פעמון האזהרה של גאידמק
דבריו של האוליגרך נגד מצעד הגאווה לא נאמרו בטעות, ויותר מכל מוכיחים עד כמה ההומופוביה ושנאת הזר הם עדיין חלק מהחברה הישראלית
פרופיל ארקדי גאידמק
ואכן קל מאוד להימלט אל המחשבה הנוחה על פיה מדובר בדברים מופקרים של אוליגרך תמהוני, שמקור עושרו לוט בערפל. קל להאמין שמדובר במעין חייזר שאינו שולט בשפתנו, אדם שאורחות חיינו זרים לו. קל גם לומר שמדובר במי שמניותיו הפוליטיות והעסקיות נמצאות ממילא בירידה, וככזה הוא מוצא לו כר נוח להפנות אליו את זעמו - קהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) בישראל.
אבל כמו תמיד, הפיתרון הקל והנוח הוא גם הפיתרון השגוי המסוכן. דבריו של גאידמק משקפים אולי את כל מה שמניתי למעלה, אבל יש בעצם אמירתם, בעת הזאת ועל ידי הדמות הזאת, כדי להצביע על תופעה מדאיגה שאמורה לעורר בנו אי שקט.
גאידמק אמנם אינו שולט בשפה העברית, אבל הוא הוכיח במהלך השנים האחרונות, מאז שהפציע בחיינו הציבוריים, כי הוא מכיר היטב את הלכי הרוח של החברה הישראלית ובעיקר את מעמקיה האפלים ביותר. הדברים שנאמרו על ידו בשעה זאת דווקא, יותר מאשר ביטוי של השקפת עולם הומופובית (וצריך באמת להיות תמים, אם לא שוטה כדי להאמין שלאדם מסוגו של גאידמק יש השקפת עולם כלשהי), משקפים אבחון של זרמי עומק מסוכנים ביותר, במרתפי החברה הישראלית.
חשוב לדעת כי גאידמק, אשר איש אינו חושד בו בטיפשות, לא היה אומר את מה שאמר אם לא היה מאמין שהדברים עשויים לשרת אותו. האיש הזה - אלילם של חלקים רבים בחברה הישראלית - לא היה משתלח בקהילה ההומו-לסבית אם לא היה יודע ומאמין שמאחורי המסך הצבעוני של מצעדים גאווה ססגוניים, של סלבס מכל הסוגים והמינים שיצאו מהארון, של חקיקה ופסיקה מהמתקדמות בעולם המערבי, מסתתרת עדיין חברה אשר בחלקיה הגדולים נגועה בגזענות והומופוביה עמוקה.
זרקור שמאיר את הפינות החשוכות
גאידמק לא היה אומר את הדברים, אם לא היה זוכר שלאחר אירוע הדקירה המחריד שאירע בעת מצעד הגאווה שנערך בירושלים במהלך שנת 2005, לא נזעק איש מאותם פוליטיקאים המטיפים יום ולילה ל"אהבת ישראל", למחות כנגד ניסיון הרצח. גאידמק לא היה אומר את הדברים שאמר אם לא היה יודע שקהילת הלהט"ב היא מיעוט, אולי היחיד בישראל, אשר ניתן להשתלח בו כמעט מבלי לשלם מחיר פוליטי או משפטי (ואכן, מישהו זוכר מתי הועמד כאן לאחרונה משהו לדין בגין עבירה של הסתה נגד הקהילה?).
המסקנה הראשונית מדבריו של גאידמק היא כי על כל אדם נאור בישראל להתרחק כמו ממגיפה מכל הרשימות הפוליטיות המזוהות אתו, הן ברמה המוניציפלית והן ברמה הלאומית.
אך מעבר לכך, דבריו של גאידמק יש בהם שירות גדול לקהילת
הלהט"ב בפרט ולציבור החילוני הנאור בכלל, באשר הם משמשים כפעמון אזהרה. הדברים המחרידים האלה מצביעים על כך שמקור הסכנה האורבת לכל הומו, לסבית, בי וטרנס, כמו גם לכל שוחר חופש, לא שוכנים רק בביצות המוכרות, כדוגמת הקהילה הדתית-חרדית או הקהילה האסלאמית הקיצונית. ההומופוביה ושנאת הזר שוכנים גם בחלקים נרחבים של מה שנראה לכל אחד מאיתנו כחברה החילונית- אזרחית.
דומה אם כן, כי אם נבקש יום אחד לחשוב מה היא תרומתו של גאידמק לחברה הישראלית - ייתכן שנגיע למסקנה שתרומתו היחידה היא אותו פעמון אזהרה שנפנף בו, או אולי דווקא היותו זרקור המאיר את פינותיה החשוכות של הנפש הישראלית. פינות, אשר כמה מאיתנו האמינו (או אולי העדיפו להאמין), כי עברו מזמן מן העולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
