מטרוניתא מנסה להיות שדכנית
כיצד מנסה הגברת הרומאית להתחרות בבורא עולם ולזווג זיווגים בעצמה. מדרש תלמודי לפרשת השבוע
המדרש כדרכו פותח בציטוט מפרשת השבוע "זה קרבן אהרן ובניו". הדרשן רבי לוי בר חיתא שחי בארץ ישראל במאה הרביעית לספירה, מוסיף לדרשה פסוק מתהילים "כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים". וכאן מתגלית לעינינו אמנות המדרש במיטבה. כי זאת עלינו לדעת, המדרש אינו אלא הדרשה שנשא החכם בבית הכנסת בשבת. וכמו כל דרשן, מטרתו העיקרית היא להחזיק את קהל שומעיו עד הסוף במתח. מהי הטכניקה? בפרקים רבים מתחילים בפסוק מן הפרשה ומיד לאחריו פסוק מן הנביאים או הכתובים שלכאורה אין קשר ביניהם. אחר כך גוף הדרשה המביא סיפור נושא מוסר השכל, ובסוף הסגירה, מציאת קשר בין כל המרכיבים.
גיבורת הסיפור היא שוב מטרוניתא, שבמקור זה היא מכונה "מטרונה" שהיא הצורה הלטינית הנכונה, שבאה יום אחד להציק לרבי יוסי בן חלפתא, בן הדור הרביעי לחכמי המשנה, שפעל במחצית השניה של המאה השניה למניינם. רבי יוסי היה ידוע כחכם מופלג ועליו נאמר "משמת רבי יוסי פסקה הבינה". לפרנסתו עסק בעיבוד עורות ואולי מטרוניתא באה אליו בענייני עסקים.
מטרוניתא שואלת את רבי יוסי: "לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו". או בלשוננו - כמה זמן לקח לקב"ה לברוא את העולם?
עונה לה רבי יוסי: "ששה ימים". הוא אף מצטט לה את הפסוק מבראשית, אם כי יתכן בהחלט שהדרשן הוא אשר הוסיף את הפסוק לקהל שומעיו שהרי מה למטרוניתא ולתורה.
מטרוניתא ממשיכה: "מיכן ואילך מה יושב ועושה" - אז מה הוא עושה מאז? כוונתה היא מן הסתם לומר שהעולם מתנהל בעצמו ואין צורך בניהול שוטף.
עונה רבי יוסי: "יושב ומזווג זיווגים: בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני".
ואז תוהה מטרוניתא: זה מה שהוא עושה? "כמה עבדים וכמה שפחות יש לי ולשעה קלה אני מזווגתן". כלומר, אני אראה לך איך אני משדכת מאות אנשים בשעה, בקלי קלות.
משיב רבי יוסי באירוניה: "אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני המקום כקריעת ים סוף" - יכול להיות שאת מסוגלת אבל לדעתי זו משימה קשה אפילו בשביל הקב"ה. כעת הוא מביא את המשפט הידוע לכולנו: "קשה היא (מלאכת השידוכים) לפני המקום כקריעת ים סוף". ושוב הוא תומך את אמירתו בפסוק מתהילים שעוד נשוב אליו לקראת סוף הדרשה.
לשמע התשובה חשה מטרוניתא שהגיע הרגע להוכיח שהיא יודעת יותר טוב. "מה עשתה? שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות, אמרה להן: פלוני יסב פלניתא ופלנית יסב פלן". זה יתחתן עם זו וזו תתחתן עם זה.
מטרוניתא מתעוררת אל תמונה מזעזעת. העבדים והשפחות שלה נראים כלאחר קרב, או בלשון האגדה "דין פריע ראשיה, דין סמי עייניה, ודין תבירא ידיה, ודין תבירא רגליה". לאמור: זה ראשו פרוע (או מוחו פצוע בנוסח אחר), זה סתום עין, זה ידו שבורה וזה רגלו שבורה. דבש מסתמא, לא ליקקו בלילה ההוא בשיכון העבדים.
מטרוניתא מבינה שלשדך זה לא פשוט ושולחת אל רבי יוסי הודעה: "יפה תורתכם נאה ומשובחת".
משיב רבי יוסי בלי שמחה לאיד: "לא כך אמרתי ליך? אם קלה היא בעיניך, קשה לפני המקום כקריעת ים סוף".
כעת תומך הדרשן את הלקח שלמדנו בפסוק מתהילים. "אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות". הפשט נוגע ליציאת מצריים. ה' הוציאנו ממצריים בכושרות - בעונה מתאימה ובזמן שהוא לא חם ולא קר מדי. אבל הדרשן שלנו לוקח את המילה כושרות ומפרק אותה לשתיים:
זה מזכיר מדרש אחר על המתח בין שני פסוקים: האחד – "מצא אישה מצא טוב" והשני – "מוצא אני את האישה מר ממוות". מספר התלמוד כי במערבא, כלומר בארץ ישראל, הפך המדרש להלצה.
שואלים את החתן הטרי: "מצא או מוצא?". אם הוא שיחק אותה בכלה לעניין, תשובתו היא כמובן "מצא". אך אם הוא חלילה אכל אותה אזי הוא ישיב – "מוצא". מסקנה - הקב"ה יוצר סולמות, והאדם משתמש בהם לעליה או לירידה, על פי מה שנגזר עליו.
בסוף חוזרים אל פרשת השבוע. הדרשן מזכיר כי רבנן לומדים מן המילה "זה" את העובדה כי הקב"ה הוא המשפיל והוא המגביה. מצד אחד ההשפלה מבוטאת בפסוק מספר שמות: "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה", ומאידך גיסא, ההגבהה מצויה בפסוק שבו פתחנו: "זה קרבן אהרן ובניו".
הערה: אגדה זו מצויה כמה פעמים בספרות התלמודית. אנחנו בחרנו את הנוסח של ויקרא רבא פרשה ח' מאחר וכאמור הוא נוגע לפרשת השבוע.
מטרוניתא היא גברת רומאית נכבדה, ויש לה בסיפור התלמודי תפקיד קבוע. היא מציקה לחכמינו בכל מיני שאלות. הג'וב שלה הוא לגרום לחכם לשלוף את התשובה הנכונה והשנונה ביותר, ובסוף המטרוניתא תודה שעם ישראל ותורתו הם הכי הכי. המטרוניתא בדרך כלל לא מזיקה ואפילו נראה שבסתר לבה היא אוהדת את היהודים, השאלות שלה הגיוניות ומלאות חוש הומור בדרך כלל, ותמיד זה נגמר בטוב.
יהודה שרון הוא מורה לתלמוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
