רעננה נלחמת בשביל אוויר לנשימה
תושבי רעננה נאבקים נגד כביש שאמור להיסלל ולגרוע מאיכות חייהם. הם מציעים לחצוב במקומו מנהרה שתוזיל את העלויות, אבל בינתיים הרשויות מסרבות לשקול את החלופה. משפט שדה - מדור חדש שמציג מאבקים סביבתיים בראיה משפטית ירוקה
כולם רוצים וזקוקים לאוויר נקי; על כך אין עוררין. ובצדק. ארגון הבריאות העולמי קובע כי זיהום האוויר גורם לאחוזי תמותה גבוהים ברחבי העולם, ויביא עד שנת 2020 למותם של שמונה מיליון איש מידי שנה. נתונים נוספים מלמדים כי "אחד מכל חמישה ילדים בגוש דן סובל ממחלה או מפגיעה במערכת הנשימה שנגרמת מזיהום אוויר. למעלה מ 1,100 איש מתים כל שנה תמותה מוקדמת מזיהום אוויר, בגוש דן בלבד". למרות העובדות, נראה שלרשויות אין שום בעיה לגזול את החופש לנשום מאזרחיה.
בחוד חניתו של המאבק עומדים מלי פולישוק, ח"כ לשעבר ויו"ר תנועת "דרך אחרת", ובעלה הגיאולוג ד"ר צלי פולישוק. הזוג פולישוק, תושבי רעננה, מנהלים מאבק עיקש מזה חודשים בתוואי תוכנית כביש מס' 531 ומסילת הברזל הצמודה אליו (שתשמש את הרשת הארצית ותחבר את הערים כפר-סבא, הוד-השרון, רעננה לרשת מסילות ברזל) , המיועדים להיסלל בתחום שבין כביש מס' 4 במזרח לכביש מס' 20 במערב. הטיעונים נגד סלילת הכביש מתמקדים באיומים סביבתיים חמורים כגון: הרעלת אוכלוסיית תושבי האזור על ידי זיהום אוויר כבד שעתיד להיגרם, יצירת מכשול פיזי בין הישובים השונים וניתוק ממרקמם הטבעי , פגיעות שמע ופגיעה נופית קשה.
מלי פולישוק טוענת כי מדיניות ההפקעות במדינת ישראל מעודדת בזבוז קרקעות עצום, כאשר קלות האצבע על הדקו של נשק ההפקעה, באה לידי ביטוי בסלילת כבישים. היא מוסיפה שכראיה לקלות הבלתי נסבלת של השימוש בהפקעת כבישים, משמשים 500 הדונם שעליהם עתיד להיות תוואי הכביש ומסילת הברזל- מקרקעין יקר שמנוצל לצורכי תשתית ארצית ולא מקומית.
זיהום האוויר שעתיד להיגרם מהכביש, יביא לנזקים כלכליים הבאים לביטוי במספר רמות:
בהיבט הבריאותי, מפגעי זיהום האוויר יביאו לאובדן ימי עבודה והכנסות של נפגעים, ימי טיפול ואשפוז כתוצאה ממחלות ועלות התרופות לשם הטיפול. היבט נוסף הוא תשלום פיצויים כספיים הקבועים בחוק התכנון והבניה עקב פגיעה עקיפה. הכלל הקבוע מאפשר לבעלי הקרקעות הגובלים עם תוואי הכביש, לתבוע דמי פיצויים במידה ואכן הקרקע שלהם ניזוקה.
בפסק דין של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רעננה נגד יהודית הורביץ, נדונה סוגיית מתן פיצויים לבעלי קרקעות שערכן ירד כתוצאה מיישום תוכנית להקטנת אחוזי בנייה בחלק מסוים בעיר. מטרת התוכנית היתה שיפור איכות החיים על ידי דילול צפיפות הבנייה והשארת יותר שטחים ירוקים. דעת השופטים נחלקה, כאשר המתנגדים למתן הפיצוי סברו שהפגיעה לא עוברת את תחום הסביר, ונימקו זאת בטענה שזכות הקניין הפרטי כוללת בתוכה לא רק זכויות אלא גם אחריות חברתית והדדיות בטווח הארוך. אף-על-פי כן, נפסקו פיצויים לבעלי הקרקעות, שכן אי תשלום פיצויים יהווה חוסר צדק.
ניתן ללמוד כי אם בפסק דין זה פוצו התושבים הנפגעים, קל וחומר שיפוצו גם נפגעי תוואי כביש 531 , שהקמת הכביש תפגע בהם פגיעה בלתי סבירה של זיהום אוויר קשה. אם כן, נראה כי ההוצאות בעבור סלילת הכביש ובניית מסילות הברזל אינן מסתיימות בנקודה זו. להוצאות אלה יש להוסיף את עלות הקרקע היקרה שתופקע, פיצויים עבור הנזקים וההוצאות לבריאות הציבור, כך שבסופו של יום, מדובר בעלויות רציניות נטולות פתרון למכלול הבעיות שיצור הכביש המדובר.
המאבק בתוואי הכביש אינו מאופיין בהתנגדות חסרת פשרות, אלא מציע פתרון שנושא באותן עלויות (ואולי אף זולות יותר), ונותן מענה לאינספור בעיות שהכביש ייצור. המתנגדים קוראים להעביר את הכביש ומסילות הברזל הצמודות אליו במנהרות תעבורה
שוללי החלופה טוענים כי היא נשקלה בעת תכנון הכביש, אך היא איננה ישימה. הם קובעים כי אין ישימות הנדסית לפתרון וכי לא ניתן לחפור מנהרה באזור מישורי. כמו כן, אומרים שוללי החלופה שאומדן עלות כריית המנהרה בעייתי ולא ניתן לכימות מדוייק כמו פיתרון עילי וכי אין מנהרות תעבורה שלאורכן משתלבות כניסות ויציאות. הם מתמקדים גם בחסרונות הגלומים במנהרת תעבורה, דוגמת חדירת מי גשמים והצפת המנהרה, בעיה באוורור הזיהום המצטבר במנהרה וסכנת פיזור עשן ורעלים בעת התלקחות רכב.
ד"ר פולישוק, מומחה בתחום זה, מציג בתגובה דוגמאות וטענות סותרות לשוללי החלופה ובכך מוכיח כמה קל ונוח לרשויות המעורבות להישאב אל מחוזות השמרנות והקיבעון, שאינם מעודדים חשיבה בריאה המטיבה עם הציבור. פולישוק טוען כי ניתן לבצע מנהרות גם בתנאי קרקע מישוריים (אפילו גרועים יחסית) וכי בארצות מישוריות כגון דנמרק והולנד קיימות מנהרות תעבורה. בנוסף, הוא גורס כי אומדן פתרון עילי אינו בהכרח מדויק יותר: מחקרים שנעשו בדנמרק מגלים כי אומדן פרויקטים תמיד נמוך יותר, עקב התעלמות מעלויות מפגעים סביבתיים (דבר שנלקח בחשבון בהצעת החלופה).
כנגד החסרונות, הוא מסביר כי מנהרות תעבורה במדינות שונות בעולם, חוצות אגמים נהרות וימים ללא חדירת מים. לא מדובר בתעלה פשוטה אלא במנהרה חכמה המצוידת במערכות מתוחכמות: בעיית האוורור נפתרת על ידי מערכות בקרת אוויר המפעילות אוורור מאולץ. מערכות בקרת אש משנות את כיוון זרימת האוויר ולמעשה שואבות את העשן והרעלים בעת התלקחות רכב. בנוסף המנהרה מצוידת במערכות ייעודיות לקליטת חלקיקים מרחפים ו- NO2 בתוך המנהרה כאשר בסופו של דבר- לסביבה נפלט אוויר נקי יחסית.
עלות ביצוע של כביש ומסילת הברזל בחלופת המנהרות בדרך 531 נאמד בכ-2.7 מיליארד שקל. אומנם ממבט ראשוני נראה כי מדובר במחיר אסטרונומי, אך כניסה לעובי הקורה מוכיחה כי באמצעות פתרון זה נחסכים 0.3 מיליארד שקלים בעלות המקרקעין ומיליוני שקלים נוספים בהוצאות לבריאות הציבור. כמו כן, נחסכת עלות ירידת ערך הבתים והנזקים הסביבתיים למתגוררים בסביבת התוואי, הנאמדים במאות מיליוני שקלים. ישנו גם רווח צומח, הנובע מניצול השטח שמעל למנהרה. נראה כי תוכנית המנהרה עדיפה הן מבחינה סביבתית והן מבחינה כלכלית - עובדה אשר מתנגדי התוכנית לא השכילו להבין עד כה.
נכון להיום, המאבק מוצא את ביטויו בכמה חזיתות: כ-200 השגות הוגשו על ידי תושבים מודאגים לוועדה לתשתיות לאומיות. חוקר מטעם ועדה זו בדק אותן ונתן המלצות מגוחכות להפחתת הזיהום על ידי הגבלת תנועה ומהירות - פתרון שיגרום לפקקי תנועה רבים ולא ימנע את זיהום האוויר. לאחר תיקון התוכנית היא עתידה לחזור לאישור סופי בממשלה. את חלון הזדמנויות זה מנצל צוות המאבק באמצעות מיצוי הליכים עם הנוגעים בדבר ובמקביל לכך, הכנת כתב עתירה לבג"צ.
בנוסף, ועד הפעולה, בראשותה של שוש מוסקונה, פועל בצורה וולנטרית ומגייס אנשים רבים למאבק והפצתו: אזרחים אכפתיים, תושבי העיר, מועצת הנוער העירונית ותלמידי בית הספר מביעים תמיכה נלהבת במאבק וחותמים על העצומה כנגד הכביש ללא כל היסוס.
אוויר נקי הוא גם בן גאה למשפחת משאבי טבע ומורשת, שכוללת משאבים כגון: מים, נפט, מכרות, מחצבים ועתיקות. כיום התפיסה היא כי יש לווסת את השימוש בהם לשם שימור מסה קריטית, אחרת העולם יכלה את משאביו. כפי שרשויות המדינה לא יהיו מעוניינות בפגיעה במשאב טבע כמו הנפט, וכמו שהן לא יהיו מעוניינות לפגוע בעתיקות (שיקול שהביא לבניית מנהרת תל חדיד), יש לשמור על האוויר הנקי שאומנם לא נראה לעין, אך הוא בעל תפקיד מכריע בהמשך קיומנו.
נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק כבר אמר כי "אנו מקווים כי הלקח ילמד; כי הפעולות הדרושות לזירוז הליכים כדי למנוע בהקדם זיהום כבד ינקטו". זוהי גם תקוותם של צוות המאבק ושל אלפי אזרחים מודאגים, החרדים לבריאותם ואיכות חייהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
