צ'סטר אלן ארתור
הנשיא ה-21 (1885-1881)
ארתור נולד בכפר פיירפילד בורמונט ב-5 באוקטובר 1829, בנם הראשון אחרי ארבע בנות של מטיף בפטיסט שהיגר מצפון אירלנד ושל ילידת ניו-המפשיר. אחריו נולדו עוד בן ובת. המשפחה עברה ממקום למקום עד אשר התיישבה ביוניון וילג' שבמזרח ניו-יורק, שם למד ארתור באקדמיה.
ב-1844 עברה המשפחה לסצ'נקאדי וארתור הלך ליוניון קולג'. מאחר שלא קיבל סיוע כלכלי מאביו, החל ארתור ללמד בחופשות החורף וכאשר סיים את לימודיו בגיל 18 הוא היה בין המצטיינים בכיתה.
לאחר מכן החל ארתור ללמוד משפטים וחבר הקהילה של האב העסיק אותו במשרד עורכי הדין שלו בברוקלין. בתקופה זו סייע ארתור במאבק נגד העבדות כאשר השתתף במשפטים למען זכויות השחורים.
ב-1856 עשה ארתור את צעדיו הראשונים בפוליטיקה, אם כי רק כחלק מכוונתו להקים משרד עורכי דין בוול סטריט, אך הפך לאחד האנשים שסייעו לארגן את המפלגה הרפובליקנית בעיר. ב-1859 הוא נישא לאלן לואיס הרנדון. בנם הראשון נולד ב-1860, אך מת לפני גיל שלוש. בהמשך נולדו להם עוד בן ובת. אלן מתה בינואר 1880.
כאשר פרצה מלחמת האזרחים ביקש מושל ניו-יורק מארתור לשמש כאחראי על האפסנאות בעיר ולספק את כל הצרכים עבור החיילים שעברו בניו-יורק. ארתור הקים ארגון יעיל והיה נקי מכל שחיתות. אחרי שמושל דמוקרט נבחר, עזב ארתור את התפקיד.
במהלך פעילותו הפוליטית יצר ארתור קשר קרוב עם הסנאטור הרפובליקני רוסקו קונקלינג, שנחשב לבוס של ניו-יורק. השניים פעלו למען היבחרו של יוליסס גרנט לנשיאות ואחרי הבחירות מינה גרנט את ארתור לאחראי על איסוף המכס בעיר.
כאחראי על כאלף עובדים לא הדיח אנשים מתפקידם בשל שיקולים פוליטיים, אולם כאשר התפנתה משרה הוא מינה חבר למפלגה אותו ראה כראוי, וזאת בשל גישתו – שגם קונקלינג תמך בה – כי המינויים נחוצים לתחזוקת המפלגה. כאשר הנשיא רת'פורד הייס פתח ברפורמה בשירות הציבורי הוא הדיח את ארתור ואת סגנו.
לקראת בחירות 1880 ניסו קונקלינג וחבריו למנות את גרנט לכהונה נוספת כנשיא, אולם ג'יימס גרפילד מונה למועמד המפלגה. כדי להבטיח את תמיכת אנשיו
אחרי הניצחון בבחירות פרץ עימות בין הנשיא גרפילד לבין קונקלינג על רקע מינוי יריבו של הסנאטור לתפקיד מנהל בית המכס בניו-יורק. בשיאו של המאבק החליט קונקלינג להתפטר יחד עם הסנאטור השני של ניו-יורק וארתור החליט לנסוע עמם כדי לסייע לבחירתם מחדש.
אולם אז התרחשה תפנית מפתיעה כאשר ב-2 ביולי 1881 נורה גרפילד ונפצע באורח אנוש. ארתור נותר בהמתנה עד אשר ב-19 בספטמבר נקבע מותו של גרפילד ובאותו יום הושבע ארתור לנשיא ה-21. אולם באותה תקופה היתה טינה ציבורית כלפי אנשיו של קונקלינג – שלא הצליח להיבחר שוב לסנאט – וארתור החליט כי הוא צריך להוכיח שכעת, בתור הנשיא, הוא נמצא מעל הפוליטיקה.
עוד לפני שנכנס לבית הלבן הוא דרש שייעשה במקום שיפוץ. חדר אמבטיה הותקן, הקירות שופצו והרהיטים והשטיחים הוחלפו. גם השף הצרפתי של ארתור הגיע למקום ואחת מאחיותיו של ארתור שימשה כמארחת הרשמי מאחר שלא היתה גברת ראשונה.
בחודשים הראשונים של כהונתו השקיע ארתור רבות בתפקידו עד אשר עלה במשקל ורק לאחר שיצא לטיול דיג בפלורידה, החזיר לעצמו את בריאותו, אם כי הוא גם לקה בקדחת שמהשפעותיה לא הצליח להחלים.
כבר בתחילת דרכו כנשיא הפך ארתור לחסיד הרפורמה בשירות הציבורי ולאור הלחץ הציבורי בעקבות הירצחו של ארתור, הקונגרס לא עצר מבעדו לממש את מדיניותו. ב-1883 אושר חוק שהקים ועדת בין-מפלגתית שתקבע את הדרישות עבור משרות ממשלתיות ותגן על עובדים מפני הדחה מסיבות פוליטיות.
הממשל של ארתור גם קידם את חוק ההגירה הראשון שאושר ב-1882 ואשר מנע כניסה מעניים, מפושעים ומבלתי שפויים. הקונגרס גם אסר על הגירה מסין במשך עשר שנים ולאחר מכן הפך האיסור לקבוע.
ארתור טיפח את הצי האמריקני שנחלש אחרי מלחמת האזרחים ופעל להפוך אותו לגדול יותר ולמתקדם יותר. הקונגרס אישר מימון לכלי השיט המתכתיים הראשונים שהפכו בהמשך לבסיס של הצי האמריקני המודרני.
בתחום הכלכלי היתה הממשלה בעודף תקציבי וארתור ניסה להוריד את המכסים כדי לאפשר חזרה של כספים למחזור. אולם בעלי העסקים שהרוויחו מהמכסים הגבוהים התנגדו לכך ופנו למפלגה הדמוקרטית על מנת שתפעל למענם והנושא הפך לסוגיה במאבק בין שתי המפלגות.
על אף שהפופולריות של ארתור גברה, המפלגה החליטה שלא לבחור בו כמועמד לנשיאות ב-1884. בינתיים התגברה אצל ארתור מחלת כליות קשה והדבר הקשה עליו לחדש את עבודתו כעורך דין. ב-18 בנובמבר 1886 הלך ארתור לעולמו.
