ג'יימס מונרו
הנשיא החמישי (1825-1817)
מונרו נולד ב-28 באפריל 1758 במחוז ווסטמורלנד בוירג'יניה. הוא למד בקולג' על שם וויליאם ומארי ולאחר מכן הצטרף לצבא הקונטיננטלי ונפצע בכתף בקרב טרנטון. עם סיום המלחמה הוא התמחה במשפטים בפרדריקסבורג שבוירג'יניה.
ב-1782 נבחר מונרו לבית הנבחרים של וירג'יניה ושירת בקונגרס הקונטיננטלי בשנים 1786-1783. ארבע שנים לאחר מכן נבחר לסנאט, שם כיהן קדנציה אחת עד שמונה לשגריר בצרפת עד 1796. בניגוד למדיניותו של הנשיא ג'ורג' וושינגטון שדגל בניטרליות מול בריטניה וצרפת, הפגין מונרו סימפטיה למהפכה הצרפתית. הדבר סייע למונרו בהמשך במשא ומתן מול צרפת על רכישת לואיזיאנה.
עם חזרתו לארה"ב שב מונרו לעסוק בתחום המשפטי בוירג'יניה ובין 1799-1802 כיהן כמושל המדינה. לאחר מכן שוב מונה כשגריר, הפעם בבריטניה, אולם הוא לא הצליח לגבש הסכם שיאפשר הפסקת התקיפות הבריטיות נגד ספינות הסוחר האמריקניות ושתי המדינות החלו במסלול לקראת המלחמה שפרצה ב-1812.
ב-1807 שב מונרו לוירג'יניה וכיהן כחבר בית הנבחרים. הוא נבחר פעם נוספת למושל ב-1811, אולם התפטר זמן קצר לאחר מכן ומונה למזכיר המדינה בממשלו של ג'יימס מדיסון. הוא המשיך להחזיק בתפקיד בפועל גם לאחר שמונה לשר המלחמה ב-1814 ושנה לאחר מכן – עם סיום המלחמה מול הבריטים – חזר במשרה מלאה למחלקת המדינה.
שאפתנותו והאנרגיה שהפגין, יחד עם תמיכתו של הנשיא היוצא מדיסון, אפשרו את בחירתו של מונרו לנשיא החמישי של ארה"ב מטעם המפלגה הרפובליקנית. הוא מינה את ג'ון קלהון הדרומי למזכיר המלחמה ואת ג'ון קווינסי אדמס הצפוני למזכיר המדינה.
כבר בתחילת כהונתו יצא מונרו למסע של רצון טוב בבוסטון ובכך פתח את "עידן ההרגשה הטובה" של שתי כהונותיו (הוא נבחר בשנית ב-1820) ואשר התאפיינו בשקט יחסי ובחיזוק כוחה של המפלגה הרפובליקנית-דמוקרטית.
אולם לא הכל היה רגוע. ב-1819 החל המשבר הכלכלי הראשון של
ב-1821 הצליחו מונרו ומזכיר המדינה אדמס לצרף את המושבות הספרדיות לשעבר בפלורידה אחרי שהסכימו לוותר על טקסס ולשלם חמישה מיליון דולר. שנה לאחר מכן הוא הכיר ברפובליקות האחיות החדשות באמריקה.
ב-2 בדצמבר 1823 קבע מונרו את ההצהרה המפורסמת ביותר שלו, שלימים זכתה לשם "דוקטרינת מונרו". הנשיא מונרו קבע כי יבשות אמריקה יהיו חופשיות מכל קולוניאליזם אירופי עתידי וכי מדינות אירופה לא יורשו להתערב בעניינים הפנימיים של המדינות העצמאיות. במקביל ארה"ב תישאר ניטרלית בעניינים האירופיים, אולם כל התערבות זרה ביבשות אמריקה תיחשב לצעד אלים כלפי ארה"ב.
עם סיום כהונתו ב-1825 עבר מונרו לגור בגבעת מונרו שבאוניברסיטת וירג'יניה. הוא היה חבר בוועד המנהל של המוסד תחת הנשיאים לשעבר ג'פרסון ומדיסון. את זמנו הוא חילק גם בבית באוק היל עם רעייתו אליזבת – לה נישא ב-1786. כשמצבה הרפואי של רעייתו הידרדר, הוא נאלץ למכור את המטע שלו כדי לכסות חובות.
אחרי מותה של אליזבת בספטמבר 1830 עבר מונרו לניו-יורק כדי לגור עם בתו מריה, שהיתה הראשונה שהתחתנה בבית הלבן. ב-4 ביולי 1831 מת מונרו מבעיות לב ומשחפת והיה הנשיא השלישי שמת ביום העצמאות של ארה"ב.
את דמותו של מונרו סיכמה אחת המשתתפות בקבלת פנים בבית הלבן ב-1825: "הוא גבוה ובנוי היטב. לבושו פשוט ובסגנון מסורתי. אופיו שקט ומכובד. ממבט עיניו ההגון, אני חושבת שהוא ראוי לשבח שאמר עליו ג'פרסון הדגול שאמר 'מורנו היה כה כנה שאם תסובבו את הנשמה שלו פנימה לא תמצאו בו אף כתם'".
