א' של בלעם

פרסום ראשון: א' מספרת לקופטש הכל על היחסים עם הבוס. ההתעללות, המכות, ההשפלה וגם ההיבריס. כך הייתי אתונו של בלעם

גיל קופטש | 2/7/2007 7:33

כשסיימתי לשוטט בפרשת בלק, לפני שחזרתי לביתי, לקבל את פניו של הרוצח פנחס, התעכבתי עוד קצת בשדה. רוח חזקה נשבה. רוח דרומית גבוהה שכופפה קני-סוף שפלים והתנגחה באקליפטוס רם ונישא. והנה כבר הגעתי למשעול הכרמים.

דרך צרה זו הייתה. גדר מזה וגדר מזה ובתווך ראיתי את א'. מפוחדת וזועמת. לחוצה אל הקיר. גועה בבכי. או יותר נכון נוערת. א' היא אתון צעירה ומושכת. אך היא נראתה כה חסרת אונים, שעצרתי מלכת וטפחתי על צווארה.

"למה את בוכה?", שאלתי את האתון המסכנה.

וכך סיפרה לי: היא עובדת מזה כמה שנים במשרדו של בלעם. מכשף גדול . הקוסם מספר אחד במדינה. היא מתייקת, עונה לטלפונים, מסדרת פגישות עושה קפה וכל מה שצריך, אבל הוא, מצידו, מתעלל בה. מרביץ לה, ולפעמים אף רוכב עליה קשות.

הזדעזעתי לשמוע. "איפה תנו לחיות לחיות כשצריך אותם? למה את לא מתלוננת?"

"ניסיתי," היא אמרה. "התלוננתי. אבל בלעם הוא איש האלוהים, הוא הולך עם כיפה לכל מקום. אומר הרבה 'בעזרת השם' ומכניס את אלוקי ישראל לכל משפט שני."

"בלעם..בלעם..מוכר לי השם הזה. איפה נתקלתי בו? אה, כן. רש"ר הירש כותב עליו שהוא היה "איש בעל שאר רוח וניב שפתיים אך תאוות ליבו ותשוקותיו השפלות העבירו אותו על דעתו משלא היה ראוי לכישרונו הרוחני.."

נפש רחבה. ברור

"כן." אמרה האתון. "בדיוק. זה האיש. במבט ראשון הבלעם הזה נראה צדיק וחסיד, נביא גדול, נשיא ורם. אבל זו רק המסיכה הפוליטית הצבועה שלו . מתחתיה ממתין זבל של בן אדם."

"איך את מדברת?" נזפתי באתון. "זו לא שפה שמתאימה לעיתון. עדיף שתשתמשי במינוח של חז"ל - הייתה לו "עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה".

"שתדע לך שהאיש הזה פגע בעוד אתונות. לא רק בי. הוא בכלל חושב שאלוהים עובד אצלו."

"אבל את חמור". הזכרתי לה, "יש לך 4 רגליים ושריריות. למה לא בעטת בו? למה לא שחררת לו איזו זוגייה?"

"זה לא פשוט", אמרה האתון. "יש לו

מקל של שררה. הוא מרביץ בו וזה כואב ומקפיא את הדם. הבן אדם הזה מטורף. חושב שאלוהים עובד אצלו"

"מה זה?" התעצבנתי.

"קבל ציטוט מדוייק", אמרה האתונה, "דברים כ"ב. "וַיֹּאמֶר בִּלְעָם, אֶל-הָאֱלֹהִים: בָּלָק בֶּן-צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב, שָׁלַח אֵלָי. הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם, וַיְכַס אֶת-עֵין הָאָרֶץ; עַתָּה, לְכָה קָבָה-לִּי"

"מה זה קבה?" שאלתי.

"מה זה משנה?!" התעצבנה האתון על בורותי, "הקטע הוא שבלעם דורש מאלוהים, מהמציאות העליונה שתהפוך ברכה לקללה. ואמת לשקר. והכל בשביל בצע כסף וכבוד."

א' בהסוואה חביאר זובירי

אז מה זה קבה?

"רגע, ניסית לדבר איתו?", שאלתי, "הרי נראה שהייתם בכל זאת באיזה שהוא סוג של מערכת יחסים"

"בטח שדיברתי איתו", אמרה האתון. "לקחתי אותו לפינה של המשרד, לספרייה. אמרתי לו: "מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי... הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר-רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד-הַיּוֹם הַזֶּה"

"נו, ואיך הוא הגיב?"

הוא אמר לי: "כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי; לוּ יֶשׁ-חֶרֶב בְּיָדִי, כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ."

"מה?? זעקתי, "הוא איים עלייך ברצח?"

"קולט? לשחוט אותי עם חרב! אפילו רש"י אמר על זה באירוניה: "הוא הולך להרוג אומה שלימה בפיו, ולאתון זו צריך לכלי זין.."

"איך את מדברת?" נזפתי באתון. "בשביל מה כל התיאורים הפלסטיים האלה?"

"אני רוצה לעשות בלגן בעיתון. לפחות זה. האיש הזה האשים אותי שאני מתעללת בו, ושאני סחטנית, ושלח עלי פרקליטי צמרת שמחטטים לי ביומנים האישיים. אני רוצה לפגוע לו איפה שהכי כואב לו, בכבוד"

איחלתי לאתון הכאובה הצלחה במאבקה.

הרוח הגבוהה עדיין התעללה בקני הסוף. אך עם כל הפוגה בסערה הם התרוממו וחייכו אל החמה. האקליפטוס החסון לעומת זאת נאנק. נפילה בשבילו תהיה משהו שהוא לא יוכל להתגבר עליו.

נכנסתי לביתי. ליד ארון הספרים חיכה לי הרוצח פנחס. משחיז את רומחו וחיוך קר על שפתיו.

"נמאס לי מהמדינה הזו הוא אמר. השחיתות, עבירות המין, תאוות הכבוד והממון."

"וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

ואני הבנתי סוף סוף מה זו המילה הזו, קבה.