יותר לא אסע בכביש חוצה ישראל. מבטיח
איך תשלום של 17 שקל הופך תוך ימים ספורים לקנס על סך - 41 שקל? לכביש שש הפתרונים. או שלא. לא עוצר בירוק, חלק ג'
- לא עוצר בירוק, חלק א': כוח אמא
- לא עוצר בירוק, חלק ב': זיהום לי דקיק
כביש שש צילום: אדי ישראלי
לכן גם לא טרחתי להתעמק בשובל ההולך ומתארך של דיווחים על מעללי הגבייה הדרקונית של חברת "דרך ארץ", המפעילה את הכביש. הידיעות על הקנסות הדמיוניים, החרמות הרכבים והסכסוכים המשפטיים חלפו מתחת לסף התודעה שלי. בתוך תוכי פיעמה אפילו שמחה לאיד: מי שנוסע על הכביש הזה-אמרתי לעצמי-מגיע לו.
עד שהצרה הצרורה הזו הגיעה גם אליי. באחד הימים באוקטובר נאלצתי לחרוג ממנהגי ולנסוע מספר דקות על הכביש. הנחתי שהחשבון יגיע בדואר, וכך אכן היה. אלא שבמקום חשבון אחד, הגיעו שניים. הראשון היה העתק של חשבון מקורי, שלטענת "דרך ארץ" נשלח כשבוע מוקדם יותר אך מעולם לא הגיע אליי. החשבון המקורי היה על סך 17.15 שקל . בתוך אותה מעט טפה, נצמד אליו החשבון השני-הקנס: 24.26 שקל , "חיוב מיוחד בגין אי תשלום במועד".
בתוך ימים ספורים צמחו 17 שקל ו-15 אגורות ל-41 שקל ו-41 אגורות, ריבית של 241.45 אחוז. לאחרונה, כשאחת מזרועות המדינה איחרה מספר ימים בהפקדת החזר בחשבון הבנק שלי, הריבית בה זוכיתי היתה מעט נמוכה יותר. למעשה, פי כמה אלפים נמוכה יותר. מה יש להגיד, החבט ר'ה מ"דרך ארץ" מתפרנסים יפה על גבם של המאחרים.
מיהרתי להתקשר למוקד שירות הלקוחות של החברה. בתמימותי, הייתי משוכנע שכשאסביר שהדוח הראשון לא הגיע, הקנס
יבוטל מיידית. איפה. "מבחינתנו שלחנו", ציינה נציגת השירות ביובש. "מבחינתי לא קיבלתי", עניתי ברוגז, "אם אתם רוצים לקנוס אותי, בבקשה תוכיחו שקיבלתי את הדוח המקורי".
זה כמובן לא עזר, ואחרי עוד דין ודברים הציעה הנציגה שאפנה לוועדת הערר. הצעתי ש"דרך ארץ" תערער, הרי אין סיבה שאבזבז את זמני ואת חשבון הטלפון שלי בגלל איחור שלא אני אשם בו. אבל היא אמרה ש"ככה זה", וידעתי שאין לי ברירה: החוק השערורייתי לצדם, ואם לא אעשה מעשה הקנס יכפיל וישלש את עצמו כל כמה שעות.
אחרי שהשארתי את פרטיי במענה הקולי של ועדת הערר, פלט הפקס שני דפי הנחיות: כל שעליי לעשות הוא להדפיס את הערר בחמישה (!) העתקים, לשלוח אותם בדואר, ולבחור את מקום השיפוט המועדף עליי. וזה לא הכל: כדי לעצור את הליכי הגבייה, צריך להגיש בקשה נפרדת לעיכוב הליכים.
ובמילים אחרות: בגלל שלא שילמתי דוח שמעולם לא קיבלתי, עליי להשקיע זמן וכסף יקר בכתיבה, הדפסה, רכישת מעטפות ובולים והליכה לדואר, ואגב כך לגרום להשמדתם של כמה עצים שמהם תופק ערימת הנייר הזו. בשלב הזה הנפתי דגל לבן. התקשרתי שוב ל"דרך ארץ" ושילמתי את מלוא הסכום, כולל הקנס. ומיד לאחר שטרקתי את הטלפון נדרתי חגיגית שעל הטעות הזו לא אחזור - אני, על הכביש הזה, יותר לא נוסע.
נא להמתין לטעינת התגובות
