הציונות הדתית – נכה מיום הולדתה
הסדק המולד של תנועת "המזרחי" הפך בשנים האחרונות לשבר, והרצון לצבור כוח ואהדה באמצעות טיוח – לא יצלח. הלל ויס מציע לחובשי הכיפות לשבור יחסי העבד-אדון ולהתאחד לחזית דתית
ארבעת המנהיגים הסרוגים המצטלמים אמנם מצאו לעצמם סידור עבודה, אך הציבור משמאל ומימין - על פי תגובות שכבר נתפרסמו - ליבו אינו מפרפר משמחה. לא רק האלוף לשעבר יאיר נוה הוא נכה הציונות הדתית (כך אמר ל"הצופה"). הציונות הדתית נולדה נכה מיום היווסדה. נושאת בחובה סדק מובנה מלכתחילה. סדק התלות והשעבוד לציונות החילונית, שהתהפכה למציאות משיחית אנרכיסטית פוסט-ציונית ואנטי יהודית-לאומית.
ארבעת המנהיגים הסרוגים. צילום: פלאש 90
"המזרחי", כך סיפר הרב מימון, נולד במימון של הרצל. שקלים ציוניים ששילם טבין ותקילין לרב ריינס כדי לאפשר כנס ייסוד "המזרחי". ואף על פי שהציונות הדתית יכולה הייתה לחפות על הסדק כמעט כל שנות קיומה - פרט למשברים גדולים כמו משבר אוגנדה, פרשת ארלוזורוב, פרשת ההנהגה במלחמת ששת הימים, כל עוד נשתעבדה לכוח כביכול חזק ממנה שתכליתו להקים לעם מדינה - יכולה הייתה גם להסתיר את הסדק. אבל עתה לאחר הגירוש של תשס"ה, והשותפות המלאה לחורבן, כפי שאומרים החב"דניקים "יש דין ויש דיין". הסדק הפך לשבר ורק הרצון לצבור כוח באמצעות טיוח לא יצלח.
ההתחבאות מאחורי סעיף החינוך במקום להתרכז במאבק הקיומי על חיי העם היהודי בארץ ישראל ובמדינתו שנגזלה ממנו, היא המעמידה את הטיוח הבורגני כהסחת דעת מרדיפת היהודים. הצבת אלוף חשוב נוסף כמו האלוף עמידרור כפוסק מוסרי ומנחה הרשימה, לאחר פרשת התת-אלוף הקודם, אפי איתם שנפל עתה בין כל הכיסאות; אלופים כמו נוה; מאלופי הצבא שלא ראו בסירוב פקודה אופציה לגיטימית - ובמקום לראות בה קרן להצלת הצבא רואים בה הרס הצבא - היא בעיה אקוטית של חברה פרובינציאלית הרואה בשמלת הקצין עדות ליכולת הנהגה בנסיבות האנטי-לאומיות שהשתררו על עם ישראל.
שמעתי שעמידרור דורש מהרב דב ליאור להתנצל על עמדתו בעניין הגירוש. עמדתו זו מצריכה אותו לבקש גם מהרב אברהם שפירא זצ"ל וגם מהרבנים זלמן מלמד והרב נחום רבינוביץ להוסיף ולהתנצל, אבל הללו לא יוכלו להיות במסגרת אחת ובמפלגה אחת. לא רק שהרבנים הללו לא יתנצלו אלא שיכופפו כל מי שרוצה לדלל את המאבק, אפילו אם חלקם אולי הסכימו להעתקה מסוימת של מיגרון - מה שמוכחש על ידם. עדיין הזעם עוד לא נדם.
ההתעללויות וההשפלות הסדיסטיות היומיומיות, המעידות כאלף עדים שמתנחלים, קרי יהודים, הם שק החבטות, לא תאפשרנה לשכך כעס וחימה.
צה"ל חיסל את עצמו
אכן, הצבא כפי שהכל ראו במלחמת לבנון השנייה, חיסל את עצמו תוך ציון מיוחד לפחד המיסטי מכיבוש ומניצחון. הצבא הפך לזרוע נכה ומושחתת של פוליטיקאים שהחליטו שההגמוניה של הדתיים בצבא ובהתיישבות ואולי גם בתחומים אחרים מסוכנת מדי לתפיסה הפוסט-ציונית, ולכן הכל דוהרים למלחמת אחים. היהודי הציוני-דתי העמוק הפך למוקצה לא בגלל הקללות שלי או של בן ישי, אלא מפני שתורת הלחימה עצמה כפי שהייתה במלחמת לבנון הזמינה את התבוסה והמורך ואת השיתוק בפני איראן ואת התבוסה הצפויה לא עלינו.
כיצד ניתן לצאת מהסיפור? אולי באמצעות "חזית דתית מאוחדת", אפילו בהסכם טכני יחד עם חזית לאומית חילונית מאוחדת. אם ש"ס, כלומר אלי ישי, יהיה הקטר-המנהיג, כאשר הציונות הדתית נמשכת אחריו ואולי גם החרדים האשכנזים, ומטשטשת את העדר המנהיגות האוטנטית והמחלוקות
בתוך סיר הגדול ממנה. המצביעים הלא דתיים יוכלו למצוא את פורקנם יחד עם תנועת התקווה וליברמן כחלק מהמערך הטכני שיכול לפרק את הליכוד של נתניהו במתכונתו היום.
כל ממורמרי הליכוד שנזרקו באמצעות רשימת הכוכבים יחד עם פייגלין, יחברו בסופו של דבר לקדם קואליציה מאוחדת לפני הבחירות ולאחריהן. אז אולי יש סיכוי קלוש לשיח לאומי פנימי חדש, למפץ גדול באמת חזק מן המפצון שהטיל חיים רמון.
עו"ד הלל ויס הוא פרופסור לספרות
נא להמתין לטעינת התגובות
