בפולנית זה נשמע יותר טוב
אני כותבת לנשים. אני כותבת כי קשה לנו מאוד להעז. אני כותבת כי המערכת קצת מפחידה. אני כותבת בשביל מי שמחויבת מדי למשפחה או לקהילה. אני כותבת כדי שאף אחת לא תכאב לבד. אחרי 4 שנים של פולניות משעשעת ומחכימה רויטל ויטלזון יעקבס, מעמודי התווך של ערוץ nrg יהדות , אומרת שלום
פרופיל
אבי סגל, רויטל ויטלזון, בר גרינוולד, תימור דיל, אריאל שנבל. חגיגות השנה לערוץ צילום: חגית סוויסה, דוסילנד
האמת שבדרך כלל אני מדמיינת שזו את. במשרד, מוציאה את הסנדביץ' שהכנת בבית ובזמן ההפסקה נכנסת לטור לראות מה חדש. אולי קיבלת בדיוק לינק מבעלך שאומר: "תקראי, זה בול עלינו".
אולי את אמא שהבת הדפיסה לך והוסיפה בעט: 'ללא מילים'. יכול להיות שזאת חברה שלך שנקרעת מצחוק תוך כדי שהיא מקריאה לך בטלפון.
או שאולי בין ההשכבות לכביסה או ללימוד לבחינה – הכנת לעצמך כוס קפה והתיישבת מול המחשב רק לכמה רגעים לנקות את הראש.
אני כותבת לנשים. אני כותבת כי קשה לנו מאוד להעז. אני כותבת כי המערכת קצת מפחידה. אני כותבת בשביל מי שמחויבת מדי למשפחה או לקהילה. אני כותבת כדי שאף אחת לא תכאב לבד. אם היא לא מתחתנת. לא מאושרת. לא בא לה ללכת למקווה או לא מצליחה להיכנס להריון.
אם היא מרגישה מושפלת כי לא קיבלו את המשפחה המקסימה שלה ליישוב יוקרתי, או כי מרגישה שלמרות שהיא רחוקה מלהיות פמיניסטית, מה שכתב הרב נראה לה פשוט מעליב.
אני כותבת על מה שמעייף, מה שמצחיק וגם על מה שמפחיד. על דברים שנמאס מהם כבר, ודברים שכיף להיזכר בהם.
ד"ש ליודלייב, הבבלית והבת דודה מהולנד
אני יוצאת היום לחופש. לצערי. יש עוד כל-כך הרבה שלא הספקתי. רציתי לכתוב על יומולדת שנה של השעועית. על כלים של חברים שאנחנו שוכחים להחזיר אחרי שאוכלים יחד ארוחת שבת. רציתי לכתוב על סמים במגזר. על נישואים של דתיים עם חילונים.
תמיד כיף לכתוב ולחכות לתגובות הקבועות. של הירושלמים ושל הבת דודה מהולנד. של השכן מהכפר ושל הבבלית הכתומה. של יודלייב אחי ושל אחותי שכותבת בכינויים מאופרות סבון.
כיף לקבל אס.אמ.אס מפרגן מעורך לשעבר ואיזו מחמאה קצרה מעורך הצללים שלי.
יש גם את האכזבות. הביקורת. אלו שלא הבינו, אלו שהעליבו, אלו שמערבים הורים. יש את החברים שבטוחים שהכל סובב
סביבם, וטור שכלל לא נכתב עליהם, מקבל אצלם פרשנות אישית ושובר לבבות ומערכות יחסים.
יש את אלה שפגשתי. אחד מאיזו חתונה שקרץ לעברי כשהתחילו האופרטות. זאת שפגשתי בקפה הלל בירושלים קצת אחרי המלחמה הארורה וסיפרה שעזרתי לה במילותי.
יש את המתוקה שלא האמינה שהיא אשכרה מחנה את עריסת תינוקה הטרי ליד עגלת השעועית האורגינלית.
לכל מי שקרא, פירגן, תמך, עודד וסנגר – תודה והרבה אהבה. ולכל מי שלא – יפה ששרדתם את "מה הקשר ליהדות?" – עד הטור האחרון.
אני נפרדת מהפולנייה, אך לא מהפולניות שלי. בינינו, אין בעולם כמו איזה קרעכץ קטן וטוב, כדי להרגיש הכי מסכנה ומיוחדת בעולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
