מים חיים: יוזמה טבעית לטיהור בריכות נבלמת ע"י משרד הבריאות
בכל העולם מטהרים בריכות בשיטה טבעית-בעזרת שורשים וצמחי מים. חברה ישראלית מבקשת לעלות על הגל, אבל במשרד הבריאות מעדיפים כלור. לא עוצר בירוק, חלק א'
- לא עוצר בירוק, חלק ב': ריח של בחירות
- לא עוצר בירוק, חלק ג': הסבון בכה מאוד
לאחרונה צצות בריכות קסומות כאלה בבתים פרטיים ברחבי הארץ: במצפה אבירים שלוש, ברשפון אחת, גם בבית שמש. בסך הכל כ-15 בריכות טבעיות, נקיות מכלור ומכימיקלים אחרים. את מלאכת הטיהור עושים כאן צמחים: המים מוזרמים מהבריכה לאזור הטיהור, שם הם עוברים מסלול מכשולים בין שורשים של צמחי מים. הבקטריות שעל השורשים מפרקות את החומרים האורגניים והחיידקים, והמים חוזרים לבריכה במצב שעושה חשק לקפוץ לתוכם ראש.
הטכנולוגיה הזו, אם אפשר לקרוא לשימוש נבון בפלאי הטבע "טכנולוגיה"-נמצאת בשימוש בעולם כבר כמעט 30 שנה. באירופה יש עשרות אלפי בריכות טבעיות פרטיות. המוטיבציה להעדיף אותן כפולה: איכות המים וההימנעות מכלור.
כלור, כידוע, הוא חומר חיטוי כימי חריף, שאמנם נלחם בעוז בחיידקים אבל באותה הזדמנות מסב נזקים לסביבה ולאדם. הבריכות הטבעיות הן דרך מצוינת להפחית את השימוש בו. את הרעיון הביאה לארץ חברת "עפרה הידרוס", שמתאפיינת בהרכב בעלות לא שגרתי - שותפות של ארבע נשים.
המייסדת והסמכות המקצועית היא יעל בן צבי-כהן, שכבר 20 שנה מתמחה בגידול צמחי מים נדירים ובשיווקם לכל קצוות הכדור. אחת השותפות היא אליס מילר, ההיא מהבג"ץ המפורסם נגד חיל האוויר. מאז שהפכה ליקירת הפמיניסטיות הספיקה מילר לשרת עשר שנים בחיל האוויר, להפוך למהנדסת אווירונאוטיקה וחלל, לנהל חברת קיאקים ורפטינג בהודו, להתחתן עם גבר מקומי, ללדת ולחזור לארץ עם משפחתה כדי להתגורר בקיבוץ חוקוק.
למילר יש חלום: לבנות בקיבוץ את הבריכה הטבעית הציבורית הראשונה בישראל, אלא שבינה לבין החלום מפריד משרד הבריאות. לא מן הנמנע שהמחלוקת הזו תגיע לפתחו של בית המשפט. אם תרצו, "בג"ץ אליס מילר 2".
קלסר עב כרס מפרט חודשים ארוכים של מגעים בין נשות "עפרה הידרוס" למשרד הבריאות. "כל מה שביקשנו זה הנחיות", אומרת יעל בן צבי-כהן, "שיגידו כמה חיידקים מותר שיהיו במים. הבאנו להם את התקן האוסטרי של בריכות שחייה ציבוריות טבעיות, הבאנו בדיקות מעבדה מבריכות באירופה, אבל הם עסוקים בכיסוי תחת. הם יודעים מה הנזקים של הכלור, אבל אם מישהו נפגע מכלור לא באים אליהם בטענות, כי זה מקובל".
שיחה עם פ', עובד מעבדה
ד"ר שלום גולדברגר, מנהל המחלקה לבריאות הסביבה במשרד הבריאות, הוא הכתובת לזעמן של בן צבי-כהן וחברותיה. מבחינתו הסיפור פשוט: "כשאדם נכנס לבריכה עם כל החיידקים, כדי שהם לא יעברו לשכן שלו צריך שיהיה במים חומר חיטוי, והכלור הוא הכי יעיל".
באירופה חושבים שיכולת החיטוי של הבריכות הטבעיות מספקת. יש ביבשת קרוב ל-3,000 בריכות שחייה ציבוריות טבעיות.
"אני מכיר את התקן האוסטרי ואת מה שקורה באירופה. אני לא רוצה להיכנס ללמה שם כן ופה לא. ההגדרה שלהם מתירה דברים שאנחנו לא מרשים. אולי אנחנו יותר מחמירים".
אליס מילר הציעה להפוך את הבריכה בחוקוק לפיילוט, עם ניטור רציף של חיידקים. למה סירבתם?
"אני לא מוכן לעשות ניסוי בבני אדם. אם הן רוצות להכניס למים בובות עם חיידקים ולבדוק את ההתפשטות שלהם, אין בעיה".
למשמע הדברים בן צבי-כהן כמעט מאבדת את שלוותה: "בבריכות הטבעיות לא צריך חומר חיטוי, משום שבמים פועלים אורגניזמים שעובדים נגד החיידקים כל הזמן. זה מוכח בבדיקות שנעשו על ידי משרדי הבריאות באירופה. על איזה ניסוי בבני אדם הוא מדבר? הרי הניסוי נעשה באלפי בריכות על מאות אלפי אנשים, ועבר בהצלחה".
ד"ר גולדברגר, עובד במעבדה שנותנת לכם שירות טוען שהוא לא מעז להיכנס לבריכות שחייה בישראל.
"נו, אז אם זה המצב בבריכות עם כלור, תאר לך מה יקרה בבריכות בלי כלור".
ציפיתי לשמוע ממך דברי הרגעה.
"ברור שזו הגזמה. תראה, אין ספק שכלור לא טוב, אבל בינתיים אין לנו משהו אחר".
אם היתה לך בריכת שחייה בבית, היית מכניס לתוכה כלור?
"בבית פרטי, שבו רק המשפחה וחברים מתרחצים, בריכה טבעית זה מצוין ".
נא להמתין לטעינת התגובות
