לישון עם האויב
בעלה של סמדר נהג לשפוך עליה מים קרים, ניסה לחנוק אותה, הכה אותה, ואנס אותה. לבית הדין כל זה לא מספיק
הוא כלא אותה בביתם והיה בא הביתה מידי כמה שעות לבדוק מה היא עושה. במידה וישנה בצהריים, למשל, היה שופך עליה מים קרים. באחת מן התקריות הקשות ניסה הבעל לחנוק את סמדר בחדר השינה, והיא ניצלה הודות לאחת מבנותיה ששמעה את צעקותיה מן החדר השני. סמדר ניסתה אף לשים קץ לחייה ע"י בליעת כדורים.
בכל זאת המשיכה סמדר לחיות בצל הנורא של בעל אכזר. יום אחד, כאשר השניים היו בקניות בסופרמרקט (הבעל לא נתן לה לקנות מצרכים לבד), והבעל קלל וגדף אותה עשתה סמדר את הצעד הראשון והנועז שלה לקראת חירותה - היא עזבה את עגלת הקניות המלאה ונטשה את המקום. וכך הלכה סמדר ברגל קילומטרים רבים עד למשטרה כשבעלה הולך אחריה ברחובות וצועק. במשטרה פגשה סמדר בעו"ס של ארגון "נעמת" שעזרה לה לתכנן צעד אחר צעד בריחה מבעלה הרודן.
סמדר ארזה את חפציה בהסתר, אספה את בנותיה מביה"ס, הזמינה מונית וכשהיא עטויה בצעיף ומשקפי שמש נסעה לצימר שנשכר מבעוד מועד בעיר אחרת. אחר שהות של כחודשיים עברו סמדר והבנות לדירה של חברה והילדות חזרו לביה"ס. סמדר החלה לראשונה לעבוד לפרנסתה ולפרנסת בנותיה.
ככה קטנה
כל זה היה לפני 19 שנה – עידן ועידנים. בינתיים נוהלו כל ענייני הצדדים בבית המשפט וניתנו פסקי דין. את נושא הגט עזבה סמדר משום שהבעל נשבע לה חזור ושנה כי לעולם לא יתן לה גט. סמדר, חילונית באורח חייה, השתחררה נפשית מבעלה, פתחה בחיים חדשים ועברה למדינה אחרת. כעת מבקשת סמדר להינשא לאיש האחר.
אלא שהדברים אינם כה פשוטים. סמדר שבה ארצה כדי לסגור את המעגל עם בעלה אך אין הדברים תלויים בה. מיום שפתחה סמדר את תיק הגירושין חיכתה 3 חודשים לדיון, והנה השניים מגיעים לדיון והבעל מבקש לא אחר מאשר "שלום בית". הדיין היחיד שישב בהרכב שמע את בקשת הבעל, ושמע את דרישת האשה לחייבו בגט והכריז כי ייקבע דיון להוכחות בעוד 3 חודשים. האשה כמעט התעלפה. "אבל למה שלא נדון בזה היום?" שאלה סמדר.
"היום זה יום שני" אמר הדיין. "יום שני פותחים תיקים. בימי שלישי רביעי וחמישי מקיימים דיונים להוכחות, נקבע לך דיון ליום רביעי בעוד 3 חודשים" אמר הדיין.
לא הואילו טענותיה של סמדר כי ממילא אין בידה שום הוכחות על דברים שארעו לפני 19 שנה וכי היא מבקשת לפסוק על פי העובדה שהצדדים פרודים 19 שנה. הדיין בשלו: "אנחנו נשמע את הדברים בצורה מסודרת בדיון הבא".
"אני ככה קטנה שם" הדגימה לי סמדר באצבעותיה את התחושה שלה בבית הדין הרבני בצאתה מן הדיון. "יכול להיות שטעיתי שלא התחלתי את ההליכים לפני שנים, אבל מצד שני כשהיחס שלהם הוא כך אני לא בטוחה שזה היה מקדם אותי ממילא". סמדר תשלח בקשה להקדמת הדיון אבל ספק אם הדבר יועיל. מה צריכה סמדר לעשות? הצעות לסמדר יתקבלו בברכה.
רבקה לוביץ', היא טוענת רבנית, עובדת "מרכז צדק לנשים" וחברת קולך.
נא להמתין לטעינת התגובות
