תארוז לי, גבינת בבושקה

למה צריך לצלוח ארבע אריזות כדי להגיע למעדן קטן אחד? לא עוצר בירוק, חלק ג'

אביב לביא | 6/3/2009 18:24

השבוע קיבלתי את המייל הבא: "בעקבות התגברות המגמה בעולם לעבור לאריזות מתכלות או משפחתיות, רצינו להפנות את תשומת לבך למוצר בזבזני במיוחד: אנחנו אוהבים את טעמה של גבינת חמד לייט, מסדרת "פיראוס" של "תנובה". באופן מפתיע, בניגוד לשאר הגבינות בחברה, היא ארוזה בלא פחות מארבע עטיפות שונות. הגבינה עצמה עטופה בנייר שומני לבן. יחד הם מוכנסים לשקית ניילון אטומה. השקית (עם הגבינה והנייר) נחה בתוך מגש פלסטיק כחול, עליו מלבישים עוד מכסה שקוף, ולסיום: כל הכבודה נעטפת בחבק קרטון עם הלוגו וכל הפרטים.

- לא עוצר בירוק, חלק א': הבהמה עשתה את שלה
- לא עוצר בירוק, חלק ב': סמבוסק קטלני

אריזת פיראוס צילום: דרור כץ

"אז מה היה כאן? גבינה אחת, שלל עטיפות: נייר, ניילון, פלסטיק, קרטון. הגבינה הרגילה מסדרה זו, לשם השוואה, נמכרת בשקית בלבד. אנחנו משתדלים, עד כמה שאפשר, לצמצמם בנפח הזבל הביתי. גבינות אחרות ניתן לקנות במעדנייה שבסופר, ולמהדרין-אפילו בכלים שהבאת מהבית. דווקא את חמד לייט נדיר למצוא בדוכנים אלו. הגיע הזמן להעלות את המודעות לכמות האריזות שאנו הישראלים נאלצים לרכוש ולהשליך. והגיע הזמן שהמפעלים ישנו מדיניות".

קניתי את הגבינה המדוברת. אכן-כצעקתה. זה לא רק מפגע סביבתי, זה גם נדנוד צרכני: כדי להגיע אל הגבינה (הטעימה) צריך לצלוח מסלול מכשולים, לבתק עטיפות ולחדור כמה שכבות של קרטון ופלסטיק. ואחרי גמר האכילה, נותרת תלולית אשפה שתופסת חלק ניכר מנפחו של פח ביתי ממוצע, למען הדורות הבאים. למי נחוץ כל הזבל הזה?

מתנובה נמסר בתגובה: "הנייר והשקית העוטפים את הגבינה, מטרתם לשמור על טריות המוצר ולאפשר את חיי המדף שלו. קופסת הפלסטיק והחבק נועדו להקל על הקונים לאתר את המוצר על מדפי הסופרמרקט. עם זאת, ולאור המודעות שלנו לכמות האריזות, אנחנו בוחנים בימים אלה כיצד להפחית את כמות האריזות במוצר".