מה אפשר ללמוד מ"עדויות הלוחמים"?
פרשנים שרצו להאמין שמדובר באמת לאמיתה ועיתונאים שלא מטילים ספק, אלה רק חלק קטן מהלקחים מדוח הפצ"ר
כדי לשוות לפטפוטי החיילים הללו נופך של רצינות, הפליגו חושפיהם בניתוחים שהיום ברור שלא היה להם שחר. "השמות בדויים, הסיפורים בכלל לא", הבטיח פרשן אחד, לא ברור על סמך מה. "החיילים אינם משקרים", קבע אחר והסביר ש"אין בדברים התלהמות", בדיוק שבוע לפני שהחיילים עצמם הודו שהתלהמו.
מאיפה ידעו הפרשנים שמדובר באמת לאמיתה? הם לא ידעו. הם רצו להאמין. כל כך רצו עד שכמעט בשום מקום לא סיפרו לנו שאביב, אותו חייל שסיפר על חיסולה של הזקנה, סייג את דבריו והעיד ש"אני לא ממש מכיר את הסיפור אבל זה בערך הפרטים".
כדי לבנות את הסיפור דאגו גם להציג לנו את דני זמיר, ראש המכינה, כאיש רציני וערכי. "אני לא מתעסק עם מה שעשתה התקשורת עם הסיפור", הקטין שלשום זמיר את הראש שבועיים אחרי שחגג על חשבונם של לוחמי צה"ל.
"זה חרא של סיפורים"
מי ששמע את סיפורי הבוגרים שלו על הדרך שבה הוציאו חיילים להורג את הזקנה הפלסטינית היה יכול לחשוב שהדברים לקוחים מסרט על מלחמת העולם השנייה. ואולי הגיע הזמן לשאול גם מדוע כשבוגרי המכינה מדברים בינם לבין עצמם והדברים מועלים אחר כך בעלון הפנימי שלהם, צריכים הדוברים להופיע בשמות בדויים? ממה הם בדיוק מפחדים? ואולי בשם בדוי קל יותר ללכלך על מוסר הלחימה של צה"ל בלי לשאת באחריות?
אבל את הסיפור הזה אי אפשר לסיים בלי עוד מילה על אותו דני זמיר, העומד בראש המכינה. בעלון מופיעה גם תגובתו לעדויות חייליו. מישהו
בחר לצנזר אותה, אולי משום שחשש שתאיר את פרצופו באור קצת אחר. "ביאסתם לי את התחת", אמר לחניכיו. "זה חרא של סיפורים... בתור מילואימניקים אנחנו תמיד לא מתייחסים ברצינות לפקודות שכל המפגרים האלו בחטיבות המרחביות אומרים לנו... איזה ביטחון ישראל ייפגע? זין בעין, מה ייפגע, מי ייפגע".
יצא לי להיתקל כבר בכמה ראשי מכינות קדם צבאיות. כולם אנשי חינוך מהמעלה הראשונה. עם כבוד למדינה, לצה"ל, לתלמידיהם ולעצמם. מוטב שצה"ל יודיע על ניתוק קשריו עם המכינה, כל עוד עומד בראשה האיש הזה שתרם לביזוי כבודם של חיילי צה"ל.
נא להמתין לטעינת התגובות
