האחרון שיוצא שיכבה את האור
מתברר שמוסדות הציבור הישראליים צורכים אנרגיה כאילו אין מחר. בימים אלה מוגשת הצעת חוק לשימור אנרגיה בו מודגשת התנהגות הארגונים הציבוריים ואם תתקבל, נחסוך מיליונים. גלעד רוט מתרגש
על אף הפיתוחים החדשניים, דווקא תחום "שימור אנרגיה" שנחשב לאחד הכלים המשמעותיים בלחימה מול הגידול בצריכת החשמל וההתמודדות עם תוצאותיו, הוצנע בשנים האחרונות ולא זכה לחשיפה מספקת בישראל.
בשבוע שעבר הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק חדשה המנסה להבליט את הנושא ולהטמיע אותו במדינת ישראל. רק שהפעם, בשונה מאינספור הצעות חוק, נוקטת ההצעה בגישת "נאה דורש נאה מקיים", ומפנה את דבריה אל קברניטי המדינה ומוסדותיהם.
בדברי ההסבר להצעת החוק מוסבר שאחוז הגידול בצריכת החשמל הישראלית נחשב לאחד הגבוהים בעולם: בעשרים השנים האחרונות הצריכה הכפילה עצמה מדיי 10 שנים. פריסת עוגת הצריכה ובדיקת תרומתם של מוסדות הציבור בישראל, מראה שצריכת החשמל במוסדות הציבור גבוהה מבין כל מגזרי המשק: ב- 25 השנים האחרונות הצריכה עלתה בכ- 700%.
ושימו לב לנתון הבא: "הגידול החריג של צריכת החשמל במוסדות ציבור היה הגורם המרכזי בהיווצרות שיא בביקוש לחשמל בקיץ, וכתוצאה מכך היה ומהווה עדיין את הסיבה העיקרית להקמת תחנות כוח חדשות.
''אם ימשך הגידול בצריכת החשמל של מדינת ישראל, אותו מובילים מוסדות ציבור, באותו קצב כפי שהיה בעבר, בעוד 20 שנים תגדל צריכת החשמל פי 4, ויחד איתה תגדל כמות המזהמים הכרוכים ביצור חשמל".
זאת ועוד: לא רק שהוצאות צריכת החשמל במוסדות הציבור מגיעות לכ- 2 מיליארד ₪ ואף יותר מכך, זוהי ההוצאה היחידה אשר לא זכתה לקיצוץ עד היום.
הגידול הפראי של צריכת האנרגיה ע"י מוסדות הציבור מביא איתו בעיות נוספות פרט לנזקים סביבתיים: הוצאות ממשלה הולכות וגוברות, תלות מוגברת באנרגיה מיובאת (עיינו ערך: החרם הערבי בשנות ה-70) וגידול בגרעון מאזן התשלומים.
העובדה הכואבת ביותר היא שחיסכון פשוט באנרגיה ויצירתה של תכנית הבראה מתאימה, יכלו לחסוך תקציבים אשר היו יכולים להיות מופנים למערכת הבריאות והחינוך.
הצעת החוק החדשה, פרי יזמתם של חברי הכנסת ד"ר דב חנין, מיכאל מלכיאור ורן כהן, מנסה לשים קץ לחגיגה ולרסן את הסקטור הציבורי. בהצעה מצוינות מספר דרכים ליישום המטרה:
ברמה השוטפת יחויבו מתקנים ציבוריים בכיבוי מחשבים, ציוד חשמלי, תאורה ומזגנים שאינם חיוניים לאחר שעות הפעילות, התקנת נורות חסכוניות במבנים חדשים והסרתן של נורות לא חסכוניות עד חלוף שנתיים מתחולתו של החוק.
כמו כן, הצעת החוק אוסרת את השימוש במכשירי חשמל לא יעילים מבחינה אנרגטית ומבקשת להגביל את טמפרטורת המזגן במתקנים ציבוריים- לא פחות מ- 24 מעלות צלזיוס בקיץ, ולא יותר מ25 מעלות בחורף.
חשוב לציין שהמתקנים הציבוריים שההצעה מדברת עליהם, הם כל אותם משרדים / מבנים המצויים ברשותם של משרדים ממשלתיים, חברות ממשלתיות, רשויות מקומיות, וגופים מבוקרים.
ברמה התכנונית מוסד תכנון לא יעניק היתר לבניין ציבורי חדש אלא לאחר שהממונה בנושא קבע כי הבניין תוכנן ונבנה בבנייה ידידותית לאדם לסביבה, ועומד בתנאים המפורטים בתקן ישראלי 5281.
כמו כן, הצעת החוק קובעת שעל כל מנהל של מיתקן ציבורי למנות אחראי, שתפקידו יהיה לפקח על ההתייעלות האנרגטית באותו מיתקן ציבורי. אותו אחראי יכין סקר מפורט על צריכת האנרגיה של האזור עליו הוא מופקד ומתוך הנתונים יבחן ויקבע תוכנית התייעלות בצריכת האנרגיה (הצעת החוק קובעת כי כל שנה חלה חובת קיצוץ של לפחות 1% מנתוני הצריכה).
במידה ולא עמד המתקן ביעדים שנקבעו בתוכנית ההתייעלות בשנה אחת, יושלם החסר במסגרת תוכנית ההתייעלות של השנה שלאחר מכן וזאת בנוסף להתייעלות הרגילה.
הצעת החוק משתמשת בשיטת המקל והגזר לשם השגת התוצאות. תוכנית ההתייעלות יכולה להיתמך ע"י מימון שלא מאוצר המדינה. "הגזר" המוצע הוא שחלק מהיתרה העודפת, לאחר כיסוי התכנית, יעבור לזכות המוסד הציבורי (וההפרש לקופת המדינה). ואילו "המקל" יופנה כלפיי מי שפועל לסיכול אחת ממטרות החוק, שיואשם בעבירת משמעת עפ"י חוק שירות המדינה (משמעת).
לפני כשנה הונחה על שולחן הכנסת גרסתה הקודמת של הצעת החוק הזו. ההצעה הקודמת הייתה מפורטת יותר וכללה חזון מרשים שקבע שיישום החוק יביא לחיסכון של 30% מצריכה האנרגיה, דבר שמסתכם ב-למעלה מ- 3 מיליארד שקלים לשנה.
הצעת החוק הקודמת חזתה שבתקופה שבין שנת 2005 לשנת 2025: "יצטבר חיסכון בחשמל של כ- 60,000 מיליון קוט"ש, שערכם למוסדות ציבור הוא כ- 25 מיליארד שקלים".
היעדים ששמה לה הצעת החוק הקודמת היו פחות פשרניים מההצעה הנוכחית. היעד שנקבע לשם התייעלות היה 30% למשך 20 שנים, כאשר כל שנה תחול התייעלות של 1.3% לפחות (מצטבר). ההצעה הקודמת אף הייתה יותר נוקשה במנגנון היישום וקבעה כי מוסד ציבורי שלא ישיג את שימור האנרגיה בהיקף הנדרש בחוק, ישלם קנס בהיקף כפול מעלות צריכת אנרגיה חריגה.
כמו כן, ההצעה יצרה שני סוגי תקציבים. האחד, תקציב "צריכת האנרגיה", שיקטן מדי שנה, וחלק ממנו שלא ינוצל בשנה מסוימת, יעבור בשלמותו בשנה שאחרי לתקציב האחר שנקרא "שימור אנרגיה". תקציב זה, קבעה ההצעה, יהווה כ- 2% מתקציב צריכת האנרגיה, ומה שלא ינוצל בשנה מסוימת יצטבר לטובת השנים הבאות.
ניתן להעלות השערות רבות להתכווצותה של הצעת החוק הנוכחית, אך מה שבטוח הוא שבמהלך השנה האחרונה, ההצעה הקודמת עברה "דיאטה פוליטית" ע"י הדיאטנית הידועה: משרד התשתיות. הנ"ל התנגד להצעה הקודמת ורמז קלות שבמתכונתה הנוכחית היא לא תגיע רחוק.
לכן, בדיאלוג שהתקיים בחודשי הקיץ בין יוזמי החוק שלצידם חלק מן הארגונים הסביבתיים לבין משרד התשתיות התקבלה "ההצעה הרזה".
תהליך הדיאטה והצעת החוק החדשה מעלים שאלות רבות. למשל, מהיכן יגיע מימון שאינו מאוצר המדינה בכדי לתמרץ תוכניות התייעלות? מדוע היעדים שנקבעו בהצעה המקורית "אינם מעיזים"? האם היעדים הנוכחיים אכן יתמלאו בהצלחה ולא יתקלו בסחבת?
נילי גרוסמן, מנהלת קמפיין אנרגיה "גרינפיס ים תיכון" בישראל, אומרת כי הם ''מברכים על הצעת החוק החשובה הזו, ומייחלים ליישם משמעותי של האמור בה. שימור אנרגיה ואנרגיה מתחדשת מהווים יחד את הפתרון הבטוח למשבר האקלים.
''התפיסה לפיה עלייה בצריכה היא המדד לאיכות חיים אינה רלוונטית יותר; מדינות כמו אוסטרליה ואירלנד חוקקו חוקים האוסרים את נורת הליבון ובאירופה וארה"ב דרוג אנרגטי של מוצרים קיים כבר עשרות שנים.
מדינת ישראל מסוגלת להתייעל בחשמל בהיקף העולה על 1% בשנה; בהולנד ההתייעלות האנרגטית היא של 2% כל שנה. חסכון באנרגיה מציל חיי אדם ומחובתה של המדינה למצות תחילה את מלוא פוטנציאל זה בטרם היא פונה להקמת תחנות כוח פחמיות מסוכנות".
ההצעה הנוכחית אומנם רזה, אך היא טובה מהמצב הנוכחי, בו קיים בזבוז רשלני של אנרגיה. הגיע הזמן שהסקטור הציבורי ייקח אחריות בנושא כה חשוב, כי כפי שנעמי שמר כתבה: "ולפעמים החגיגה נגמרת, כיבוי אורות..." ואכן כך הם פני הדברים: הגיע הזמן לכבות את האורות.
נא להמתין לטעינת התגובות
