מרטין ואן-ביורן
הנשיא השמיני (1841-1837)
ואן-ביורן נולד ב-5 בדצמבר 1782 בקינדרהוק שבניו-יורק, השלישי מבין חמישה ילדים. אביו, שהיה ממוצא הולנדי, היה בעל פאב וחקלאי ולאמו היו שלושה ילדים מנישואים קודמים. ואן-ביורן, שבשל קומתו הנמוכה (1.53 מטרים) כונה "מאט הקטן" למד באקדמיה המקומית ובערבים סייע לאביו בפאב, שם נחשף לעורכי דין ולפוליטיקאים, בהם אלכסנדר המילטון ואהרון בר.
אחרי שסיים ללמוד באקדמיה בגיל 14, החל לעבוד אצל עורך דין מקומי ובין ניקיון הרצפה לעבודות נוספות הוא החל לשקוד על ספרי המשפטים וכבר לאחר שנה השתתף בדיון הראשון בבית משפט והדהים את המושבעים בבקיאותו והביא את הניצחון.
ב-1800 הוא פעל בהצלחה במסגרת הקמפיין של תומס ג'פרסון. לאחר שנה הוא הצטרף למשרד עורכי דין בניו-יורק וסיים את לימודי המשפטים שלו. ב-1807 נישא ואן-ביורן לאהובתו משכבר הימים, האנה הוס. לשניים נולדו ארבעה בנים שבהמשך גם עסקו בפוליטיקה. האנה מתה בפתאומיות משחפת ב-1819.
כעורך דין הוא גם החל להתערות בפוליטיקה המקומית וב-1812 נבחר לסנאט של ניו-יורק, שם כיהן עד 1820. במהלך כהונתו הוא גם נבחר לתובע הכללי של המדינה ושימש בתפקיד עד 1819. לאחר מכן, ב-1821, נבחר ואן-ביורן לסנאט האמריקני.
בבחירות לנשיאות השנויות במחלוקת ב-1824 תמך ואן-ביורן במועמדותו של אנדרו ג'קסון שהפסיד לג'ון קווינסי אדמס ובהמשך נחשב לנציג הבכיר שלו בצפון ארה"ב. אחרי שג'קסון נבחר לנשיא ב-1828 הפך ואן-ביורן ליועצו הנאמן ובאותה שנה נבחר בעצמו למושל ניו-יורק. אולם חודשיים לאחר השבעתו מינה אותו ג'קסון למזכיר המדינה וואן-ביורן עזב את מעון המושל. בתפקידו ניהל בין השאר ואן-ביורן משא ומתן עם טורקיה על זכויות שיוט בים השחור.
כאשר החל העימות בין ג'קסון לבין סגנו, ג'ון קלהון, התפטר ואן-ביורן עם מזכיר המלחמה ואפשר לג'קסון להקים ממשלה חדשה ב-1831. בתמורה קיבל ואן-ביורן את תפקיד השגריר בבריטניה, אולם קלהון, כמנהיג הסנאט, פסל את המינוי כאשר ואן-ביורן כבר היה בלונדון.
ב-1832 רץ ואן-ביורן לצדו של ג'קסון מטעם המפלגה הדמוקרטית החדשה אותה הקימו יחדיו והניצחון בבחירות הביא לו את תפקיד סגן הנשיא. ואן-ביורן תמך במדיניותו
ב-1836 נבחר ואן-ביורן לנשיא השמיני ובנאום ההשבעה אמר כי הניסיון האמריקני צריך להוות דוגמה לכל העולם. אך האופטימיות לא נמשכה זמן רב וכבר לאחר חודשים אחדים נכנסה המדינה למשבר כלכלי עמוק שזכה לכינוי "הפאניקה של 1837" ואשר נגרם בעקבות צעדיו הכלכליים של הנשיא הקודם ג'קסון.
מאות בנקים ועסקים קרסו ואלפים איבדו את אדמותיהם. במשך חמש שנים נאלצה ארה"ב להתמודד עם מיתון שלא ידעה כמותו. ואן-ביורן, שהמשיך את מדיניותו של ג'קסון, רק העמיק את השפל הכלכלי. הוא התנגד להקמת בנק לאומי חדש, אך גם להעברת קרנות ממשלתיות לבנקים המדינתיים. הוא נלחם למען הקמת מערכת עצמאית שתטפל בהעברות כספים ממשלתיות וקיצץ את ההוצאות עד כדי כך שהממשלה נאלצה למכור כלים שהיא השתמשה בהם לצורך עבודות ציבוריות.
ואן-ביורן, שנחשב למתנגד חריף לעבדות, מנע את סיפוח טקסס מאחר שטען כי הדבר יוסיף עוד עבדים למדינה ויוביל למלחמה מול מקסיקו. ב-1839 הוא גם ניהל סכסוך חמוש בין מיין לבין הטריטוריה הקנדית ניו-ברונסוויק שהסתיים בקביעת קו גבול.
התנגדותו לצירוף טקסס הכעיסה את הדרומיים. הוא ניסה לפייס אותם בכך שדרש לגרש את העבדים האפריקנים שהועמדו לדין אחרי שברחו מאדוניהם הספרדים בספינה "אמיסטד" והגיעו לניו-יורק. אולם מאמציו לא סייעו לו ומצביעים רבים פנו למפלגה הוויגית עד כדי כך שבבחירות לנשיאות ב-1840 הוא לא זכה אפילו בתמיכה במדינת ניו-יורק והפסיד לוויליאם הנרי הריסון.
לאחר ההפסד שב ואן-ביורן לביתו, אך המשיך להיות פעיל בהגנה על עקרונות פוליטיים. הוא נלחם נגד העבדות והמשיך להתנגד לסיפוח טקסס. ב-1844 בחרו בו נציגי מיזורי למועמד לנשיאות, אולם הוא הפסיד לג'יימס פולק. בבחירות 1848 ניסה להתמודד כשהוא מקדם חוק שמבטיח כי אזורים שיצורפו ממקסיקו לא יהיו עם עבדות, אך קיבל רק עשרה אחוזים.
לאחר מכן פרש ואן-ביורן סופית מהחיים הפוליטיים והקדיש את עצמו לביתו. כאשר מלחמת האזרחים פרצה ב-1861 הוא תמך בנשיא אברהם לינקולן ובשימור האחדות. באותו זמן החלה בריאותו להידרדר וב-24 ביולי 1862 הוא מת בביתו ונקבר לצד רעייתו.
