הקוטל המערבי: יחסי אזרח וקיר
אני לא יודע איך אנשים מתכתבים עם אלוהים וחושבים שהוא יעזור להם. עד כדי כך הם תמימים, אחרי כל מה שהוא עשה לנו
יש אנשים עם לב של אבן יש אנשים עם לב אדם".
(להיט פשיסטי מראשיתה של האימפריה)
כשקראתי, באדיבות התקשורת, את הפתק של ברק אובמה שהתחיל במילים: "אלוהים, הגן על משפחתי וסלח לי על חטאיי", הייתי בטוח שהפתק שנשלף היה בטעות של משה קצב. רק אחרי קראתי את הנוסח המלא הבנתי שמדובר בתפילה נוצרית שהוחדרה לקיר יהודי שגם המוסלמים חושקים בו (משום שמוחמד החנה שם פעם את הגמל שלו אחרי טיסת לילה ממכה), ולקיר הזה יש חלק גדול בהפיכת עיר השלום לעיר הדמים.
אני לא יודע איך אנשים עדיין מתכתבים עם אלוהים וחושבים שהוא יעזור להם בעת צרה. עד כדי כך הם תמימים, בני האדם אחרי כל מה שהוא עשה לנו, עוד יש להם אמונה שאם הם יפנו אליו בעת צרה - הוא באמת יציל אותם.
אני מבטיח לכם עם יד על התנ"ך, שאם לי או למישהו קרוב אליי יקרה משהו שדורש הצלה וטיפול מיידי, אני לא הולך לכתוב או להתפלל לאלוהים. לא, חברות וחברים, אני ישר מטלפן למשפחת אלפרון - אנשים שהוכיחו שהם יכולים לפתור בעיות במהירות ובלי ריטואלים דתיים. אם יש אלוהים, אני מניח שהוא קדוש, אבל אני לא מאמין במקומות קדושים.
אני זוכר שכשהבן שלי חגג בר מצווה עם כל הכיתה שלו על הר המצדה, המורה סיפר לילדים שהם נמצאים במקום קדוש. הכיתה התחלקה לרומאים ויהודים. מובן שהבן שלי נבחר להיות מתאבד ואיזה ילד רומאי דפק לו מכות בראש וניסה להפיל אותו מההר. לא פלא שהילד הזה בחר להיות זמר דכאוני, ואחרי החוויה הסופנית הזאת תגידו תודה שהוא לא גמר כמו קורט קוביין.
במקום שאיזה אידיוט הכריז עליו כקדוש אני זוכר שכתבתי אז כתבה זועמת בעיתון שהביאה עליי כעס לאומני ודתי גורף. הילד הלך לטיפול ואחרי כמה שנים הפך לרומאי מושלם והשאיר את מצדה לדיוויד ברוזה ולזריחה.
כשפינוזיסט אני מאמין שהטבע כולו הוא אלוהים ואני סקרן לדעת עליו ולחקור את סודותיו, אבל הדבר היחידי שקדוש בעיניי הוא חיי האדם, ומשום כך מעולם לא השתטחתי על קברי צדיקים (אם כי פעם יצא לי להשתטח על צדיקה אחת בצפת).
כצעיר שהגיע ממושב די לאומני, גם אני התרגשתי במלחמת ששת הימים כשראיתי את הצנחן היפה שבוכה ומנגב את דמעותיו בכותל. רק היום אני חושב שאולי הוא בכה גם בגלל שבאיזה מקום הוא הרגיש שמעכשיו נהיה עם כובש ואכזר יותר מ-40 שנה, שגם זה מאוד עצוב.
אחרי המלחמה אני זוכר שני דברים שהשפיעו עליי והפכו אותי לשמאלני שסופג עד היום על בסיס שבועי מכתבי רפש גדושי עלבונות. הראשון הוא השיר שמפורסם כמוטו לטור הזה, ומנסה לשכנע אותי שיש "אבנים עם לב אדם". והשני - המפגשים השבועיים שלי עם פרופ' ליבוביץ בביתו הצנוע בירושלים,
ליבוביץ הסביר שלא רק שאין אבנים עם לב אדם - אין שום דבר קדוש מלבד אלוהים. קידוש האל נוטל באופן אוטומטי קדושה מכל דבר אחר, כולל אבנים וצה"ל. קידוש המדינה והלאומיות, כמו התפילות בכותל ותחיבת פתקים בין אבנים נטולות לב, הפך את ערכי הדת היהודית האמיתיים לעבודת אלילים "אשר לליכוד הלאומי בצלו של הכותל - הנה הצעתי", אמר ליבוביץ, "תתוקן הרחבה הגדולה שלפני הכותל כדיסכותל - הדיסקוטק הגדול ביותר במדינת ישראל וייקרא שמו 'דיסקוטק השכינה'.
דבר זה ישביע את כל החוגים והפלגים בעם: של החילונים - בשל היותו דיסקוטק של הדתיים - בשל שם השכינה הנקרא עליו".
האם היום היה כותב מישהו שיר לקיר, שאחד הבתים בו מדבר על רב ישיש המצדיע לצבא אחרי שהוא "עמד בין עשרות טוראים/ ואמר 'מתחת לחאקי בעצם כולכם כוהנים ולויים'" השיר הזה על הקוטל המערבי (מאת יוסי גמזו ודובי זלצר) יכול היה להיות המנון של כל משטר פשיסטי שסוגד לכוח שמזדווג עם פטריוטיזם ארכיאולוגי.
יש לי הרבה כבוד לפתק של אובמה, מבוסס על תפילתו של פרנציסקוס מאסיזי, המשיגנע של הקדושים הנוצרים שהיה מסתובב עירום במדבר ומדבר עם ציפורים - ובתקופתנו בטח היה מאושפז במוסד סגור. ואגב, התפילה המלאה, שבעקבותיה כתבה אהובתי שינייד אוקונור את השיר "תודה שאתה אוהב אותי", היא הומנית יותר מכל שירי התהילה לקברי האבות שהנביטו אצלנו עד כה כל כך הרבה קברי בנים.
הנוסח המלא של התפילה הזאת ממוסגר מעל שולחן העבודה שלי והביא לי עד כה עידוד ותקווה, והתנזרות מוחלטת מאבנים עם לב אדם:
"הו, אלוקים, עשה אותי לכלי השלום שלך.
היכן ששוכנת שנאה, תן לי לטוות אהבה.
במקום של ספקות אנביט אמונה.
במחוזות הייאוש אזרע תקווה.
הו, אדון עולם, תודה רבה לך על שאני מחפש כיצד לנחם יותר מאשר איך להתנחם.
להבין יותר מאשר להיות מובן.
לאהוב יותר מאשר להיות נאהב.
שכן, רק כשאנחנו נותנים - אנחנו מקבלים.
רק כאשר נסלח - יסלחו גם לנו.
ורק כשנמות ניוולד מחדש לחיי נצח.
אמן.
תרגום: י.גפן
נא להמתין לטעינת התגובות
