הומלס
האם אתם אנשי ההר או יושבי ביצות? מעדיפים רעש אוטובוסים חולפים, או ציוץ ציפורים רענן? רויטל ויטלזון יעקבס עושה סדר במדור הנדל"ן המגזרי
הרקובים והממורמרים – אנשי העיר הגדולה
אנשים אלו הם היוזמים העיקריים של השיחה. ברוב המקרים הם גרים באחת מהאופציות הבאות: גבעת שמואל, עיר גנים / כפר גנים / כפר סירקין / אם המושבות והגנים החדשה או מודיעין. הסיבה שבגינה הם גרים שם: אבא שלהם - חבר של לנגנטל - קנה להם את הדירה לבר מצווה, אבל הם מתים לעוף משם.
הסיבות הנפוצות לרצון למעבר: "אני מרגיש כאילו אני גר בפנימייה של הישיבה התיכונית"; "אני לא מרגישה מחוברת באמת לאף משפחה"; "מגעיל אותי כל התחרותיות והכסף ובעיקר נמאס לי לבשל כל שבת לשמונה איש".
הם באמת רוצים לעבור. הם באמת מחפשים. כבר היו באורנית, בחמד, בכפר הרא"ה וההברקה החדשה - טירת יהודה (ורצוי לא לעשות את הטעות שלי ולחשוב שמדובר בשכונה של אור יהודה). עם כל האהבה, האמונה והרצון הטוב – רוב האנשים האלה יישארו באותה הדירה בעשרים שנה הקרובות. אבל, הי! מי אמר שאי אפשר להמשיך ולחלום?
המושפעים מפרסומים בעלוני השבת
אל תזלזלו בכוח הפרסום. אין לתאר לאילו תהומות שוקעים אנשים, בזמן שעומד מישהו ומרצה בחוסר כריזמתיות על פרשת השבוע. חברי קבוצה זו מצאו את האישה שלהם דרך השדכנית שמפרסמת ב'שבת-בשבתו', קנו ש"ס שפורסם ב'באהבה ובאמונה' ועכשיו הם בדיוק סיימו את רב המכר הנדל"ני 'שיחת השבוע' והולכים לחפש את "המקום שמתאים בדיוק לאנשים כמוך". נקרא להם בשם הקוד: אנשי לוזית.
אז נכון, יש כמה סיבות להרמת גבה: א. "רק ארבעים דקות מגזר?" ב. "שלוש משפחות כבר כאן?". ג. "לוזית"? "לוזית"????
האמת שהסיבות למעבר ללוזית די מפתות. דבר ראשון זה זול, דבר שני זה נראה שאם תקנה את הדירה היא מגיעה כבר עם הילד והעגלה האדומה שבצילום, ובינינו, לפי המפה עם קנה המידה המאוד חשוד – זה ממש דקה מהמרכז. אז קדימה!
דרושים שכנים עם זיקה הררית
האיכותיים
כאן אנחנו לגמרי עולים ליגה ומדברים על הירושלמים. מצד אחד, עד הילד הראשון, ברור שהם שוכרים דירה קפואה בקטמון הישנה, משקיעים בספרייה ובלוק מעודכן של המיין באזאר לכיסויי הספה בסלון. אבל אז הם רוצים לעבור, ואם אפשר שיהיה הכי קרוב שאפשר לאיזה מעיין. וכל פעם צץ איזה שם חם שאליו כולם אמורים לעבור עוד שנייה. נקרא לזה בשם הקוד: אנשי נס הרים.
זה יישוב הכי איכותי. לא לשכוח! דתיים וחילונים. וזה גם שניה וחצי מהסטף. ונוף מהמם. בן אדם,
הולכות לנשור לך האצבעות מהקור של השום-מקום הזה, אבל לפחות אלו יהיו כוויות קור איכותיות.
ישנם הירושלמים שלא יכולים לדמיין את חייהם בלי הנוף של הרי יהודה. הם עוברים לכפר אדומים, שזה גם מעורב, גם איכותי וגם יש רמי לוי. ואל תקראו לזה חור, יש אטרקציות. כולם חוגגים את יום ההולדת של הילדים שלהם ב"ארץ בראשית", וכולם מגיבים בהפתעה מנומסת לאיש המוזר שמחופש לאליעזר עבד אברהם, שמגיע פתאום בבהלה ומשדרג את החוויה למופע אור-קולי.
המתארגנים
אחת לשבוע אנחנו מקבלים את המייל הבא: מתארגנת קבוצה שמקימה יישוב של חבר'ה צעירים באזור המרכז (הוד השרון, בינימינה, גבעת עדה ועוד). זה ממש הכל קורה, ולא נשארו עוד הרבה שטחים, אז ממש כרגע, עכשיו, אם אתם רציניים. מהר תרשמו ותגיעו. כי זה ממש כבר סגור. ממש.
מיום ליום הם גדלים. זה אומנם מתבטא בסך הכל ברשימת התפוצה ההולכת וגדלה של המייל הזה, ועוד לא ראיתי את האדם שאשכרה הוציא את הצ'ק וחתם עליו. אבל הם עמותה והם מתארגנים וזה הכל קורה.
התל אביבים
מה יש לדתיים לעשות בתל אביב? זה מתחיל כי אחד מבני הזוג עושה סטאז' באיכילוב, במשרד עו"ד ברוטשילד או במשרד רואי חשבון בעזריאלי. יש גם את אלא שבקבע בקרייה. ויש כאלה -אותם אני מכירה פחות - שבאו להפיץ את האור הגדול, אור התורה תורה!.
היפה הוא לראות איך יושבים שלושים זוגות כל שבת בפארק ומחליטים שאין ברירה, חייבים לחפש איפה לגור, כי אין דתיים בתל אביב.
אז אם גם אתם שם, אל תתייאשו. כולם מסביבכם באותה הסירה. ותהיו אופטימיים, כל האפשרויות פתוחות בפניכם ובפני הילדים המקסימים שלכם. אולי חוץ מסנסנה. שם לצערכם בחיים לא תעברו ועדת קבלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
