הגיאוגרפיה של הצדק

להביא את המרכז לפריפריה זה לא רק לשגר לאופקים הצגות של "הבימה", זה קודם כל לדאוג שם לשירותי חינוך ורפואה איכותיים. גלגלי הצדק טוחנים כבר 2000 שנה. מאז יז בתמוז ההוא ועד היום. רייכנר צדקני

אלישיב רייכנר | 20/7/2008 8:23

מאות אנשים יתכנסו הערב בשדרות במסגרת כנס יז בתמוז של תנועת 'מעגלי צדק'. זו השנה החמישית ברציפות שהתנועה הצעירה, מקיימת כנס בצום י"ז בתמוז, אבל זו הפעם הראשונה שהכנס מתקיים במקום המזוהה עם הפריפריה ולא עם המרכז.

סוף העולם שמאלה ארכיון

כשמדברים על צדק חברתי, הנושאים שצפים ועולים מיד הם זכויות עובדים ונגישות לנכים. יחסי מרכז ופריפריה נחשבים משום מה כשייכים רק לתחומי התרבות, הגיאוגרפיה והאנתרופולוגיה, לא יותר מזה.

אבל כשבדרום הארץ יש רק 1.6 מיטות אשפוז לאלף איש, לעומת 2.5 במרכז, מה זה אם לא חוסר צדק?

וכשמדינת ישראל משקיעה בתלמיד במרכז הארץ 9000 שקלים בשנה, לעומת 3700 בילד בפריפריה, מה זו אם לא הפלייה?
וכשתקציבים שהיו מיועדים לסלילת קווי רכבת בדרום ובצפון, מועברים לצורך הרכבת התחתית בתל אביב, מה זו אם לא עוולה חברתית?

הנגב והגליל מהווים למעלה משבעים אחוזים משטחה של מדינת ישראל, ומתגוררים בהם כמעט שלושים אחוז מהאוכלוסייה.

בחינת התקציבים שמדינת ישראל מעבירה במשך עשרות שנים לפיתוח האזורים הללו מגלה שאין שום התאמה בין גודל השטח או גודל האוכלוסייה לגודל התקציב הממשלתי.

אם 85% מתקציבי התשתיות והפיתוח הולכים לאזור המרכז, אז לא מדובר כאן רק באיבוד ערכים כמו התיישבות וציונות אלא בהתנהלות לא מוסרית. לא מספיק לדבר גבוהה גבוהה על הפרחת הנגב ועל חיזוק הגליל. צריכים לדבר גם על שוויון הזדמנויות.

כולם מדברים על חזון, אף אחד לא מדבר על צדק.

ומה זה קשור ליהדות?

רק אתמול, בפרשת השבוע, קראנו את הוראת התורה לקראת כניסת העם לארץ: "לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו, איש לפי פקודיו יותן נחלתו".

במילים פשוטות, התורה מדברת בפסוקים אלו על צדק חלוקתי, מושג שכנראה אינו נמצא בלקסיקון של נערי האוצר שמנהלים לנו את המדינה. באוצר המילים של הממונים על התקציבים תוכלו למצוא רק מילים כמו כדאיות כלכלית, תחרות, ושוק חופשי.

כשפקידי האוצר צריכים להחליט אם להשקיע במסילת רכבת בין אשקלון לבאר שבע, הם בודקים רק את הכדאיות הכלכלית של ההשקעה, ולא מתחשבים בצרכים של תושבי שדרות ונתיבות, שזכאים לנגישות תחבורתית

לא פחות מתושבי מודיעין.

כשהם נקראים להקים בית חולים באשדוד, העיר החמישית בגודלה בישראל, שגרים בה רבע מליון איש ואין בה אפילו בית חולים אחד, הם מתנגדים בטענה שמדובר ב"צעד כלכלי מיותר", כאילו שלא מדובר כאן בהצלת חיים, ובזכות אלמנטארית של אזרחים, על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

סגירת הפערים בין המרכז לפריפריה תלויה אמנם גם בתושבים ובשלטון המקומי ולא רק במדינה, אבל חובתם של האזרחים וראשי הרשויות אינה פוטרת את המדינה מאחריותה.

הפריפריה הישראלית לא צריכה טובות. היא אינה זקוקה לחסד. היא רק צריכה לקבל את המגיע לה, ובצדק.