ראשי » חדשות » ברנז'ה » תקשורת

רדיו חלש

בשנה הבאה תמשיך הירידה בהאזנה לרדיו, מדיום שהולך ונעלם

אם ניתן לבחור מגמה אחת בתקשורת הישראלית, שצוברת תאוצה בשנים האחרונות ותמשיך באופן ודאי גם בשנה הקרובה, מדובר בהיחלשות מעמדו של מדיום הרדיו בכלל, ומעמדו של הרדיו כספק תוכן חדשותי בפרט. 

בתוכן החדשותי, כלומר בתכניות האקטואליה ומהדורות החדשות, ירידת האפקטיביות בולטת במיוחד. התחזקותו של האינטרנט פגעה אנושות בהשפעתן ונוכחותן של מערכות החדשות הרדיופוניות. את מקומו של הרדיו כספק האקטואליה במשרדים ובמקומות העבודה, מממלאים כיום אתרי החדשות השונים באינטרנט. למעשה, שעות השיא של הצפייה באינטרנט חופפות לשעות הפריים-טיים של הרדיו ונוגסות בהן בפה מלא.
 
מתכניות האקטואליה הרדיופוניות, שהובילו בעבר את סדר היום הציבורי, נותרו רק שרידים עמידים במיוחד: רזי ברקאי בגל"צ, גבי גזית בקול ישראל – וזהו בעצם. הימים הסוערים, בהם שיפדה שלי יחימוביץ' פוליטיקאים מבוהלים ב"הכל דיבורים", היו ונמוגו. אפילו רפי רשף הוא כבר לא רשף של פעם.

גם במלחמת לבנון 2, שעתם הגדולה של כלי התקשורת החדשותיים, דומה כי הרדיו נותר מאחור. הסיפורים הגדולים התפרסמו בעיתונים ובטלוויזיה, את העדכונים השוטפים סיפק האינטרנט. למי יש סבלנות לחכות למבזק החצי, או למהדורת השלם, בעידן של עדכון אינטרנטי מדקה לדקה.

כמעט כל הדמויות הרדיופוניות המרכזיות, שואבות היום את השפעתן מכח פרסומן הטלוויזיוני בעבר או בהווה. רשימה חלקית: טל ברמן ואביעד קיסוס, שי ודרור, רזי ברקאי, רפי רשף, נתן זהבי, ניב רסקין, ניסים משעל, דידי הררי, עמנואל רוזן, אברי גלעד וכן הלאה והלאה. נדמה שרובם, שלא לומר כולם, מתייחסים לרדיו כאל חלטורה בלתי מכניסה - ותו לא.  

עיתונאים שדבקו (באופן יחסי) במדיום הרדיופוני לאורך השנים, מאבדים בהדרגה מכוחם. רשימה חלקית: אריה גולן, מיכה פרידמן, גולן יוכפז, עדי טלמור, מלאכי חזקיה, צבי סלטון, איריס קול. אם מישהו מכם, הקוראים, זוכר מיהו מגיש יומן הצהריים של קול ישראל או לחלופין יומן הערב של גלי צה"ל - שירים את היד ויתבייש בפינה.

גם תכניות המלל, דוגמת "יש עם מי לדבר" ו"זהבי

עצבני", הולכות ונמוגות לנוכח האופציה האידאלית להוצאת קיטור קולקטיבי - טקבוק אובססיבי לאתרי החדשות השונים. על פורמטים חדשים ומקוריים, דוגמת "מה יש" ו"מוטל בספק", אין על מה לדבר.

מה שנותר מהרדיו הישראלי הוא בעיקר מוסיקה, המנעימה את עיתותיהם של הנוסעים בדרכים. רצפים מוסיקליים בלתי נגמרים, וקרייניות בעלות קול רך וחסר אישיות שמעבירות את הפקקים במהירות וללא צורך בחשיבה מיוחדת.

אז מה יקרה לרדיו הישראלי בשנה הבאה? אותם דברים שקרו לו בשנים האחרונות. אלא אם כן יקרה משהו ממש בלתי צפוי, ההאזנה תמשיך לרדת; המאזינים ימשיכו להשתעמם; ה"כוכבים" ימשיכו לברוח לטלוויזיה; והמפרסמים ילכו למקומות אחרים. לידיעת המפרסמים, אגב, הפרסום ברדיו לא עובד. ותכניסו את זה טוב טוב לאזניים.

"בשנה הבאה" בתרבות
"בשנה הבאה" ברשת
"בשנה הבאה" בכלכלה

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...