תומס וודרו וילסון
הנשיא ה-28 (1921-1913)
וילסון נולד בסטאונטון שבוירג'יניה ב-28 בדצמבר 1856, ילדו השלישי מתוך ארבעה של כומר פרסביטריאני ואם ילידת אנגליה. כאשר היה בן שנה עברה המשפחה לאוגוסטה בג'ורג'יה. בילדותו ראה את ההרס שגרמה מלחמת האזרחים בדרום ולמד לתעב את המלחמה.
עד גיל 13 לא הלך וילסון לבית הספר ואביו לימד אותו, בין השאר גם כיצד לבטח בפשטות את מה שהוא רוצה להתכוון אליו, יכולת שהפכה את וילסון למפורסם בהמשך. עוד כנער החל וילסון להתעניין בחוק פרלמנטרי והוא הקים מועדון שחבריו שיחקו בייסבול ועסקו בפעילויות הרפתקניות.
ב-1873 החל וילסון ללמוד בדווידסון קולג' בקרוליינה הצפונית, אולם הוא השקיע יותר מדי ובריאותו החלה להיפגע. אחרי שלמד בעצמו במשך כשנה וחצי הצליח להתקבל לפרינסטון, שם למד לנאום בפומבי והיה פעיל במועדון הדיונים. בשנתו האחרונה הוא הוריד את שמו הפרטי וחתם רק כוודרו וילסון.
ב-1879 הוא נכנס לאוניברסיטת וירג'יניה ולמד משפטים. אחרי שלוש שנים נכנס לשותפות באטלנטה, אולם אחרי שלא הצליח לבנות משרד עורכי דין משלו החליט לוותר על המקצוע והחל ללמוד היסטוריה ומדעי המדינה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס וקיבל תואר דוקטור.
בגיל 29 התחיל וילסון ללמד היסטוריה בבריין מאוור קולג' לנשים ולאחר מכן לימד באוניברסיטת ווסליאן. בהמשך הוא עבר ללמד כלכלה פוליטית בקולג' ניו-ג'רזי שהפך לאוניברסיטת פרינסטון ואף שימש כנשיא המוסד (1902-10) כשהוא שם לו למטרה להפוך את האוניברסיטה לכר גידול למדינאים ולמנהיגים.
בתקופה זו הוא כתב ספרים ומאמרים רבים בנושאי מדעי המדינה והיסטוריה אמריקנית. העבודה המאומצת שוב פגעה בבריאותו והוא נאלץ לקחת חופשות מנוחה ארוכות. הוא אף סבל משלושה התקפי שבץ, אולם למרות ההמלצה כי יפרוש, הוא המשיך בפעילותו. ב-1885 נישא וילסון לאלן אקסון מג'ורג'יה ונולדו להם שלוש בנות.
המוניטין הרחב שרכב וילסון
ב-1912 החליטה המפלגה הדמוקרטית למנות את וילסון למועמדה לנשיאות. הפיצול אצל הרפובליקנים הציב מולו שני מתחרים – הנשיא לשעבר רוזוולט מטעם הפרוגרסיבים והנשיא טאפט מטעם הרפובליקנים. אחרי קמפיין שבו הדגיש אינדיבידואליזם ואת זכויות המדינות, קיבל וילסון 435 אלקטורים, אם כי רק 42 אחוז מהקולות, אולם הדבר הספיק לו כדי להיבחר לנשיא ה-28.
כמו רוזוולט, גם וילסון ראה את עצמו כנציג האישי של התושבים שצריך למלא אחרי האינטרסים שלהם. במהלך כהונתו הראשונה הצליח וילסון להעביר שלושה חוקים משמעותיים – חוק אנדרווד שהוריד מכסים מעל יותר ממאה מוצרים ועל מנת להבטיח כי הרווחים לא ייעלמו התקבל חוק מס ההכנסה לפי התיקון ה-16 לחוקה; הקמת הבנק הפדרלי שיפקח על האשראי ועל המערכת הפיננסית; הקמת לשכת הסחר הפדרלית שנועדה למנוע מונופולים ולהבטיח כי העסקים יתנהלו כתקנם. חוקים נוספים כללו איסור על עבודת ילדים והגבלת שעות העבודה של עובדי הרכבת.
וילסון המשיך את המדיניות של אחריות אמריקנית על המתרחש באמריקה הלטינית ובין השאר שלח כוחות כדי להחזיר את הסדר לניקרגואה, האיטי והרפובליקה הדומיניקנית. ב-1914 המרינס תפסו את נמל ורקרוז במקסיקו אחרי מעצרם של כמה מלחים. ב-1916, אחרי שהמורד המקסיקני פנצ'ו וילה הרג 17 אמריקנים נשלח כוח צבא למדינה, אולם וילה לא נתפס.
משפחתו של וילסון גם התארגנה בבית הלבן ורעייתו הפכה את המקום למעון שהפשטות שולטת בו. בני הזוג השיאו בת אחת ב-1913 ובת נוספת ב-1914. אולם בתחילת 1914 החלה בריאותה של הגברת הראשונה להידרדר ובחודש אוגוסט היא מתה. כדי להפיג את הבדידות הכיר לו רופאו את האלמנה אדית בולינג גאלט ובדצמבר 1915 הם נישאו.
כאשר פרצה מלחמה העולם הראשונה בקיץ 1914 החליט וילסון כי ארה"ב תשמור על ניטרליות והוא פעל נמרצות כדי למנוע את הכניסה למלחמה גם לאחר ש-124 אמריקנים נהרגו אחרי שצוללת גרמנית הטביעה ספינת טיולים בריטית.
ב-1916 נבחר וילסון לכהונה שנייה אחרי שניצח את המועמד הרפובליקני, צ'רלס אוונס יוז, ברוב של 277 אלקטורים לעומת 254. מיד לאחר מכן החל וילסון בניסיונות תיווך לסיום המלחמה, אך הגרמנים סירבו ופתחו בלוחמת צוללות מחודשת.
ב-2 באפריל ביקש וילסון מהקונגרס אישור לפתוח במלחמה כשהוא מצהיר כי "העולם חייב להיות בטוח עבור דמוקרטיה". לאחר ארבעה ימים התקבל האישור. ב-18 החודשים הבאים הוקם צבא של ארבעה מיליון מגויסים ומחציתם נשלחו לאירופה. מחלקת תעמולה אמריקנית העבירה את נאומי וילסון היישר לציבור הגרמני.
בינואר 1918 הציג וילסון את תוכנית "14 הנקודות" שנועדה לשמש בסיס להסדר שלום ולהפיכת העולם לטוב יותר. הנקודה האחרונה היתה הקמת "התאחדות כללית של מדינות שתבטיח עירבונות הדדיים של עצמאות פוליטית ואחדות טריטוריאלית לאומות גדולות וקטנות כאחד".
אחרי כניעת הגרמנים בנובמבר 1918 הגיע וילסון לפריז כדי להשתתף בוועידת השלום בוורסאי. רק ביוני 1919 נחתם ההסכם שכלל רבים מרעיונותיו של וילסון, בהם הקמת "חבר הלאומים". חודש לאחר מכן הציג וילסון את ההסכם בפני הסנאט וניסה לשכנע בחשיבותו, אולם הרוב הרפובליקני הביא לדחיית בקשתו של הנשיא.
המאבק של וילסון התיש את בריאותו ואחרי שלקה בהתקף שבץ שכמעט גרם למותו והפך למשותק. רעייתו ורופאו טיפלו בו ובעזרת רצון עז הוא המשיך למלא את תפקידו ואף הדיח את מזכיר המדינה על שביקש לכנס ישיבת קבינט בלעדיו.
אחרי בחירות 1920 פרש וילסון לביתו. הוא הלך לעולמו ב-3 בפברואר 1924 ונקבר בקתדרלה הלאומית בוושינגטון די-סי.
