מסריח בירקון
200 אלף קוב ביוב גולמי, זה הרבה, זרמו השבוע לירקון ומשם לים. בטח שיש מי שאחראי לזה, אבל לך תמצא אותו
תחילתה של הפרשה המקוממת הזו יום לפני הבחירות. בעוד ציפי וביבי מתקוטטים על הקולות הצפים, נפרץ צינור הביוב סמוך לחירייה וכמות רפש גדולה החלה לזרום לאפיק נחל האיילון. בשלב הזה העסק עדיין היה בשליטה, בזכות הקמתו של סכר שבלם את רוב הביוב. רק שהיה ברור שמדובר בפתרון זמני. כל הרשויות המעורבות ידעו שמטח גשם אחד יגרום לקריסת הסכר, והירקון שוב ייהפך לתעלת הביוב הרשמית של ישראל. המסקנה המתבקשת היתה שצריך לתקן את הצינור בדחיפות, לפני שיגיע הגשם. רק שזה לא קרה.
זה לא קרה בגלל התופעה הישראלית המוכרת כל כך: התנערות מאחריות. את הצינור צריך לתקן מי שאחראי לתקלה, ובאורח פלא כל רשות משוכנעת שהאחריות נופלת על שכנתה. עיריית אור-יהודה טוענת שהצינור התבקע בגלל עבודות בינוי מרושלות שביצע איגוד ערים דן לתברואה; איגוד הערים והנהלת פארק איילון, מצדם, טוענים
רשות המים והמשרד להגנת הסביבה הורו לעיריית אור-יהודה לתקן את הצינור, אך זו נעמדה על הרגליים האחוריות וכפרה באשמה. וכך נמשך הוויכוח, חלפו עשרה ימים, עד שבא הגשם הגדול של סוף השבוע שעבר, וכצפוי שלח את הסכר לעזאזל ואת הביוב לירקון ולים. השבוע עמלו במרץ על תיקון הצינור, אבל מתברר שזה לוקח זמן.
בשלב זה סבורים במשרד להגנת הסביבה שהאחריות נופלת על עיריית אור-יהודה, ובעיקר על האכיפה הרעועה שהיא מפעילה כלפי עסקים מקומיים: השלכת פסולת מופקרת על ידי מוסכים, בתי מלאכה ומפעלים קטנים גרמה, כך מעריכים, לסתימת הצינור. הדברים האלה דורשים חקירה והוכחה, אבל דבר אחד בטוח: מישהו צריך לתת את הדין. ואני מתכוון לדין פלילי, לא לקנס מצחיק.
הפרשה המצחינה הזו צריכה לשמש מקרה מבחן לטיפול של המדינה במפגעי סביבה: מתוך ערפל ההאשמות ההדדיות חובה למצוא את מי שבאמת אחראי, ולגבות ממנו מחיר אישי כבד. נסיבות היווצרותם של מפגעים סביבתיים הן לעתים מורכבות, אבל אסור שאנשי ציבור ובעלי תפקידים יוכלו להסתתר מאחורי המורכבות הזו. אם הירקון והים זוהמו, מישהו זיהם. ומי שזיהם - צריך לשלם, וביוקר.
נא להמתין לטעינת התגובות
