הח"כים קנו סלולרי, אבל לא ידברו איתך
"דף הקשר עם הציבור" מתגלה כישרא-בלוף מקצועי, את פרשת מרציאנו כולם ישכחו בקרוב וגם את קולט אביטל, אם פרס יחליט להתמודד לנשיאות. הנבחרים
ח"כ משה כחלון, יו"ר ועדת הכלכלה, הוציא במהלך 2006 סכום של כעשרת אלפים שקלים על קטעי עיתונות. איך זה משרת את הקשר שלו עם אזרחי ישראל? או כיצד 8,000 השקלים שהוציאה שרת התיירות המיועדת לשעבר, אסתרינה טרטמן, על לימודי שפה זרה קשורים בכלל לציבור? עובדים עלינו בעיניים ברשות ובסמכות.
חברי הכנסת מקבלים משכורות יפות, לשכות עם שני עוזרים, מכונית צמודה, דלק חופשי ותקציבים שונים. אולי הגיע הזמן לבטל את הבזבזנות המיותרת של "דף קשר עם הציבור", ולהעביר אותה מן העולם.
ח"כ חיים (ג'ומס) אורון (מרצ) עשה השבוע מצווה והעלה לסדר יומה של הכנסת את רצח העם הארמני, שבוצע בידי הטורקים בשלהי מלחמת העולם הראשונה. ג'ומס העלה במלוא העוצמה את המתח הקיים בין מדינת ישראל המבקשת לנהל יחסי חוץ מתוך שיקולים של אינטרסים קרים, לבין החוב המוסרי של מדינת ישראל, כמי שקמה מתוך האפר של השואה, להיות סמן מוסרי של העולם החופשי ולכאוב את כאבם של עמים אחרים.
המשוואה שהמשלה הציבה השבוע במליאה היא פשוטה יותר. היחסים עם טורקיה חשובים הרבה יותר מאשר התייצבות מוסרית מאחורי סבלו של העם הארמני הקטן. על ג'ומס הופעלו לחצים כבדים מצד שרת החוץ ציפי לבני ומצד משרד ראש הממשלה, שלא לעשות לנו צרות מיותרות עם טורקיה, ולהוריד את הנושא מסדר היום.
כאן באמת קיימת שאלה לא פשוטה. האם ישראל צריכה להקריב את היחסים עם טורקיה, המעצמה האזורית הגדולה ביותר, מדינת איסלאם חילונית, הבולמת את התפשטות האיסלאם הפונדמנטליסטי האיראני, לטובת מחווה מוסרית כלפי הארמנים?
את התשובה לשאלה הזאת צריכים לספק מן הסתם אנשי רוח, פילוסופים, משוררים אבל לא פוליטיקאים. הריאל-פוליטיק חזק הרבה יותר וגובר גם על סנטימנטים. שוב הוכח שזה לא פשוט לנהל מדינה יהודית אבל טוב שיש לנו את ג'ומס, כי במקום שהפוליטיקאים והמדינאים נאלמים דום בשם האינטרסים הממלכתיים, טוב שיישמע מעל במת הכנסת גם קול המצפון היהודי.
יושבת ראש הכנסת, דליה איציק, ביקשה בראשית תקופת כהונתה להוציא מידי חברי הכנסת את הסמכות לשפוט את חבריהם, במסגרת ועדת האתיקה, ולהעבירה לגוף חיצוני, בראשות שופט בדימוס ובהשתתפות אנשי ציבור. אבל ועדה לניסוח קוד האתי, שאותה קיבלה איציק בירושה מקודמה בתפקיד, ח"כ ראובן ריבלין, המליצה דווקא להשאיר את ועדת האתיקה כטריבונל משמעתי פנימי של הח"כים ואף להוסיף נציב לענייני אתיקה, עוד אוכל חינם על חשבון הציבור.
בשבועות האחרונים מתברר כמה ח"כ איציק צדקה. החלטות ועדת האתיקה הפכו למגוחכות. התלונה נגד ח"כ עזמי בשארה, שקרא לעברו של ח"כ גלעד ארדן "לך תזדיין", הסתיימה בלא כלום ובשארה יצא נקי מהעניין. יורם מרציאנו שביקש בעצמו מוועדת האתיקה להטיל עליו עונש הולם, בגלל התנהגותו המבישה ב'פאב ריו', יצא אף הוא בזול, עם עונש הרחקה מהכנסת עד לסיום מושב החורף, כלומר בסך הכל כחמישה ימי עבודה של הכנסת נטו ו"נזיפה חמורה". מרציאנו בטח החזיק את הבטן מרוב צחוק כל הדרך לאולפן של יאיר לפיד.
ואחר כך בא העונש שהוטל על יושב ראש סיעת הגימלאים, משה שרוני, בגלל הבדיחה התפלה והשוביניסטית שהשמיע על חשבונן של העוזרות הפרמנטריות: "הן כמו ציפורים. או שנותנות או שעפות". ועדת האתיקה הרחומה רשמה לו "הערה". איפה בדיוק ההערה הזו נרשמת? יש לח"כים תיק אישי? מה זה הקשקוש הזה. לועדת האתיקה אין שיניים, אין כלים, אין אוטוריטה, אין סמכות ואף ח"כ לא ממש חושש מהמפגש איתה.
עושה רושם שפרשת מרציאנו דועכת. העוזרת הפרלמנטרית אותה נישק כשהיה שתוי בחרה משיקוליה היא שלא לעשות מזה עניין. כל מי שמכיר אותה בכנסת כבחורה שקטה, עדינה וחביבה להפליא לא מתפלא, מבחינתה מה היא צריכה את המלחמות האלה.
בסוף השבוע הקרוב הכנסת יוצאת לפגרת האביב. כשתחזור היא תהיה אחרי ועדת וינוגרד ולפני ההכרעה בעניינו של נשיא המדינה, משה קצב. מי יזכור שם את מרציאנו? מה שבטוח שהוא יזכור וגם בני משפחתו יזכרו את הבושה לאורך זמן. צריך רק לקוות שמרציאנו, שהעיד על עצמו כי הוא טיפוס חם שנוהג לנשק ולחבק, יפיק לקח מהתנהגותו השערורייתית, שישתה פחות ושינשק מעכשיו רק את את אשתו וילדיו. מה שבטוח, כף רגלו כבר לא תדרוך יותר במסיבות של העוזרים והעוזרות הפרלמנטריות.
יום לאחר שהכריזה רשמית על מועמדותה לתפקיד נשיא המדינה, נצפתה השבוע ח"כ קולט אביטל במזנון הח"כים כשהיא מחלקת סטיקרים להדבקה על מכוניות עם הכתובת "נשיאה טובה". אביטל היא אשה ראויה לכל הדעות. אינטלגנטית, דיפלומטית מנוסה וחברת כנסת טובה, אבל קשה למצוא בכנסת אנשים שיהיו מוכנים לשים את כספם ולהמר עליה כעל הנשיאה הבאה.
מה שברור הוא כי מועמדותה עומדת בצלו של "האיש שלא עוסק בזה", שמעון פרס, שטרם הודיע רשמית אם הוא מתמודד אם לאו. אם פרס יודיע שהוא מתמודד - קולט אאוט. בכנסת משוכנעים כי במקרה כזה לא יהיה לה מנוס מלהסיר את מועמדותה, שכן בהצבעה החשאית שתהיה במליאה על בחירת הנשיא הבא, ההערכה היא כי חלק לא מבוטל מחברי הכנסת של העבודה יתמכו בפרס.
בשקט בשקט ובלי הרבה יחצ"נות, הצליח יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ מיכאל מלכיאור (עבודה-מימ"ד) להעביר במליאת הכנסת, בקריאה טרומית, הצעת חוק פרטית שיש בה בשורה ואור בקצה המנהרה עבור ציבור מיוסר של כמה אלפי נשים עגונות במדינת ישראל. מטרת הצעת החוק היא להקל על העגונות ומסורבות הגט בישראל ולהפריד בין פקיעת הנישואים ומתן הגט, לבין הסדרי הממון.
הצעה החוק, אם תאושר סופית, תקל על מצבן של נשים רבות, שנסחטות כספית על ידי בני זוגן בתמורה למתן גט. במצב הקיים בחוק, קיימת התניה, המחייבת את חלוקת המשאבים רק לאחר מתן הגט, או לאחר מות בן הזוג. כך נוצר מצב שבו הצד החזק מבחינה כלכלית, ברוב המקרים בימינו, הגבר, ושיש לו יתרון גם מכוח עמדת הדין האישי (ההלכה), עלול להתנות את מתן הגט בויתורים כספיים שתעשה האישה, לפעמים גם על חשבון ילדיה, כמו ויתור על מזונות כתנאי לגט.
התיקון אותו מציע ח"כ מלכיאור, יאפשר את חלוקת הממון עוד לפני קבלת הגט, וינתק את הזיקה שבין מתן הגט לבין חלוקת הממון בהסכם איזון משאבים. לדברי ח"כ הרב מלכיאור, "מדובר בהצעה חשובה ביותר, שתקל על הסבל האיום של העגונות ומסורבות הגט בישראל".
ח"כ גלעד ארדן (ליכוד) נלחם בעקשנות לא רק כדי לצמצם את מימדי תאונות הדרכים והקטל בכבישים, אלא גם כדי להגביל את תופעת העישון. השבוע הוא עשה עוד צעד בכיוון הזה, כאשר הצליח להעביר בקריאה ראשונה, במליאת הכנסת, הצעת חוק למניעת עישון במקומות ציבוריים.
הצעת החוק תשווה את המצב בארץ לזה הקיים בארה"ב. ח"כ ארדן נחלץ לעזרת מי שסובל מעישון כפוי, למשל אדם שיושב בבית קפה וסופג את כל העשן שנפלט מהמעשן שבשולחן הסמוך. על פי ההצעה, יוגדל הקנס על המעשן שיתפס מעשן בניגוד לחוק, אבל יתרה מכך, גם בעל בית הקפה עצמו ייקנס אם מישהו יעשן אצלו במקום אסור.
האחריות תוטל במקרה הזה על בעל בית הקפה, שלא יוכל להמשיך ולהתעלם מהמעשנים המתעלמים אצלו מהשלטים האוסרים עישון. במקביל מבקש ח"כ ארדן לחייב באמצעות הצעת החוק את הרשויות המקומיות להקים מנגנון פיקוח עירוני שידאג לאכוף את תקנות העישון במקומות ציבוריים. ארדן מבטיח כי אם תאושר הצעת החוק שלו "80 אחוז" מכלל האוכלוסיה יוכלו לנשום אויר נקי וצח במקומות ציבוריים, וגם זה משהו.
בעידן "הכלכלה האכזרית" שפקד אותנו בעשור האחרון, התפרקה המדינה כמעט מכל מחויבויותיה כלפי החלקים החלשים בחברה. הדבר בא לידי ביטוי בולט וזועק לשמים בתקופת המלחמה האחרונה בצפון, שעה שלמעלה ממיליון אזרחים שישבו במקלטים או נמלטו דרומה חשו עצמם מופקרים לגורלם, מבלי שהייתה יד ממשלתית דואגת ומכוונת שתנסה להקל על מצבם.
הסיפור של הצעת החוק לפיצוי נפגעי הפוליו משנות ה- 50, מזכיר את היחס הכללי של המדינה לאזרחיה החלשים. במהלך השבוע הקרוב אמורה המליאה לאשר סוף סוף את החוק שיפצה את נכי הפוליו מעט מדי ומאוחר מדי. אבל אם כבר עושים אצלנו משהו טוב, אי אפשר לעשות אותו עד הסוף.
החוק החדש לא יחול על מי שחלה בחו"ל, אף שהגיע לישראל כילד וסבל כמו מי שחלה בישראל.
לפי הצעת החוק שאושרה השבוע בוועדת העבודה והרווחה, בראשה עומד נציג של מפלגת הגימלאים, משה שרוני, מפלגה שמתיימרת לפחות לדאוג לחלכאים ולנדכאים, המדינה תשלם פיצוי חד פעמי של 75 אלף שקלים למי שנקבעו לו 75% נכות, 100 אלף שקלים למי שנקבעו לו 95% נכות ו-120 אלף שקלים לנכים קשים יותר.
בנוסף לקצבאות החודשיות המשולמות כיום ולפיצוי החד-פעמי, נכים קשים (100% נכות) יקבלו קצבה חודשית של 50% מהשכר הממוצע. המדינה גם תשתתף במימון טיפולים ואביזרים רפואיים שאינם נכללים בסל הבריאות. החוק המוצע חל רק על נכי גפיים תחתונות ולא על מי שידיו, בטנו, גבו או צווארו נפגעו מהשיתוק הנורא. בישראל חיים כ-2,000 נפגעי מחלת הפוליו, שהתפרצה בישראל בשנות ה-50 וגרמה לשיתוק. כמה מאות מהם חלו בחו"ל והגיעו עם העליות של שנות ה-50, אך הם לא יהיו זכאים לפיצויים.
קשה להיות יהודי, קשה להיות ישראלי וקשה עוד יותר להיות ישראלי דפוק וחלש, בשולי החברה. גם הפעם התברר כי המדינה לא מגלה שמץ של חמלה. במונחים של אוצר המדינה מדובר פה בכסף קטן. במונחים של בני אדם, של אחריות חברתית, של צדק, מדובר בהרבה יותר. אולי מדינת ישראל מצפה שגם פה גאידמק ייכנס לתמונה ויציל את המצב.
לעומת זאת מגיעה מילה טובה ליושב ראש ועדת הכלכלה, ח"כ משה כחלון שהצליח להביא כמעט עד לקו הגמר את הצעת החוק החשובה שלו לתעריפים חשמל מופחתים שישלמו השכבות החלשות. ההצעה אושרה לקריאה שניה ושלישית. אל כחלון הצטרפו במצווה גם חברי הכנסת אמנון כהן (ש"ס) וסופה לנדבר (ישראל ביתנו).
על פי הצעתם, מעוטי הכנסה קשישים, חולים, מובטלים ומשפחות חד הוריות שמתקשות לעמוד בנטל ההוצאות הכרוכות בתשלום עבור שימוש בחשמל, ישלמו פחות. לפעמים גם מהכנסת יוצא משהו טוב כמו הצעת החוק של ח"כ רן כהן, שאושרה לאחרונה בקריאה טרומית, לפיה המדינה היא שתתקין דודי שמש לדיירי הדיור הציבורי, כדי שלא יצטרכו להדליק את הבוילר ולשלם הון עתק על הוצאות חשמל.
אריק בנדר, האיש שלנו בכנסת, מסכם מדי סוף שבוע את השבוע שהיה במשכן: הצעקות במליאה, הוויכוחים בוועדות, התככים במסדרונות, הדילים במזנון והנבחרים שהכניסו עניין לחיים בכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
