המבוגר האחראי
הוא חזק במשק, חזק במפלגת העבודה, ושישית ממתפקדי קדימה יצביעו למי שיגיד להם. אבל את יושב ראש ההסתדרות עופר עיני מעניין רק דבר אחד: לעצור את נתניהו
אחר כך גם זה שוכך ופתאום השקט משתרר סביב. הטלפונים מצלצלים פחות. הרבה פחות. אווירת נכאים. פנים נפולות. גם האנשים מתמעטים. מהיר מכולם היה, כצפוי, ראש הסגל יורם טורבוביץ'. איש מוכשר ומוערך שתרומתו לאולמרט, בתחומים שבהם עסק, היתה בולטת. כשהבין שזה נגמר, לחץ על כפתור הטורבו ונגוז.
הימלטותו מאזור האסון שברה את השיא הקודם שבו החזיק לא מעט שנים גלעד שר, שברח מאהוד ברק רגע אחרי בחירות 2001, יחד עם הדיסק הקשיח של המשא ומתן בקמפ דיוויד. אחרי כמה חודשים צץ הספר. נו טוב, אומרים מקורבי אולמרט, במקרה של טורבו לפחות ייחסך מאיתנו הספר.
סוף השבוע שאחרי היה מלנכולי. האנשים התכנסו בעצמם. ואז, אחרי שנרגעו כולם, החליט אולמרט לעשות מעשה. השבוע קרא לאנשיו ושטף אותם. "אני לא מוכן לאווירת הנכאים הזו", אמר ראש הממשלה (המכהן עדיין), "אנחנו ממשיכים לעבוד, ונעבוד עד היום האחרון, עד הרגע האחרון. אני מבקש שנעבוד קשה יותר ממה שעבדנו עד עכשיו. המשימות לא השתנו, האתגרים לא התחלפו. אני מצפה מכם לתת עכשיו כתף במאמץ אחרון. יש עוד דברים לעשות ואני לא מתכוון להעביר את הזמן ולחכות. כל מה שרצינו להשיג, נמשיך במאמץ".
כל זה קורה בעיצומה של מלחמה קרה, וגם חמה, בין ציר הרשע לישראל ולמערב. המערך טהרן-דמשק-ביירות שילב ידיים בשנה האחרונה בעוצמה רבה. הסכנה עכשיו היא זליגתם של אמצעי נשק מפרי איזון ללבנון. וגם של נשק לא קונבנציונלי. אל מול כל זה, הציב אהוד אולמרט לאחרונה מראה מול בשאר אסד. אסד יודע שאולמרט מוכן לרדת מרמת הגולן תמורת שלום מלא עם סוריה. אולמרט אומר את זה כבר הרבה זמן (לפני כשנה היה כאן דיפלומט שווייצי ושמע את הדברים מיורם טורבוביץ'). עכשיו, אומרים בישראל, אסד מתחיל להבין שמקומו אינו בטהרן. שהוא לא שיעי. שהגיע הזמן להפסיק את ההרפתקה הזו.
לגורמים מערביים שבאים לדמשק אסד אומר בפה מלא: "מה אתם רוצים מאיתנו, אנחנו לא איראנים. אנחנו ערבים. שייכים לעולם הערבי. אין לנו שום דבר בטהרן". ואילו בישראל
היא כוללת, כמובן, גם ביתוק ציר הרשע. כל מה שצריך עכשיו זה לחכות לנשיא אמריקני ולראש ממשלה ישראלי חדשים, שיוכלו לבצע את המהלך.
אז זהו, שאולמרט לא לגמרי מחכה. יכול להיות שינסה לתקוע את הדגל כבר עכשיו. לסגור עם אסד הסכם הבנות. טיוטה ראשונית. להניח אותה על שולחן הממשלה, או הכנסת. אולי, אפילו, משאל עם. להציב עובדה בפני מחליפו, או מחליפתו. לרדת מדוכן הנואמים הקטן ההוא, בגן בית ראש הממשלה בירושלים, בסערה.
החישוב הולך ככה: בקדימה יש קצת יותר מ-70 אלף מתפקדים. מתוכם, בסביבות מחצית יבואו להצביע בפריימריז. 35 אלף. כדי לנצח בסיבוב ראשון צריך 14 אלף קולות בערך. אולי פחות. 12 אלף מתוך מתפקדי קדימה התפקדו במסגרת הוועדים הגדולים או איגודים מקצועיים אחרים. מדובר בציבור שבדרך כלל בא לקלפי במאורגן ומצביע בבלוק אחד. ציבור ממושמע. ציבור שיכריע, קרוב לוודאי, את הבחירות בקדימה ויקבע מי יהיה ראש הממשלה הבא בישראל, או לפחות זה שינסה להרכיב את הממשלה.
מה כל זה אומר? כל זה אומר שעופר עיני, יושב ראש ההסתדרות, הוא האיש החזק בקדימה. והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. על עיני מופעל בימים האחרונים לחץ כבד. מכל הכיוונים. מופז מצד אחד, לבני מצד שני. חוץ משניהם מתקשרים גם המקורבים. ומקורבי המקורבים.
מלחמת חפירות עזה ניטשת סביב הבית הגדול ברחוב ארלוזורוב בתל אביב. איך מפצחים את האיש החזק הזה, עיני, שואלים כולם. כי השפעתו של עיני על הוועדים הגדולים היא דרמטית. רוב ראשי הוועדים כבר הודיעו למי שהודיעו, שיורו לאנשיהם להצביע מה שעיני יגיד. אבל הוא, מה הוא יגיד? איך נקלע לסיפור הזה בכלל? מה הוא צריך את כאב הראש הזה? מספיק לו להיות האיש החזק במשק והאיש החזק במפלגת העבודה. עכשיו, גם קדימה על הראש שלו.
יכול להיות שעיני יחליט, בסופו של דבר, לעשות מעשה דליה איציק ולא להתערב. מצד שני, גם אם יודיע שאינו מתערב, מי יאמין לו?
בשנתיים האחרונות הפך עופר עיני, עוד מעט בן 50, למבוגר האחראי של המשק הישראלי, אולי גם של הפוליטיקה הישראלית. יחד עם שרגא ברוש ניסה לפני כמה חודשים להוביל מהלך לאיחוד בין העבודה לקדימה. אולמרט הסכים. ברק היה מעוניין. נשאר רק לסכם את הנוסחה, ואז בא טלנסקי.
את עיני מעניין דבר אחד, והוא מודה בו בפה מלא: לעצור את נתניהו. ביבי, אמר בכמה הזדמנויות, מנוגד לתפיסת העולם החברתית, הכלכלית והסוציאלית שלי. בשביל זה יהיה מוכן לעשות לא מעט. השאלה היא אם יהיה מוכן להזדהות עם מופז, או עם לבני.
עיני הוא שועל רחוב. לא תתפסו אותו בפליטת פה. מעיתונאים הוא מתרחק בדרך כלל. הוא כבר הצהיר לא מעט פעמים שאין לו עניין ללכת לפוליטיקה אחרי ההסתדרות. אף אחד לא יכול לאיים עליו או להרשים אותו. הוא מעריך את אולמרט, מצר על הליכתו בנסיבות כאלה, אבל חושב קדימה. עכשיו, כשהוא חושב קדימה, זה על קדימה. מה עושים עם קדימה?
מה אהוד ברק היה רוצה שעופר עיני יעשה? גם זו שאלה מסובכת. אם הולכים אחרי הפריימריז לבחירות, ברק מעדיף מופז. כי ציפי לבני בראשות קדימה, בבחירות בתחילת 2009 תרסק קודם כל את העבודה. אבל אם תקום ממשלה אחרי הפריימריז בקדימה, ברק מעדיף את לבני. כך יהפוך לאישיות ביטחונית דומיננטית, בעיקר במהלך פעולה צבאית בעזה, יאפיל על לבני ויוכל, סוף סוף, לנסות להמריא (זה בדיוק מה שהוא חשב על אולמרט בזמנו, לא?). על מופז ברק לא יאפיל. מקסימום יאפילו זה על זה.
אבל לעיני אין כוונות לשרת עכשיו את האינטרסים של ברק. הוא עשה את זה מספיק. לעופר עיני חשובה המדינה וחשובה יציבות שלטונית. אם יעזור למישהו, זה יהיה מי שיבטיח לו את כל זה. כולל, אולי, בדיקה חיובית של רעיון האיחוד בין קדימה לעבודה לקראת הבחירות הבאות. השאלה היא אם יש מי שמסוגל להבטיח לו את הדברים האלה, ואחר כך גם לקיים.
בקדימה, בינתיים, העניינים מתלהטים. לבני מקווה לנצח את המפלגה מבחוץ פנימה. מופז עושה דבר הפוך: מנסה לנצח מבפנים החוצה. לבני מקווה שהסקרים המחמיאים לה בבחירות כלליות ישכנעו את המתפקדים, שגם אם יקבלו הוראה אחרת, יעשו את "המעשה הנכון".
היא מלקטת שרים וח"כים (בקצב איטי מדי) ועובדת קשה. בשיחות פרטיות היא אומרת שהאנשים שמתפקדים למפלגה יצטרכו להוכיח שהם אנשים חושבים, לא מופעלים מרחוק. שלכל אחד כזה יש גם משפחה, וילדים, וסביבה, וחברים, ובית קפה שכונתי. הלחץ הסביבתי הזה יעשה את שלו, היא מאמינה. בסוף, היא אומרת, הם יצטרכו להחליט.
לעופר עיני היא אמרה "רק אני התרופה לביבי". גם למתפקדים היא אומרת את זה. מגובה בסקרים. וחוץ מזה, היא לא מוכנה להתחייב שתישאר בקדימה בכל מקרה. למה שתעשה את זה? כשאני ילדתי את המצע של קדימה יחד עם אריק שרון, היא אומרת, שאול מופז עוד התמודד בליכוד. זו שאלה של דרך, של רעיון. אני אקבל החלטה כשזה יקרה. כשזה קרה בפעם הקודמת כששרון התאשפז, אמרתי לעצמי או-קיי, צריך להוריד ראש, אני מורידה את הראש שלי. יש ממלא מקום, הוא יהיה היורש ואני לא מתמודדת. הכל בסדר. אמרתי את זה כבר באותו בוקר. לא חשבתי שזה הזמן שלי. היום אני יודעת שהגיע הזמן שלי. שאני חייבת לעשות את זה. ואני עושה.
קמתי בבוקר, היא אומרת, וידעתי שאני מתמודדת, ושאני צריכה לנצח, ואני יודעת בדיוק מה לעשות ואני ממוקדת. אני שלמה עם זה. לא רציתי מתנות. הובלתי את עניין הפריימריז עוד כשאולמרט התנגד ומופז שתק. אני לא רוצה שייתנו לי מתנה, אני רוצה לנצח, אני רוצה לקבל את אמון האנשים, כמה שיותר אנשים. אני עושה טלפונים לכל המתפקדים, כל ה-70 אלף, האנשים שלי יגיעו לכולם, יחתכו את פער התיווך. ואני לא מבטיחה שום דבר לאף אחד. כשמישהו אומר לה שאי אפשר לנצח בלי להבטיח, היא מרימה גבה. בוא נראה, היא עונה.
שאול מופז פתח השבוע באופן רשמי את הקמפיין שלו מול חומות העיר העתיקה. פתיחה פינקלשטיינית-ליכודית מתוקתקת (אם כי בנוכחות דלילה מדי של תומכים), עם המון דגלים, וירושלים המאוחדת לנצח נצחים, ומועמד מאופר, כלוא בחליפה כהה ובעניבה אדומה, ואפילו קצת נרגש.
כשלבני מנסה ללקט שרים וחברי כנסת, מופז מלקט ראשי רשויות ופוקדים. המטה שלו יעבוד כמו בצבא, האנשים שהולכים איתו כל השנים מוכנים להתאבד בשבילו. מופז הוא הילד הדחוי שהתקדם כל הדרך בשיניים ובציפורניים ועכשיו, מול מערת האוצר של אלדין, מתכוון להסתער פנימה. כמה מוזר שבאותו מלון מרהיב שבו פתח מופז ביום שלישי השבוע את הקמפיין, יושבת ציפי לבני עם אבו עלא לשיחות המרתוניות על משא ומתן להסדר קבע.
עיר קטנה ירושלים, ומועמדים בה לא מעט. מופז, בניגוד ללבני, כן מבטיח. למי שרוצה, מה שרוצה. הוא יקים ממשלת אחדות לאומית, והוא ינהל בעצמו משא ומתן עם הפלסטינים, והוא ימשיך את המגעים עם הסורים.
בסביבתו מתחילים להרגיש את נחת זרועם של אנשי לבני. למשל, הידיעה הקטנה, אבל המרגיזה השבוע, על "דאגה בקדימה מרמת האנגלית של מופז". גזענות לשמה. למופז יש אנגלית סבירה בהחלט. בשבוע שעבר הרצה במשך שעה בפני פורום מכובד בוושינגטון. אבל תמיד, כשמדובר במועמד ממוצא מזרחי, מגיעים איכשהו לאנגלית שלו. זה מיותר, אומרים אצל מופז. וגם צודקים.
הקלף שלו הם האנשים בשטח. בקדימה מספרים על אישה אחת, מתפקדת, פעילה בפורום "נשות קדימה", תומכת מובהקת בציפי לבני שמספרת בגאווה שבעלה פקד 800 אנשים ברשות שדות התעופה. למי הם יצביעו? למופז. המשפחה מתחלקת ככה: האישה עם לבני, הבעל עם 800 מתפקדים למופז. אם זו התמונה, לבני בצרות.
צחי הנגבי, למשל, לא יודע אם זו התמונה. לדבריו, כרגע אין דרך לפענח את הדנ"א של קדימה. הוא קרוב להודעה, בשבוע הבא, על תמיכה בלבני. מצד שני הוא יודע, כמעט בוודאות, שלמופז סיכוי טוב יותר לנצח. הכל, בינתיים, פתוח. הנגבי זוכר את הפריימריז בין שרון, אולמרט ושטרית. שרון כמעט לא פקד. אולמרט פקד 40 אלף איש. בסוף כולם הצביעו שרון. כך שהכל יכול להיות והיצור המוזר הזה, קדימה, עוד לא נולד. האם מתפקדי קדימה ינהגו אחרת? האם אפשר יהיה להגיע אל העדר ולעקוף את הרועים? נמתין לספטמבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
