל, בתנאי שהוא מתבצע לא רק מול מתישבי איו"ש ומוצא לפועל לא ע"י צה"ל. הפסקת בניה בישובים חוקיים לתקופה מוגבלת סביר בתנאי שאינו כולל גידול טבעי. דרישה אמריקנית זו שהיא דרישה קנטרנית בעליל יש לדחות על הסף. דרישה זו מכוונת להקנות לאמריקנים מעמד משופר אצל הפלשתינאים, שהכפכו את עיניין ההתישבות לנושא מדיני, בו הם חותרים להישגים מוחלטים, עוד בטרם נחתם הסכם; אין לקבל זאת משלוש סיבות:
א. ישראל כבר הוכיחה שבמסגרת הסכם תדע לפנות ישובים אם יהיה בכך צורך. ב. אין לקבל את הגישה שערבים יכולים להתגורר בישראל, אבל יהודים שירצו בכך לא יוכלו להתגורר באזור שיהיה בשליטה פלשתינאית. ג. קבלת הדרישה הפלשתינאית הנוכחית, תוביל, עם הסכם או ללא הסכם לדרישה לפנות גם ישובי קבע אחרים, שוב תחת אולטימטומים לגבי המו"מ, איום באלימות ועוד. אסור להגיע לכך.
נתניהו עתיד לתפקד ב'עולם' עתיר ממדים מתנגשים. אם ישכיל לעשות זאת, יהיה למנהיג לאומי, אם לאו - קרוב לוודאי שילך הביתה בקרוב.
בנסיון להקל על עצמו, בקש נתניהו לשכנע את מחנהו שיש ל'התקפל' בפני הדרישות האמריקניות. זו היתה שגיאה. יש להגיע להבנות עם ארה"ב, והבנות פרושן קח ותן. אבל חייב נתניהו להניח שיידרש לחזור לעם ולבקש אמון מחודש, אם יתברר שארה"ב אכן מנסה ל"סחור" באינטרסים ישראליים חיוניים, לא כבת-ברית ומתווך מהימן, אלא כצד לויכוח. או אז יהיה צורך לחזור לעם, ובעזרתו לומר להם היכן מבחינת ישראל הוא הגבול. קיומה של ישראל מותנה בכך, קיומו הפוליטי של נתניהו מותנה בכך, והסיכוי להסדר סביר באזור מותנה בכך. אפשרות זו חייב נתניהו לקחת בחשבון, להניח על השולחן בגלוי, ולהערך לקראתה באופן שוטף.

נתניהו מתקרב למבחנו הגדול הראשון בתפקידו כראש ממשלה במסגרת הסיבוב השני (או האחרון?!). מבחן זה הוא במדיניות הביטחון הלאומי הכוללת, ולא בתקציב הקרוב. עם כל הכבוד לבת בריתנו הגדולה, ישראל התרגלה למלא תפקיד של "גרורה" שמתנהלת לא עפ"י אינטרסים ושאיפות לאומיות, כמו כל אומה נורמלית בעולם (לרבות ארגונים לא מדינתיים בסביבתנו הקרובה), אלא לפי תכתיבים של ידידיה הגדולים. התנהלות זו ממכרת, במיוחד כאשר מתרגלים לתקופת ממשל של נשיא ידידותי, כלומר כזה שרואה חלק נכר של המציאות העולמית והאזורית דרך אותם משקפיים. התקופה הזו חלפה. שינוי המציאות בוושינגטון מחייב גם שינוי הגישה כאן.
דברים אלה אין פרושם שצריך 'לשאוף' לעימותים עם ארה"ב, אבל פרושם הוא שיש לצייר למחדש את קווי-המתאר של מה שמקובל במערכת יחסים דו-צדדית זו ומה שאינו מקובל. הדבר חיוני מכל הבחינות - להתווית המדיניות האמריקנית, להתוויית המדיניות הישראלית, לעיצוב הציפיות הערביות ומכאן לכל מה שיקרה באזור בקדנציה זו של אובמה. חייבים לזכור, שגם אם יכהן אובמה בתפקיד שתי קדנציות, תהיה לאחר מכן תקופה אחרת, ומה שיקרה עד אז, חייב לאפשר לישראל להמשיך בביטחה גם אחרי עידן אובמה.
המיממשל לא יהיה יותר ישראלי מישראל. משרתים בו לא מעט פקידים שאינם ידידותיים במיוחד לישראל, או ש"התרגלו" לעידן שרון-אולמרט-ליבני בממשלות הקודמות, ומצפים שההמשך כאן יהיה דומה למה שהיה קודם. אולי לא רק מצפים, אלא גם מנסים, באופנים שונים, להשפיע או להכתיב לישראל מהלכים שיחזירו את הגלגל הפוליטי לאחור, ויעלו לשלטון בישראל קבוצות "נוחות" להם יותר.
לא לשם כך נבחר נתניהו. נתניהו הוא נציג הימין, ומדיניות הימין, שהוא כיום הרוב בישראל, שונה ממדיניות אולמרט-ליבני. כשם שמימשל אובמה מאמץ בנושאים שונים מדיניות שונה מממשל בוש, כך גם בדמוקרטיה הישראלית, אלא אם הפסיקה ארה"ב להאמין בדמוקרטיה...
בכדי לייצג את המדיניות החדשה, לשכנע את מי שצריך שהיא אינה מקרית ואינה חולפת, לעמוד עליה ומאחוריה ולייצג את רצון הציבור שבחר בו. אם לא יעשה כן, ימעל באמונו של הבוחר, ומכאן הדרך "החוצה ממשרד ראש הממשלה" - קצרה.
נתניהו במבחן, אין ספק בכך.
או שיתקל ב"כתף קרה" אמריקנית משום שאינו משחק יותר את תפקיד ה"בובה", או שיסתכסך עם שותפיו הפוליטיים... . אלה כאלה יעמידו אותו במבחן בצורות שונות ושיקול דעת נכון בצד נחישות וכושר עמידה בלחצים יידרשו לו במנות גדושות.
אין ספק שסוגית איראן היא סוגיה קשה, ומהוה איום פוטנציאלי חמור על ישראל. מובנת אמירתו של נתניהו שעליו לעשות 'הכל' בכדי להסיר איום זה, אבל אסור לו לשפוך את המים עם התינוק. ברור גם שהקשר שקושרים האמריקנים את נושא איראן לנושא הפלשתיני הוא מלאכותי, ומטרתו 'ללוש' את נתניהו שיתרצה להם וימישך לשרת את מטרותיהם, לפני שהוא משרת את מטרותיה של ישראל. לכן, על נתניהו לעמוד על כך שכל מהלך שינקוט הוא מהלך זמני, וכל מהלך יהיה מותנה בתמורה מדינית ראויה; אין לו ברירה אחרת. גם עיצוב של מדיניות שונה, תובנות שונות ויחסי עבודה תואמים, מחייבים זאת, וגם הסיכוי שיוכל לשכנע, זמנית, את בוחריו להניח לו לטפל בסוגיה האיראנית טיפול אפקטיבי - הכל מחייב זאת.

סוף סוף מישהו שכנראה מבין מה קורה באמריקה אבל מצד שני לא כל הזמן חושב איך להסביר שביבי צריך לעוף. השילוב הזה של כתיבה מאוזנת והוגנת די נדיר לצערי.

לארה''ב אין ולא הייתה כוונה לפעול כנגד אירן. הדבר היחידה שהיא יכולה להבטיח זה לא להפריע לישראל. נתניהו אינו צריך לפחד מאובמה, אין לו שום יכולת לחץ אמיתית. האמריקנים משחקים פוקר טוב. הם מקווים שנתניהו יתקפל והם יקבלו את מבוקשם ואולי אפילו יפול ועקב כך והם יקבלו שלטון יותר ציתני. אין להם שום דבר לתת בתמורה. זוהי דיפלומטית בריונים פשוטה

האמת הפשוטה היא שאם נתניהו יעמוד על שלו הוא ינצח ובגדול. אין לאמריקנים שום יכולת להפעיל לחץ אמיתי על ישראל. הם יכולים לאיים בדחית סיוע ובקשות בטחוניות ישראליות אבל לא לממש באמת. הדבר האחרון שחסר להם הוא שישראל תחליט שעדיפה לה עצמאות בטחונית. במקרה כזה הם מאבדים את כל אמצעי הלחץ שלהם וגם עלולים לדחוף את ישראל לשיתופי פעולה עם מדינות כמו סין והודו. זה הדבר האחרון שהם רוצים.

אני חושב שהעימות הזה טוב לכולם. אובמה מראה לעולם המוסלמי שהוא בעדו ולנתניהו וישראל אם לא ישבר כיוון שיוכל לבנות בהתנחלויות כאוות נפשו.