השנה הקשה

הקשיבו הקשיבו, כל הזוגות הטריים. השנה הראשונה לנישואים היא אחת התקופות המסריחות ביותר בחיים. זוכרים את הטירונות? זוכר את כיתה ט', הפעם הראשונה שישנת בישיבה? זוכרת את המוצ"ש הראשון בדירת השירות? אז כזה, רק יותר גרוע. הפולניה יועצת זוגית

רויטל ויטלזון-יעקבס | 28/11/2007 13:26

עוד זוג התגרש. זה קורה כל הזמן. עם ילדים, בלי ילדים; אחרי שנה אחת של נישואים, אחרי חמש; זה אפילו כבר לא אסון. קצת מתבאסים על הצ'ק היפה שנתנו, ומייד מתחילים עם ההשערות והריכולים: היה צפוי, לא היה צפוי; זה בגללו, זה בגללה; והשאלה החמה היא למי יותר קשה לסדר דייט - לגרוש או לגרושה.

כבר כתבתי על הנושא הזה בעבר. הוא מטריד אותי מאוד. אולי כי תמיד מרחף הפחד הזה, האם זה יכול להיות גם אצלנו. האם הריב של אתמול חצה את הקווים ויש מצב שמישהו הולך לפרק את החבילה.

אם פעם הרגשנו ביטחון שהגיע בתחילה בהצהרת אהבה, התחזק לאחר מכן מתחת לחופה והיכה שורשים עם ההפיכה להורים – הרי שהיום הוא מתערער עם השמועות, ששמות מולנו מראה ומזכירות: זה לא לנצח. זה לא מובן מאליו.

אין לי היומרה לפשט את הדברים ולתת פתרונות קסם, אבל מהשיחות הבודדות שלי עם כמה חברים, אני מרגישה שכן יש משהו משותף, לפחות לחלק מהמקרים: החיבור למציאות.

הקשיבו הקשיבו, כל הזוגות הטריים. השנה הראשונה לנישואים היא אחת התקופות המסריחות ביותר בחיים שלכם. זוכרים את הטירונות? זוכר את כיתה ט', הפעם הראשונה שישנת בישיבה? זוכרת את מוצאי שבת הראשון בדירת שירות? אז כזה, רק יותר גרוע.

טירונות - קל יותר. צילום: יוסי אלוני יוסי אלוני

כואבת לנו הרגל?

כולנו מגיעים לחיי הנישואים עם פנטזיות שיצרנו אצלנו בראש. תמיד אמרנו שהחילונים מתגרשים כי הם חושבים שאהבה צריכה לרגש כמו בסרט הוליוודי. אז תדעו שגם הציפיות ולפיהן זוגיות מתנהלת כמו שלימדו אותנו בשיעורים של 'בינו לבינה' - רחוקות מאוד מהמציאות.

החיים מתחילים, ופתאום את מגלה שלא רק שאת לא מסוגלת לתת לו ללכת ללמוד 24 שנה ושאת תישני בתבן. אפילו ערב אחד בשבוע, שבו הוא כבר שנים הולך לשחק כדורסל עם החבר'ה, עולה לך על העצבים. בקרוב מאוד אתה עומד להפנים את העובדה, שלא רק שלא "כואבת לנו הרגל", כמו הרב אריה לוין ואשתו - לפעמים אין לך כוח אפילו להקשיב לה.

הריבים של השנה הראשונה

הם המתישים והעצובים ביותר, כי אנחנו ניגשים אליהם עם כללים. את באמת מאמינה שאסור ללכת לישון כועסים. הוא מצידו כבר ישן, קם בבוקר ומגלה שאין כזה כלל – לא קמים כועסים - ובאמת לא מצליח להבין איך שיחה על איפה נהיה בהדלקת נר ראשון הפכה לפיצוץ חסר פרופורציות. הוא דוחק אותך לפינה, נותן לך להרגיש שכל מה שהוא חשב עלייך בתקופת החברות שלכם, פשוט התפוצץ לו בפנים. הוא מאוכזב.

כשאני חושבת על איזה זוג יכול להתגרש, אני בטוחה בדבר אחד. כל מי שאומר: "היא לא עושה אותי מאושר", יכול להתגרש. כל אחת שמאמינה שאם זה היה טוב היא הייתה אמורה להיות הרבה יותר שמחה – מועמדת ראויה.

לא כלה דרכנו יח''צ

זה עובר, זה משתפר, ואז מגיע הילד הראשון

יקיריי המפוחדים. רק כשכל אחד מרגיש שמח ביום-יום, אוהב את עצמו ואת חייו – הוא יכול לבוא אל הזוגיות מלא באושר, והזוגיות תהיה שמחה ותעצים את ההרגשה. אבל אם לא טוב לך, אל תצפה ממנה לעזוב הכל ולנסות לעשות לך טוב. אם את כועסת ועצובה, אל תחשבי שהוא אמור להסתובב עם פרצוף ברצפה כל היום. אתם לא באמת גוף אחד. אתם שניים. אוהבים, מחוברים – אבל שתי נשמות נפרדות.

הטיפולים הזוגיים, הגירושים, הלכלוכים. כל ה'גטיות' הזו באוויר מפחידה אותי. זוגיות זה קשה. בן הזוג הוא לא כמו ההורים שלנו, שהיו מוכנים לספוג מאיתנו את כל הזבל בפנים. אנשים משקיעים בשיעורים, הרצאות, 'ימימות' וכו', עושים עבודה על מידות בין אדם לחברו, כשהמעלה הכי גבוהה של בין אדם לחברו, זה הבעל והאישה. נראה אתכם מתרגלים רק קצת מזה בבית.

אבל תדעו שזה עובר. זה משתפר. אחרי תקופה, בלון הפנטזיות מתפוצץ ומתחילים להבין שהאהבה שלכם, האהבה הספציפית – שלך ושל בעלך - מורכבת מדברים מסוימים. והם המציאות. והם האושר שלכם. כי אם לא תראו את מה שיש, אלא רק תבדקו את מה שאין, זה לא הולך להחזיק הרבה.

באמת, זה משתפר. ואז מגיע הילד הראשון. קחו אויר, כי הכל מתחיל מהתחלה...