לינדון ביינס ג'ונסון
הנשיא ה-36 (1969-1963)
ג'ונסון נולד בחווה ליד סטונוול במרכז טקסס ב-27 באוגוסט 1908, הבכור מבין חמישה ילדים. שני סביו ואביו היו נציגים בבית הנבחרים של טקסס. כאשר הוא היה בן חמש עברה המשפחה לג'ונסון סיטי ושם הוא עבד כילד בצחצוח נעליים וברעיית צאן.
אחרי שסיים את התיכון ב-1924 החל ג'ונסון לעסוק בעבודות שונות שכמעט לא אפשרו לו להשיג מזון. הוא שב לג'ונסון סיטי והחל לעבוד בבניית כבישים. אז הבין כי עליו ללכת לקולג' ולאחר שלווה כסף נרשם לקולג' למורים בדרום-מערב טקסס. במקביל הוא עבד כשרת, מזכיר ואיש מכירות. כאשר נגמר כספו, הוא החל ללמד ילדים מקסיקנים. אחרי שהרוויח מספיק כסף שב ג'ונסון ללימודים וסיים ב-1930. לאחר מכן הוא העביר במשך שנתיים שיעורים בנשיאת נאומים ועריכת דיונים בבית ספר תיכון ביוסטון.
בגיל 24 פנה ג'ונסון לחיים הפוליטיים כאשר חבר בית הנבחרים לקח אותו לוושינגטון כמזכירו. בתוך זמן קצר הוא נבחר לדובר "הקונגרס הקטן", ארגון של מזכירי חברי הקונגרס.
ב-1934 פגש ג'ונסון את קלאודיה אלטה טיילור, בתו של חוואי עשיר מטקסס. מאז ילדותה היא נודעה בכינוי "ליידי בירד" וזה הפך לשמה הרשמי בפי כולם. עוד באותה שנה הם התחתנו ונולדו להם שתי בנות. בזמן שבעלה היה עסוק בקריירה הפוליטית עסקה ליידי בירד בעסקים וסייעה להקים חברת ענק משפחתית ששלטה בתחנות רדיו וטלוויזיה, בנק, נדל"ן ונכסים נוספים.
ב-1935 קיבל ג'ונסון את תפקידו הציבורי הראשון בתור ראש מינהל הצעירים בטקסס ולאחר שנתיים נבחר לבית הנבחרים האמריקני מטעם המפלגה הדמוקרטית. הוא התמודד על מצע ה"ניו-דיל" של הנשיא רוזוולט והפך לאחד ממקורביו.
יממה בלבד לאחר המתקפה היפנית בפרל הרבור היה ג'ונסון חבר הקונגרס הראשון שהתגייס. בתור סגן בצי הוא הוצב בניו-זילנד ובאוסטרליה והגנרל דאגלס מק'ארתור העניק לו את כוכב הכסף אחרי שביצע טיסה מעל שטח האויב.
ג'ונסון כיהן בבית הנבחרים במשך חמש קדנציות
ב-1953 הוא הפך למנהיג המיעוט הצעיר ביותר בסנאט בעל הרוב הרפובליקני ואחרי ארבע שנים מונה למנהיג הרוב הדמוקרטי. הוא הצליח להשיג שיתוף פעולה נדיר בין המפלגות והיה אחראי להעברת חוק זכויות האדם הראשון מזה שמונים שנה.
ב-1960 ניסה ג'ונסון להתמודד על הנשיאות, אולם קיבל את המינוי של סגן נשיא לצדו של קנדי. במהלך מערכת הבחירות הוא ניהל קמפיין מקיף במדינות הדרום והבטיח לדמוקרטים את הניצחון.
בנובמבר 1963 הצטרף ג'ונסון לקנדי למסע הפוליטי בטקסס כששני הזוגות תכננו לבלות יחד בחוותו של ג'ונסון אחרי הביקור בדאלאס. כאשר נורה קנדי בנסיעה במרכז דאלאס היו ג'ונסון וליידי בירד שתי מכוניות מאחוריו.
בשעה 2:38 ב-22 בנובמבר, אחרי שנקבע מותו של קנדי, הושבע ג'ונסון לנשיא ה-36 במטוס "אייר פורס 1", כשלצדו רעייתו ואלמנתו הטרייה של קנדי, ז'קלין, שעדיין לבשה את הבגדים המגואלים בדם. באותו ערב הופיע ג'ונסון בטלוויזיה ואמר: "אני אעשה את המיטב. זה כל מה שאני יכול לעשות. אני מבקש את עזרתכם ואת עזרת האל".
אחרי חמישה ימים נשא את נאומו הראשון בפני הקונגרס והבטיח כי הממשל ימשיך במדיניותו. הוא התחייב להיאבק בקומוניזם מווייטנאם הדרומית ועד מערב ברלין ולהמשיך את הסיוע ליבשות החלשות. בתחום הפנים הבטיח ג'ונסון לחוקק חוק לקיצוץ מסים וחוק זכויות אזרח.
בתוך חודשים הצליח ג'ונסון להשיג תמיכה בקרב אנשי העסקים במדינה ובקרב ארגוני העובדים והצליח לסיים סכסוך ממושך בתעשיית הרכבות. הוא חתם על קיצוץ מסים בשווי של מיליארדי דולרים והשקיע מיליארדים בחינוך, בעבודות ציבוריות ובסיוע חוץ.
אירוע משמעותי נוסף בשנתו הראשונה של ג'ונסון כנשיא היה העברת חוק זכויות האדם שהנשיא קנדי החל לגבש. אחרי שהחוק אושר בבית הנבחרים מנעו הסנאטורים הדרומיים את אישור בסנאט. אחרי דיון שנמשך 75 יום אושר החוק ברוב גדול והנשיא חתם על החוק ההיסטורי שכלל בין השאר ביטול האפליה בעסקים, בהשכלה ובפרויקטים פדרליים.
על אף שחל שיפור מסוים ביחסים מול ברה"מ, ארה"ב סייעה לווייטנאם הדרומית נגד ניסיונות החדירה הקומוניסטיים מהצפון. באוגוסט 1964 תקפו הצפון-וייטנאמים ספינות אמריקניות במפרץ טונקין. בתגובה הורה ג'ונסון לתקוף מטרות בצפון.
ב-1964 זכה ג'ונסון בבחירות לנשיאות ברוב גדול של 486 אלקטורים ובפער של יותר מ-15 מיליון קולות על פני יריבו הרפובליקני, בארי גולדווטר, אותו האשים בקיצוניות שמרנית. כעת קיבל ג'ונסון את המנדט לקדם את מדיניותו.
המשבר בווייטנאם החריף ב-1965 כאשר מטוסים אמריקניים החלו להפציץ מטרות בצפון וכוחות קרקע הצטרפו ללחימה בדרום. במהלך אותה שנה החליט ג'ונסון למצוא פתרון של שלום, אך כל הצעותיו נדחו על ידי הקומוניסטים וההפצצות חודשו בעוצמה. במהלך 1966 הוסכם בין ג'ונסון ובכירי ממשלתו לבין הנהגת וייטנאם הדרומית כי הלחימה תימשך עד לניצחון וארה"ב הגבירה את פעולותיה נגד הצפון.
ב-1968, כאשר בווייטנאם כבר היו כחצי מיליון חיילים אמריקניים ומאות הרוגים מדי חודש, גברה הביקורת הציבורית והפוליטית על התנהלות המלחמה והפגנות גדולות פרצו בקמפוסים ברחבי המדינה. ג'ונסון הורה על צמצום ההפצצות וניסה לפתוח בשיחות שלום. השיחות נפתחו בפריז במאי, אולם הגיעו למבוי סתום וג'ונסון החליט להפסיק את ההפצצות בניסיון לקדם את המשא ומתן.
גם היחסים עם ברה"מ ידעו עליות ומורדות. ב-1968 הציע ג'ונסון אמנה לאי הפצת נשק גרעיני, אולם פלישת ברה"מ לצ'כוסלובקיה הכשילה את תקוותיו. מזכיר ההגנה, רוברט מקנמארה, קידם את מדיניות "השמדה הדדית מובטחת" שתכליתה להבטיח יכולת מכה גרעינית שנייה במקרה של התקפה.
ג'ונסון יצר קשרים חמים עם ההנהגה הישראלית ואף אירח את ראש הממשלה לוי אשכול בחוותו. אחרי מלחמת ששת הימים לא כפה ג'ונסון נסיגה ישראלית מהשטחים, אם כי הבהיר שיהיה צורך לסגת מחלק מהם, והוא תמך בהחלטה 242 של מועצת הביטחון. הוא גם אישר את מכירת מטוסי הסקייהוק והפאנטום ששדרגו את יכולתו של חיל האוויר הישראלי.
בעוד ארה"ב החלה להתבוסס בבוץ הווייטנאמי סבלה גם הזירה הפנימית מחוסר שקט. למרות ניסיונותיו של ג'ונסון לקדם תוכניות למאבק בעוני ובאפליה, פרצו מהומות בגטאות של השחורים בערים רבות. כדי להתמודד עם הבעיות, הציע ג'ונסון חקיקה בתחומי השיכון, העבודה והחיים העירוניים כדי לשפר את המצב בגטאות.
ב-1968 גם זועזעה ארה"ב משני מקרי רצח – הכומר מרטין לותר קינג, מנהיג התנועה למען זכויות השחורים, נרצח בתחילת אפריל וחודשיים לאחר מכן נרצח הסנאטור רוברט קנדי, אחיו של הנשיא המנוח, במהלך עצרת בחירות במסגרת התמודדותו על מועמדות הדמוקרטים לנשיאות.
ג'ונסון הודיע במהלך 1968 כי אינו מתכוון להתמודד על כהונה נוספת וזאת כדי לאפשר לו לפעול בחופשיות להשגת פתרון של שלום בווייטנאם. עוד לפני שסיים את כהונתו הספיק לראות בדצמבר 1968 את החללית המאוישת הראשונה שהקיפה את הירח.
לאחר השבעתו לנשיאות של ריצ'רד ניקסון הוא שב לחוותו בטקסס והקים את הספרייה הנשיאותית על שמו ואת בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטת טקסס. ב-22 בינואר 1973, ימים ספורים לפני סיומה של מלחמת וייטנאם, סבל ג'ונסון מהתקף לב קטלני בחוותו ונקבר בחלקת הקבר המשפחתית ליד המקום שבו נולד. מרכז החלל ביוסטון נקרא על שמו.
