יא-ליל יא-ליל

מאז ומתמיד היא מקפידה על דממת אלחוט בין שתיים לארבע. מסיבות הפתעה בבניין? רק עד 23:00 בדיוק. אז למה, לכל הרוחות, היא צריכה להתעורר כל יום ב-4:00 לפנות בוקר לקול קריאות "אללה הוא אכבר"? רבקה שמעון מסירה את הכפפות

רבקה שמעון | 12/11/2006 12:00

השעה ארבע לפנות בוקר, חושך שורר על פני תבל, רק פה ושם נביחת כלב מפריעה את הדממה. אך למי שמתגורר ב"פסגת זאב" בירושלים אין סיכוי שתערב שנתו. לפתע פתאום, מתוך החשיכה בוקע צליל צורם של מתכת, ויללה קורעת את הדממה, כמו תנים בוואדי, "אללה אכבר..."

זה קורה גם בעכו, ביפו, ובעוד כמה מקומות ברחבי ארצנו הקטנטונת. תמיד חשבתי שאנו חיים במדינה דמוקרטית, שמעתי תמיד על מניעת כפייה דתית של חרדים, רבנים, חברי כנסת ובקיצור – של יהודים נגד יהודים.

לתומי חשבתי שיש חוקים נגד גזל שינה במדינת ישראל המתחדשת. כל חיי שמרו עלינו שנהיה בשקט בין שתיים לארבע, שלא נעיר את השכנים, גם אני כך מגדלת את ילדי.

אולמי השמחות התמקמו באזורי תעשיה מרוחקים, כדי לא להטריד את מנוחתם של המתגוררים בבתי מגורים. לא מזמן אחד משכני חגג מסיבת יום הולדת לבנו. בשעה אחת עשרה בלילה, בדיוק, כבר הזעיקו שכנים את המשטרה, ותוך דקות כבר הופיעה במקום ניידת.

זכותו של כל אדם לשמור את דתו ולקיים מצוות אלוהיו, אך לא על חשבון אנשים אחרים. כל אחד יודע היום שהמואזין הוא לא מואזין אלא קלטת. מה עשו המוסלמים בעידן (לא כל כך מזמן) בו לא היו רמקול וקלטת? איך העירו את מאמיניהם לתפילה? חמש פעמים ביום: בארבע בבקר, בשעה שתיים בצהרים ובשעות הערב, אנו נאלצים לשמוע אותם קודחים במוחנו את "האללה אכבר..."

שמעתם על שעון מעורר? שעון קטן ששמים ליד המיטה שמצלצל בשעה הנכונה - רק באזנכם? במשך כל הקיץ נשמעו בפסגת זאב יריות ובומים כמעט כל לילה, וגרמו לאנשים עם לב חלש להתקשר למשטרה. תשובת המשטרה הייתה; יש להם, לערבים, הרבה חתונות. תושבי הצפון, שעקב המלחמה התארחו בירושלים נבהלו- מה זאת? המלחמה הגיעה גם לפאתי ירושלים?

למי צילצלו הפעמונים

אם ניקח יהודים שומרי מצוות בתור דוגמא - האם מישהו יעז בארבע בבקר לעורר את העם לסליחות על ידי רמקול? האם מישהו יעז לחגוג חתונה בעצמת קול של פנטזיה מוסלמית? מה פתאום.

לאן נעלמו החופש והדמוקרטיה? לאן נעלמו זכויות האזרח של תינוקות שלא חטאו, שמתעוררים בפחד בארבע בבוקר מיללת "אללה אכבר" מחרישת אוזניים, שספק אם היא מקימה מישהו מוסלמי ממיטתו החמה? לאן נעלמו כל תנועות הצדק והשוויון?

לו שרה אמנו הייתה משתתפת בסרט "בחזרה לעתיד 2" היא הייתה משתוממת, איך זה שבמדינת היהודים המתחדשת כך חוגג לו ישמעאל, ואילו היהודים בקושי מצליחים לבנות בית כנסת ומקווה בשכונה חדשה או ותיקה.

בעוד אני כותבת על המואזין, מהדהדים באזני, בעיני רוחי, צלצולי פעמוני הכנסיות בעיר העתיקה בירושלים, המזכירים לכולם

את שעת המיסה.

נכון שצלצול פעמון הוא הרבה יותר עדין, ואם אינני טועה, גם לא מתרחש בארבע לפנות בוקר, אך ה'דינדונג' הזה מעלה בזיכרוני את שירו המפורסם של המשורר האנגלי ג'והן דון - no man is an island - "אף אדם איננו אי" (בתרגום חפשי). המשורר מסביר בצורה פיוטית את ההשקה של גורלו של כל אדם בגורלנו, ומעיד במשהו גם על המעורבות החברתית שלנו. המשפט המפורסם- "למי צלצלו הפעמונים" מהדהד עם הרבה קונוטציות. כשלמדתי ספרות אנגלית, אהבתי את הסיומת לשיר הזה: For whom the bell tolls' it tolls for thee. למי מצלצל הפעמון? הוא מצלצל עבורך.

המואזין ופעמוני הכנסיות משמיעים את קולם עבורנו. מי אנחנו? לאן אנחנו הולכים? ולפני מי אנו עתידין ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים- הקדוש ברוך הוא.