היטל הבצורת מתקרב: בדקתם את חשבון המים שלכם?

בקרוב כל משק בית שיצרוך מעבר ל-15 קוב בחודש, ישלם תעריף מבהיל עבור כל ליטר נוסף. בחשבון המים של משפחת הלביא הסכום לתשלום מבהיל כבר היום. לא עוצר בירוק, חלק ב'

אביב לביא | 17/4/2009 18:10

במסיבת העיתונאים שערכה רשות המים ערב החג הוצג היעד הבא לקיצוץ: משקי הבית הפרטיים. עד עכשיו התרכזו בחקלאים, בנחלים (גם הם הפכו ללקוחות שמקבלים הקצאת מים) ובאיומים על העיריות. הגיע הזמן לטפל גם בחגורות השומן שלנו.

- לא עוצר בירוק, חלק א': עלילה קישונית
- לא עוצר בירוק, חלק ג': מפצח שוודים

לא לשכוח לסגור את ברז. כל קוב נוסף יעלה יותר צילום: SXC

אחד האמצעים המתוכננים לקידום הדיאטה בצריכה הביתית הוא "היטל בצורת". הרעיון: כל משק בית שיצרוך מעבר ל-15 קוב בחודש, ישלם תעריף מבהיל עבור כל ליטר נוסף. לפי נתוני רשות המים, כ-20 אחוז ממשקי הבית גולשים אל מעבר למכסה הזו. רובם בעלי גינות.

יש היגיון בהצעה (שאמורה להיכלל בחוק ההסדרים): מי שרוצה לבזבז מים, או לטפח גינה פרטית, שישלם-ובגדול. מה גם שלאור האיסור לגדל דשא, סביר שמספר החורגים אל התעריף המיוחד יקטן משמעותית. או ככה לפחות חשבתי עד שחזרתי ממסיבת העיתונאים והצצתי בחשבון המים האחרון שקיבלתי.

חיכתה לי שם הפתעה לא נעימה: בחודשים ינואר-פברואר צרכה משפחתי 57 קוב, כמעט כפליים מהכמות שרשות המים מגדירה כ"סבירה" (15 קוב לחודש, 30 לחודשיים). כבר עכשיו זה עלה לנו לא מעט: עבור שמונת הקוב הראשונים שילמנו 4.17 שקל לקוב, עבור השבעה הבאים 5.74 שקל , וכנגד עוד 13.5 קוב לחודש שילמנו כבר 7.91 שקל לקוב. אם מוסיפים אגרת ביוב שתומחרה בהתאם לצריכה, מה הפלא שהחשבון הסתכם ביותר מ-250 שקל לחודש. הרבה כסף, אבל זה עוד כלום לעומת הקנס שרשות המים עומדת להטיל עלינו, שעלול להגיע לכ-300 שקל נוספים בחודש!

ירוק עולה

ניסיתי להבין על מה אנחנו-חמש נפשות בדירה עירונית נטולת גינה-מבזבזים כל כך הרבה מים: בניאגרה שבשירותים משייט כבר מזמן בקבוק שמקטין את הנפח של כל הדחה; את המים הקרים שזורמים כשפותחים את ברז המקלחת אנחנו אוספים בדלי לטובת השקיית העציצים; שוטפים כלים כמעט אך ורק במדיח; מתקנים ברזים דולפים; סוגרים את הברז בזמן צחצוח השיניים. מכונת הכביסה אמנם עובדת במרץ, אבל אני מניח שרוב הישראלים לא מתהלכים באותם בגדים כל החודש; ואני אמנם לא מצליח להתקלח בארבע דקות, אבל גם לא מבלה נצח מתחת לדוש. אז איך הגענו לראש פירמידת הבזבוז?

אחרי ששללתי את האפשרות שמישהו תופס טרמפ על השיבר שלנו, הגעתי למסקנה שצריכת

המים הגבוהה נובעת משתי סיבות: ביתנו משמש למעשה גם כמשרד. הוא כמעט אף פעם לא נטוש, בכל שעות היום מדיחים בו אסלות ומשתמשים במים; ובבית הזה יש מטבח מאוד פעיל. מדי יום מכינים בו אוכל טרי לחמש נפשות, ובישול ואכילה ביתיים תובעים הרבה מים גם בזמן ההכנה וגם אחריה-בעת שטיפת הכלים.

הרי לכם פרדוקס: שני מרכיבים ירוקים באורח החיים שלנו (העבודה מהבית מקרית, האוכל מבחירה) הפכו אותנו, לפחות פורמלית, למפגעי סביבה. במקום להשתמש במים במשרד, ובמסעדה, ובמפעל לעיבוד המזון, אנחנו בוחרים להעביר את השימוש לביתנו, ומשלמים על כך לא מעט. ואם היטל הבצורת של רשות המים יקרום עור וגידים, נצטרך לשלם המון.