הסכר פרוץ, הביוב זורם לים. מה עושים? מקימים ועדת חקירה
סכר שתולים נפרץ בפעם הרביעית. הביוב ממשיך לזרום לנחל איילון ומשם לירקון ולים. חודש וחצי של מחדל מתמשך והרשויות, כאילו, חסרות אונים. סיפור מסריח על בריחה מאחריות, זיהום בלתי נגמר וים סגור. רק בישראל
◄ פארק הג'ורה
◄ מסריח בירקון
◄ לרשות המים והביוב אין סמכות
◄ סירחון ולכלוך מכל עבר. ומה עושה המדינה? שאלה טובה
הסכר נפרץ והביוב זורם לים צילום: ענת לפלר
כל ניסיון לרדת לשורשי אותו סיפור מתמשך שהחל לפני למעלה מחודש וחצי, מעלה דימוי של תמנון ענק שכל אחת מזרועותיו מצביעה בהאשמה על אחותה. הבעיה העיקרית היא, שעד שהזרועות יחליטו מי האשמה האמיתית, התמנון עשוי למות ממחלה זיהומית עקב שהייה ממושכת במי ים מעושרים במי ביוב.
תחילת הסיפור, לפני חודש וחצי. בתזמון מעניין למדי, יום לפני הבחירות לכנסת ה-18, נפרץ קן הולכת השפכים של אור יהודה, אשר בימים כתיקונם מוביל את המי הביוב למערכות איגודן. מאז ועד היום זורמים המים הללו אל נחל הירקון עד לסכר עפר מאולתר של איגודן, ונשאבים שם. באיגודן טוענים שהאחריות אינה מוטלת על כתפיהם, כי אם על אלה של עיריית אור יהודה. במשך החודש וחצי האחרון הם חוזרים ומתריעים שהסכר לא יעמוד בכמויות מים גדולות ועתיד להיפרץ בכל מקרה בו תזרום שם כמות גדולה של מים. וכך קרה. פעם, אחר פעם, אחר פעם.
באור יהודה טוענים שהבעיה כלל אינה סתימה בצינור, כי אם קריסה כללית של הקו בשל אכסון רשלני של פסולת בניין לאורכו באזור חירייה. ובאשר לעיריית תל אביב – היא "קוראת לכל הרשויות המטפלות בנושא לסיים את העבודות במקום ולטפל בתקלה בהקדם על מנת שלא לגרום לנזק נוסף". הצינור הרי, לא בשטח המוניציפאלי שלה.
הרשויות מטילות אחריות, אבל גם האכיפה לא מתבצעת, או בכל אופן לא באופן משמעותי. גם פה לא ברור מי אחראי לוודא שהדברים נעשים כמו שצריך. רק ביום ראשון (יותר מחודש וחצי מאז נודע על התקלה) החלו בבנייה מטעם רשות המים של צינור עוקף לצינור הפגום, למרות שאיגודן טוענים שהציעו פיתרון זה כבר לפני יותר מחודש (10.2) והוא לא יושם עקב עלותו הגבוהה.
"הוצגה הצעה לפתור את הבעיה תוך 24 שעות בעלות של שני מיליון שקל", אומר סמנכ"ל עמותת "צלול", עזר פישלר, "עכשיו התחילו העבודות עם קבלן שעובד תמורת חצי מיליון שקל תוך עשרה ימים. ההפרש הוא כנראה מחיר הזיהום".
השיקום יורד לטמיון
כשילד עם פרצוף מרוח כולו בשוקולד אומר "לא עשיתי", יש בזה משהו חינני. כשהרשויות האחראיות על תפקוד תקין של המדינה עושות את זה – זה קצת פחות חינני. גם התוצאות של המקרה הזה חינניות הרבה פחות: הים שלנו הפך לבית הכסא הלאומי.
סכר שתולים צילום: ענת לפלר
גם אם מרחוק איזור הסכר המאולתר נראה – לפחות מרחוק וביום שטוף שמש – כמקום עצירה נחמד לפיקניק, ספק אם מישהו היה מוכן לטבול במים, אפילו בתשלום. אנשים תיארו בשלל תיאורים את העצמים אותם זכו לראות בים ובנחלים בעקבות הזיהום, אבל גם בלי לחזות ביציאות גולמיות צפות ודגה גוססת, העדות למתרחש בסוללת האיגום קיימת. ולא רק בגלל שכשמתקרבים למים רואים עד כמה הם עכורים (ועוד יותר מכך – מריחים), אלא גם בגלל שגם כשלא רואים משהו בעיניים, זה לא אומר שהוא לא קיים.
"אנשים שנכנסים לחוף רחצה בו זורם ביוב נחשפים למגוון של
חיידקים, חלקם מעבירי מחלות ועלולים לגרום למחלות זיהומיות", מסביר זאב פיש, המפקח הארצי לבריאות הסביבה. מלבד פגיעה פוטנציאלית בבני אדם – אנשים פרטיים שדגים דגים מזוהמים, נכנסים למים למרות ההזהרות או שומעים אותן מאוחר מדי – הביוב פוגע פגיעה אקולוגית קשה וממשית בנחלים בים ובמקורות המים.
כל מאמצי השיקום של נחל הירקון – למשל – יורדים לטמיון. "זיהום שמגיע לנחל כמעט ומכחיד את החי בנחל שהוא חי רגיש מאוד וזקוק לתנאים מסוימים כדי לשרוד", אומר פישלר. "הירקון הגיע למצב שהייתה בו כמות גדולה של דגים, אבל אז פרצה השריפה ב"סנו" וכמעט כל הדגה נכחדה. הם לא הספיקו להתאושש וחטפו את הביוב של אור יהודה".
"האבסורד הוא, שלמרות שבישראל יש חקיקה מסודרת, וזו עבירה פלילית להזרים מזהמים לים, החריג הפך לכלל ומפעלים מקבלים היתרי הזרמה לים", אומר עמית ברכה, סמנכ"ל "אדם, טבע ודין" בהתייחסו לעובדה שבמי הביוב שזרמו לים נמצאו גם שפכים תעשייתיים. "גם כשיש תקנות בנוגע להיטלי הזרמה, הקנסות נמוכים בהרבה מעלות הטיפול בשפכים, למפעלים משתלם יותר לזהם".
ים אילם
אבל גם כשהכוונות טובות – הן לא תמיד נושאות פרי. סיור החירום שקיימה השדולה החברתית-סביבתית, כמה אירוני, ביום המים, לא הניבה פתרונות רבים. הסיור שנפתח בהצהרה של פישלר "לא באנו לפתוח ועדת חקירה" אלא לנסות למזער נזקים, הסתיים בסיכומו של ח"כ דב חנין ש"כולנו מקבלים את ההצעה שזה נושא המחייב ועדת חקירה פרלמנטארית".
סכר שתולים שוב נפרץ צילום: ענת לפלר
הסיבה לכך היא כנראה פשוטה, הים לא יכול להקים קול צעקה על הנזק שנגרם לו, לפחות לא במילים של בני אדם. או כמו שניסח זאת ח"כ כרמל שאמה (ליכוד): "הים והסביבה לא תובעים נזיקין. הסביבה צריכה לחשוף שיניים נגד אלו שמזיקים לה ולמצות איתם את הדין. אם צינור ביוב היה נשפך למפעל קוקה קולה שהיה יכול להגיש תביעה, ראשי הרשויות היו דואגים לתחזק את הצינור". מעניין באמת איך הסיפור הזה היה נראה אילו מי הביוב היו זורמים לרחובות במקום לים.
נא להמתין לטעינת התגובות
