לוחמי שלום או יפי נפש?
מותו של אייבי נתן מעלה על סדר היום הציבורי את ההבדל שבין פעילי שלום 'אמיתיים' לבין אלו שנעים במדרון החמקמק שבין פציפיזם לאגואיזם
לאור אמות מידה אלו, הוא זכה להערכה רבה מהציבור על מעשיו כפציפיסט ושוחר שלום גם כאשר פעל בניגוד לחוקי החברה. רק כאשר מילא את כל חובותיו האזרחיות נרתם לבצע מעשה סמלי של הטסת המטוס למצרים בניגוד לחוק. לפי תיאוריית המוסר של קולברג kohlberg)), הוא הגיע לרמה המוסרית הגבוהה ביותר: עקרונות מוסריים אוניברסליים, שלפעמים עומדים מעבר לחוק שבמדינה.
בניגוד אליו, האווירה המוסרית השולטת בחברה הישראלית גורמת לבלבול ערכים בין פציפיזם לאגואיזם. למרבה הצער והאירוניה, אנשים מאובחנים כמצפוניים כשהם משאירים את נטל השירות לאחרים. יתר על כן, הם מכנים עצמם כבעלי מצפון גם כשהם מודים בריש גלי שהתנהגותם "המצפונית" מהווה הצגה בלבד. והשאלה הנשאלת האם אנו מצווים לכבד מצפון של סרבני שירות, ויותר מכך - האם עלינו לכבד מצפון שהוא בעצם בלתי אמין עלינו?
באווירה הנוכחית, על מנת למנוע קריסה סופית של מערכת החוק בישראל מדמוקרטיה לאנרכיה, עלינו להוקיע מכל וכל כל מי שמכריז על עצמו בעל מצפון ואינו אמין עלינו. אלא אם כי הוא יוכיח שגילה במהלך לימודיו בתיכון, מעבר לפרוייקט המחויבות האישית, דאגה ורגישות אמיתית לצורכי הזולת. שידווח ויוכיח לא רק כמס שפתיים, אלא גם בהצגת קבלות על פעילות חברתית יציבה ומתמשכת. בדיוק כפי שהמערכת היום נוהגת בבעלי לקויות למידה שנדרשים להוכיח שלא התגלו הקשיים ערב הבגרויות דווקא. אם יוכיח שאינו מונע על ידי "אגואיזם אישי", יש מקום למצוא עבורו מסגרת בצה"ל הנושאת אופי יותר חברתי. בשום אופן אין לאפשר לו להתהדר במידותיו כיפה נפש, על חשבון גבו של החייל הלוחם.
עסוקים בצקצוקי לשון
לפני ה"ניו-פציפיזם", עיקרון השוויון בנטל היה אבן יסוד בכשירות המוסרית של החברה הישראלית. השחיקה בערכים גרמה לכך שהרבה יותר חיילים עייפים גם "התבהמו במחסומים", כי יפי הנפש היו עסוקים בעצמם במקום לרענן את השורות בקרב החיילים העמוסים. במקום לצקצק בלשונם על טוהר מידותיהם, כדאי שיפעלו בתוך הצבא להעלות את הנורמות המוסריות שהם כל כך קובלים נגדן. ההשתתפות ההדדית בנטל אופיינית רק לבעלי חיים מפותחים.
בנימוקים המושמעים מפיהם חדשות לבקרים: שירות לאומי אינו פחות משמעותי. אזרח שכשיר לצאת לקרב ובוחר להמיר את שירותו בשירות לאומי, לפעמים פוגע בתקנים שעלולים היו להינתן לאזרחים אחרים. הוא מגביר את הנטל על החיילים וגם תורם מזמנו
זמן מופחת שבו הוא פועל לקידומו האישי. אם הוא מתנדב במד"א או עבור נוער בסיכון - הוא גם מנצל את הזמן כהתמחות מקצועית, אם יבחר בעתיד במקצוע טיפולי. הפריבילגיה הזו שמורה מבחינה מוסרית למי שבאמת ובתמים לא נמצא כשיר לשירות צבאי.
למעשה, עצם ההחלטה של כל יחיד להחליט כיצד למרק את מצפונו למדינתו - איננה מוסרית. דומה הדבר לאם שהיא מדממת וזקוקה להסעה דחופה לבית החולים כדי להישאר בחיים, ואחד מבניה מחליט להקריא פרק מתהילים ואחר את משלי לה-פונטיין.
אייבי נתן היה פעיל שלום אמיתי - הוא מילא את חובותיו למדינה ולחם למען השלום. צריך לדאוג שמתוך כבוד לשמו, לא יתהדרו באותו התואר אלו שהפציפיזם אצלם הוא מושג נרדף לאגואיזם.
נא להמתין לטעינת התגובות
