כמה לכלוך יכול חול לאכול
הים שלנו, אחד ממשאבי הטבע הטובים ביותר, לא זוכה מאיתנו ליחס הולם: חופיו מזוהמים וג'יפים אימתניים חורשים את חולותיו. לקראת סוף הקיץ ובעקבות הפרויקט של המשרד להגנת הסביבה, גלעד רוט בדק עבורנו למה אנחנו זכאים באופן חוקי לחוף נקי
התוכנית מתמקדת בחופים הפתוחים, שאינם מוכרזים, וסובלים מהזנחה לא מבוטלת מצד הרשויות המקומיות שאחראיות עליהם. לפי המידע שסיפק המשרד, הצטברות הפסולת בחופים אלו מורכבת מהיחס הבא: "כשליש מהפסולת המזהמת את חופי ישראל מקורה בים, אולם שני שלישים הם תרומתו של הציבור".
כולנו יודעים היטב מה טיבה של אותה פסולת מטרידה שנמצאת בחופים המדוברים: שברי זכוכית שנכנסים בדיוק לרווח שבין האצבעות, עצים מפוחמים המעידים על קומזיץ של ליל אמש, פלסטיקים (המהווים 80% מסך כל הפסולת), חלקי מתכת, ועוד כמה וכמה "תופינים" אשר פוגעים ברמת ההנאה של הרוחצים בים. בנוסף לפן האסתטי, אסור לשכוח שכתוצאה מהלכלוך והזיהום יכולים הרוחצים בים להיפצע או לבוא במגע עם חומרים מסוכנים אחרים שעלולים לפגוע בבריאותם או בשלמות גופם.
פגיעות אלו הן גם פגיעות בזכויות יסוד חשובות של הציבור שחי במדינה, כמו הזכות לבריאות, זכות האדם לקבל הגנה על חייו וגופו - זכויות אשר ללא ספק נמצאות לצידן של שאר הזכויות המוקנות לאדם במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
הגנה על זכויות אלו היא מלאכה לא קלה; נראה כי הדרך הטובה ביותר לטפל בנושא הלכלוך בחופים ובכך גם להגן על זכויות הציבור הינה דרך סט מגוון של כלים – פעולות ניקיון ושימור החוף, חינוך המקדם את עיקרון הזהירות המונעת, ואכיפה כנגד אותם מלכלכים.
לכן, פרויקט "חוף נקי" כולל בתוכו פעולות ניקיון המבוצעות על-ידי הרשויות המקומיות. לאחר שהמשרד להגנת הסביבה הבטיח לרשויות המקומיות שעלות ניקוי החופים הבלתי מוכרזים תהיה ביחס של 70% השתתפות של המשרד ורשות הטבע והגנים, ו-30% השתתפות של הרשות המקומית, התעוררו הרשויות המקומיות משנתן העמוקה וכדברי המשרד להגנת הסביבה:"התחייבו לנקות את כל החופים הלא מוכרזים שבשטחן לפחות פעמיים בשבוע במהלך עונת הרחצה, ולהמשיך לנקותם מספר פעמים בחודש בשאר חודשי השנה"
הרכיב השני של הפרויקט מתמקד באקט החינוכי, שמרוכז על-ידי רשות הטבע והגנים, רכזי החינוך במשרד להגנת הסביבה ונציגים מאיגודי ערים לאיכות הסביבה. נראה שגם בנושא זה "נפל האסימון" בקרב מקבלי ההחלטות והוחלט לשים דגש על פעילות חינוכית הסברתית הפועלת לשם הקניית מודעות לנושא חשיבות ניקיון החופים. הפעילות החינוכית באה לידי ביטוי בהרצאות על נושא שימור הסביבה החופית בקרב תלמידי בית הספר, חיילי צה"ל ועוד.
הרכיב השלישי והאחרון, מתמקד בפיקוח על ניקוי החופים ומתבצע על ידי המשרד להגנת הסביבה ופקחי רשות הטבע והגנים. פעילויות האכיפה הן כנגד אותן רשויות אשר בחרו שלא לטפל בחופים שבחזקתם.
האם במלוא חודשיים להולדת הפרויקט, ניתן לראות שינוי? הכלי שעוזר לערוך בדיקת ניקיון והשוואה לאורך זמן הוא "מדד החוף הנקי". לדברי המשרד להגנת הסביבה: "מדד חוף נקי הוא כלי המשמש להערכה של מידת ניקיון החוף, והוא הפרמטר היחיד להערכת הצלחת פרויקט "חוף נקי".
המדד משמש את צוות הפעולה לקביעת מצב הניקיון ההתחלתי בחופים, להערכת הישגי הפרויקט וכמובן לשם בדיקה קבועה של קטעי החוף". לפי המדד, אשר פורסם לפני כמה ימים, נראה כי בהשוואה לנקודות זמן אחרות, חל שיפור במצב ניקיון החופים ואכן התוכנית ממלאת את ייעודה.
יחד עם זאת, נראה שאין עדיין לברך על המוגמר: פעילויות החינוך, הניקוי האינטנסיבי והאכיפה כנגד הרשויות אינן מספיקות. אסור לשכוח שלצד הרשויות קיים ציבור המלכלכים אשר יש לפעול גם נגדו, כגון אנשים שמשאירים אחריהם לכלוך וטינופת, ציבור הנהגים שמתייחס אל חוף הים כאל נתיבי איילון (ובכך מטנף את החוף ואף מסכן את ציבור הרוחצים), אנשים אשר אינם טורחים לאסוף את צואת חיות המחמד שברשותם - כל אותם אנשים צריכים להכוות בכיסם, במקביל לפעילות החינוכית, בכדי להבין שחוף הים הוא לא שוק.
האסמכתא החוקית לכך מגיעה אלינו היישר מחוק שמירת הניקיון,
האם בפועל הדברים באים לידיי ביטוי? אני לא כל כך בטוח. נראה שאם אכן קיימים נאמנים ופקחים האמונים על אכיפת הניקיון בחופי הים, הם מתמקדים ברמת השיזוף שלהם, ובכך מצטרף לו עוד חוק חשוב למשפחת החוקים שלא נאכפים, או במילים אחרות: חוקים כמו חול - ואין מה לאכול (והפעם תרתי משמע). כולי תקווה כי פרויקט החוף הנקי ימשיך בפעילותו המבורכת , יגרום לכך שניקיון החופים יישמר לאורך זמן ולא ייזכר כפרויקט של מבצעי ניקיון חד-פעמיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
