וויליאם הווארד טאפט
הנשיא ה-27 (1913-1909)
טאפט נולד בסינסינטי שבאוהיו ב-15 בספטמבר 1857. לאביו – שכיהן בין היתר כשר מלחמה, תובע כללי ושגריר - היו שני ילדים מנישואיו הראשונים ועוד ארבעה ילדים, בהם וויליאם, מנישואיו השניים.
ילדותו של טאפט היתה שמחה – הוא שיחק בייסבול, שחה ואף היה מעורב בקרבות אבנים עם כנופיות של ילדים שכנים. ב-1874 הוא החל ללמוד באוניברסיטת ייל ועל אף שלא נחשב לסטודנט מבריק הוא סיים כעבור ארבע שנים במקום השני בכיתתו וב-1880 קיבל תואר מבית הספר למשפטים בסינסינטי.
טאפט החל להתמחות בעריכת דין, אך בתוך זמן קצר הוא הצטרף לפעילות ציבורית בזכות אביו. הוא שימש עוזר תובע, אחראי על מס הכנסה, שופט בבית המשפט בסינסינטי, עורך דין מטעם המדינה ושופט בבית המשפט הפדרלי. שאיפתו הגדולה היתה להגיע לבית המשפט העליון.
ב-1886 נישא טאפט להלן הרון, מוזיקאית ובתו של עורך דין מסינסינטי, אותה הכיר לראשונה במסיבה ולאחר שנים אחדות נפגשו שוב במועדון ספרות שארגנה. הם בנו בית שצפה על נהר אוהיו ונולדו להם שלושה ילדים. הלן היתה אחראית בגברת הראשונה לשתילת עצי הדובדבנים המפורסמים בוושיגנטון.
ב-1900 מינה הנשיא מקינלי את טאפט למושל הפיליפינים כאשר משימתו היתה להקים ממשלה אזרחית והוא פיתח סימפטיה כלפי התושבים המקומיים. המושל הצבאי היה הגנרל ארתור מק'ארתור שנהג בקשיחות כלפי האוכלוסייה ובין השניים פרצו לא מעט עימותים. במהלך כהונתו שיפר טאפט את כלכלת הפיליפינים, בנה כבישים ובתי הספר, חילק קרקעות ואפשר לתושבים לקחת חלק בממשל.
לאחר שלוש שנים מינה אותו הנשיא רוזוולט לשר המלחמה וכאשר מזכיר המדינה היי חלה הוא שימש כממלא מקומו. רוזוולט, טאפט ומזכיר המדינה החדש אליהו רוט זכו לכינוי "שלושת המוסקטרים". במסגרת תפקידו סייר טאפט ברחבי העולם ובין השאר פיקח על בניית
לקראת הבחירות לנשיאות ב-1908 החליט רוזוולט כי טאפט יהיה היורש שלו. טאפט קיבל את ההצבעה והוועידה הרפובליקנית אישרה את מועמדותו. בבחירות ניצח טאפט בקלות את המועמד הדמוקרט, וויליאם ג'נינגס בראיין (שהפסיד זו הפעם השלישית ברציפות), ונבחר לנשיא ה-27.
אולם בניגוד לרוזוולט, שהיה פופולרי בציבור וניצל את תום את סמכויותיו כנשיא, בחר טאפט בשיטות פעולה אחרות. הוא הגן על החוק שהמשיך את המכסים הגבוהים, למורת רוחם של הליברלים במפלגתו, ונכשל בניסיונו להביא להסכם סחר עם קנדה שנועד לרצות את תומכי המכסים הנמוכים.
באוקטובר 1909 הפך טאפט לנשיא הראשון שמשרדו שכן בחדר הסגלגל במרכז האגף המערבי של הבית הלבן – המקום שהפך מאז לסמל הנשיאות – כאשר שאיפתו של טאפט היתה כי החדר יסמל את הנשיא המודרני שנמצא במרכז הממשל.
בתקופתו של טאפט גם הוגשו 80 תביעות נגד מונופולים והקונגרס קיבל תיקונים לחוקה שאישרו למדינות לבחור ישירות את הסנאטורים שלהן ולאסוף מס הכנסה. ועדת המסחר הבין-מדינתית קיבלה סמכויות לקבוע את תעריפי הרכבות ופיקחה על קווי הטלפונים והטלגרף. כמו כן, אריזונה וניו-מקסיקו הפכו רשמית למדינות חברות.
אולם כהונתו של טאפט עמדה בסימן המאבק בתוך המפלגה הרפובליקנית בין השמרנים לבין הפרוגרסיבים-ליברלים שהתגבר בעקבות משבר המכסים. רוזוולט, שחש כי טאפט לא הצליח למלא את המדיניות שהוא הוביל, החליט להתמודד מולו על הנשיאות ב-1912. אחרי שהוועידה מינתה את טאפט, הקים רוזוולט עם תומכיו את המפלגה הפרוגרסיבית, אולם הפיצול סייע לוודרו וילסון להיבחר לנשיאות וטאפט הגיע רק שלישי.
אחרי שעזב את הנשיאות מונה טאפט לפרופסור למשפט חוקתי באוניברסיטת ייל והתמיכה הציבורית בו התחזקה. במהלך מלחמת העולם הראשונה תמך טאפט בהקמת הליגה הבינלאומית שתוכל לאכוף את השלום והנשיא וילסון הפך את הרעיון לחלק מרכזי במדיניותו שהובילה לייסוד "חבר הלאומים" במסגרת הסכם וורסאי בתום המלחמה.
ב-1921 מינה הנשיא הרדינג את טאפט לנשיא בית המשפט העליון של ארה"ב. כהונתו התאפיינה בהחלטות ליברליות ומתקדמות בניגוד לעמדות הנוקשות והשמרניות שלו כנשיא. בתקופתו גם התקבל חוק השיפוט מ-1925 שקבע כי בית המשפט יכול לתת עדיפות לנושאים בעלי עדיפות לאומית. ב-3 בפברואר 1930 התפטר טאפט בשל בעיית לב. הוא מת בוושינגטון ב-8 במרס ונקבר בבית העלמין בארלינגטון.
מאז ילדותו סבל טאפט מבעיית משקל וכאשר היה נשיא הוא שקל קרוב ל-160 ק"ג. פעם אחת הוא אף נתקע באמבטיה בבית הלבן והיה צורך בשישה אנשים כדי לחלץ אותו. גם טאפט צחק על משקלו וכאשר הוא התבקש לקבל את "כס המשפט" באוניברסיטת ייל, הוא אמר כי הוא מבקש שזו תהיה "ספת משפט".
