החטא ועונשו
בדיקה מעמיקה במסכת סנהדרין מלמדת שלשמעון (לא הנשיא) היה על מי לסמוך, כשאמר מה שאמר על דוד ובת שבע. בדיקה מעמיקה יותר מגלה שלנשיא(לא שמעון) לא היה על מי לסמוך כשחטא בעריות. ערב רה"ש יהודה שרון מוצא את שורש החטאים כולם: האגו
אך נקודה אחת בעברו של הנשיא הטרי לא נתנה מנוח לחרדים אחדים. אני זוכר את ח"כ הרב גפני למשל עומד מול דוכן הנואמים במשכן וזועק "איך אתה מעז פניך מול נעים זמירות ישראל". כולנו זוכרים את המקרה. שמעון פרס אמר (כך על פי הפרסומים) "לא כל מה שדוד המלך עשה על הגגות, נראה בעֵינַי יהודי או מוצא חן בעיני".
ולא נתקררה דעתם עד שהגישו הצעת אי אמון בממשלה וכפי שאוכיח כאן בעזרת החונן לאדם דעת, הם יכלו להביע אי אמון באותה מידה גם בתלמוד עצמו.
אך קודם כל המקרא גופו. אם דוד לא חטא, על מה נענש? על מה יצא זעמו של נתן הנביא? חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי אחד שיסיר את החרפה מעל ראשו של דוד – עד שהגיע גפני. אמת, קיימות דעות אחדות בין חז"ל והפרשנים, הממזערות את חטאו (למשל: בת שבע היתה גרושה, או - דוד אנס את בת שבע ולכן לא היתה אסורה עליו (נו באמת) ובכלל, בת שבע היתה אמורה להיות אשתו מלכתחילה, אבל זיכוי מוחלט ושלא מחמת הספק - לא מצאתי. אפילו לא במסכת שבת (נ"ו.) שם מנקים אותו מחטא הניאוף אבל לא זיכוי מלא, עדיין התנהגות בלתי אתית בעליל מרחפת מעל ראשו של המלך.
אך בין המגיבים לסיפור בת שבע והמלך, הן פרשנים והן מושכי בעט בני דורנו, לא מצאתי התייחסות לסיפור התלמודי המופלא במסכת סנהדרין (ק"ז.) המסיר את המסווה ומאיר באור יקרות את הסיפור שמיד נספר: מה באמת קרה באותו יום סתווי בין השמשות בירושלים תובב"א.
העניין מתחיל, כמה בנאלי, באֶגוֹ.
התשובה מלמעלה: הם (האבות) עמדו בניסיונות, אתה לא.
יורה דוד מיד: טוב, אני מוכן לניסיון.
עונה לו הבורא: בסדר, אני מארגן לך ניסיון, ואני אפילו הולך לקראתך ונותן לך רמז. דע לך שהניסיון שלך יהיה בדבר ערווה(כנראה שדוד היה ידוע ביצריותו, שכן: "כל הגדול מחבירו יִצְרוֹ גדול הימנו").
ומה עשה דוד על מנת להשקיט את יצרו הסוער? כידוע, היו לו 18 נשים חוקיות. מאותו היום ואילך הוא קיים עם כל אחת ואחת את מצוות עונתה במשך היום ולא בלילה כמקובל, ואז – כך קיווה, יעבור לו החשק והוא יצלח בשלום את הניסיון. אלא שכאן מתגלית טעותו החמורה. הוא שכח את הכלל "אֵבֶר קטן יש באדם, משׂביעו - רעב, ומרעיבו – שׂבע" התלמוד סבור שעל מנת להרגיע את היצר עליך דווקא להתנזר.
או אז, דוד מלכנו גומר את ענייניו עם כל המלכוֹת שבארמונו ועולה על הגג לנשום אוויר צח. פתאום הוא רואה אישה יפה מתרחצת.
רגע, התלמוד איננו מסכים. נראה לכם שבת שבע, אמו של שלמה המלך המושלם, מתרחצת בעירום על הגג? ודאי שזה לא יתכן. בת שבע אישה צנועה היתה, והיא חפפה את ראשה מאחורי מחיצה בדמות כוורת, לבל תשזפנה עין זר. אלא שעתה פורץ לסיפורינו הגיבור הנסתר, המושך בחוטים שמחורי הקלעים, הלוא הוא השטן. בתחפושת של ציפור הוא מתחיל לעופף סביב הגג של משפחת אוריה ובת שבע החיתי. דוד, שהיה צייד בנפשו, שולח אינסטינקטיבית את ידו אל הקשת, מותח ויורה חץ אחד. אלא מעשה שטן, החץ מחטיא את הציפור, פוגע בכוורת ומפיל אותה. בת שבע נחשפת במלא הדרה ודוד לא עומד בפיתוי. מכאן ואילך התלמוד מתחבר למקרא וממשיך את הסיפור ככתבו.
את הסוף כולם מכירים. דוד מברר קודם כל מיהי ומה שמה, אחר כך הוא מזמן אותה לביתו באמצעות שליח. ואפילו אם אין כאן אונס, ניצול מרוּת ודאי שיש, ומאחר ובת שבע בדיוק סיימה את ימי נידתה, המעשה החד פעמי מביא להיריון.
בהמשך, מנסה התלמוד למצוא במעשהו של דוד נקודות של זכות מזוויות שונות. אך אין ספק, חז"ל אומרים בערך את מה שיגיד שמעון פרס עוד 1,500 שנה. אנחנו עדיין חושבים שדוד היה מלך גדול, את יצירת תהילים אי אפשר לקחת ממנו, אבל בניסיון זה הוא נכשל, וחילוקי הדעות הן רק באשר לגודלו של כישלון זה. רק בנו שלמה יזכה בבוא העת למחילה על חטאי אביו, ומחילה, כמו חנינה, היא איננה זיכוי אלא רק פְּטוֹר מעונש חמור.
אני מאחל לנשיא שמעון בריאות ואריכות ימים על כיסאו, וכאשר יבוא אליו מאן דהוא עם הסיפור ההוא בנוסח גפני, יוציא הנשיא את מסכת סנהדרין מתוך התלמוד הבבלי ויוכיח מן הכתוב יש לו תנא (או אמורא) דמסייע.
נא להמתין לטעינת התגובות
