 |
/images/archive/gallery/372/634.jpg מושיק
 |
|
|
|
|
| רבקה מיכאלי על איתי תורג'מן, שמעון אדף על נטעלי בראון, עידו תדמור על שי ורועי וגם דן תורן, סיוון שביט ודרור שאול בוחרים עבורכם את האנשים שיעשו את השנה הבאה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  |
|
איתי שטרן, ענת זהר
22/9/2006 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
שנה באה שנה הלכה ויש לקוות שהשנה הבאה תהיה מסעירה לא פחות מבחינה תרבותית מזו שעברה עלינו.
כדי לסמן עבורכם את האנשים שיעשו לכם את השנה הבאה, ביקשנו מטובי המומחים שלנו לכתוב טקסט קצר
על האנשים שלדעתם יפרצו בשנה הקרובה. יכול להיות שזה יקרה, יכול להיות שלא. כך או כך יהיה מעניין לחזור עוד שנה לכתבה הזו ממש ולבדוק מי צדק, מי טעה ומי איפשהו באמצע. שתהיה שנה טובה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
רבקה על איתי
|
|
|
 |
|
|
|
רבקה מיכאלי, שחקנית תאטרון וטלוויזיה, ממליצה על איתי תורג'מן, 23, שחקן תאטרון ולאחרונה גם מנחה בתכנית הנוער, "אקזיט". השניים משחקים יחד במסגרת פסטיבל "פותחים במה" של תאטרון בית לסין, בהצגה "סיבת המוות".
איתי תורג'מן הוא בעיניי השחקן הצעיר והמבטיח ביותר. לא, לא אני גיליתי אותו. כשהכרתי אותו כבר זכה בפרס שחקן המשנה של האקדמיה הישראלית לסרטים על משחקו בסרט "בית"ר פרובנס". הכרתי אותו במהלך החזרות של "אישה בעל בית" בתאטרון הקאמרי ובימים אלה בחזרות ובהצגות של "סבת המוות": מחזה בכורים של מחזאית צעירה, יעל נביא, שמועלה בימים אלה.
באיתי בוערת תזזית נכונה כשהוא על הבימה, הוא מאוד מרוכז ודרוך ותוך כדי כך הוא שומע את הנאמר לו, יודע להקשיב לעצמו ולהתנהג בטוטאליות של התפקיד שמוטל עליו, מכוון היטב.
העבודה בתאטרון תישאר תמיד הסדנה החשובה ביותר לשחקנים. תהליך העבודה על מחזה בתאטרון מחייב שינון, חיפוש. ב"סיבת המוות" איתי הוא האיש המוליך את המחזה .
איתי מקפיד על עבודה רציפה בתאטרון .הוא מוזיקלי מאד ובכל הזדמנות, מנגן, שר, מתופף על כל מוצר מהדהד וכן, גם עולה על העצבים בחן. מעל הכל איתי הוא אומן, הוא רגיש, שומע המון, סקרן ומותר לומר, צרכן תרבות ואומנות.ניתן לנבא שמינעד התפקידים שלו עוד יתרחב במרוצת הזמן. אל תגידו שלא הזהרתי אתכם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| "הזהרתי אתכם". מיכאלי את תורג'מן. צילום: יח"צ
| /images/archive/gallery/587/409.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
שמעון על נטעלי
|
|
|
|
|
|
|
שמעון אדף, משורר, סופר ועורך ספרותי ממליץ על המשוררת הצעירה, נטעלי בראון. ספרו החדש של אדף "הלב הקבור" יצא לאור בשבוע שעבר בהוצאת "אחוזת בית".
למה שירה זקוקה כדי להיות? רוח רבה ועצומה המנשבת בעולמות עליונים? כמה שורות קצוצות של דיו על דף? כל משורר יאמר לכם שהיא זקוקה לבטח לשניהם, למקור שלה, וללבוש הגופני שלה, אבל כדי שתהיה באמת, עליה למצוא קול של משורר שיוליך אותה מנקודת המוצא לנקודת הסיום.
סוגיית קולו של משורר אינה סוגיה פשוטה, בייחוד לא למשורר בתחילת דרכו, הנאבק על עצמאות של הבעה. יש מי שמדגם משוררים אחרים בבוטות, יש מי שמצטט אותם בבלי דעת (אין משורר עברי מודרני שלא כתב שורה של אמיר גלבוע בטעות) ויש מי שמנהל איתם דיאלוג מפרה, כשווה אל שווה. נטעלי בראון שייכת לסוג השלישי: היא פונה אל משוררי העבר וכופה על קולם לשאת את צערה. ספר הביכורים שלה, "להרוג ולנשום" (זוכה הפרס הראשון בתחרות "שירה על הדרך") זרוע בשיחות קטנות כאלה: קהלת, דן פגיס, יונה וולך, דוד אבידן. אולם קולה של בראון לא טובע בשפע הקולות שהיא מזמנת במיומנות. להיפך, הוא קול מזוקק וצלול ופרטי, הוא שלה בלבד. היא מטפסת על כתפי ענקים כדי להיטיב לראות את העולם החדש המשתרע לפניה.
פואטיקה זו מגולמת כולה בשיר הפותח את הספר, "פוטורצח". השיר הוא מחווה ברורה לשיר "Ein Leben" של דן פגיס, אחד השירים המושלמים ביותר בשירה העברית המודרנית. פגיס מתבונן בתצלום שבו עומדת אימו בחלון בחודש מותה ומשרטט את תנועת הזמן שהביאה אותו עד לרגע הזה, שבו הוא יכול לומר דבר מה על התצלום. זהו שיר פרידה. נטעלי בראון נוטלת את הציור שצייר פגיס והופכת אותו לשלה, היא עושה אותו לשיר כמיהה לאמה שלה, לפנטסיה על קרבה עזה: "אני מבקשת לשוחח / למלא את קרבה הצחור סיפורים / ללדת אותה במידותיי, שנהיה חבוקות / תמיד." פגיס נפרד מאימו, מותיר אותה להימוג אל מותה; בראון יולדת את אימה, מאמצת אותה אליה.
עם זאת, השירים הנהדרים באמת בספר הם שירים שהם רק של בראון, נחצבו מדמה, גחו מבעיה פואטית שהיא ביוגרפית: כיאות לשירה המחטטת בעבר כדי להקים על חורבותיו הווה נקי יותר, חף מאיומיו, שירתה של בראון היא שירה המבקשת לשכוח ("הכל רעיון רוח / ואף הרוח מוחה אותיות מן החול הרך" או "דמעי לא צורחים מן האבן / אני נשכח"), אבל מוצאת שהיא לכודה במלכודת הזיכרון. ורבים הם יסודותיה של המלכודת: השפה שבה נכתבת השירה ("אך בכיי הוא / עבד עברית / עד עולם"); המחיר ששימוש בשפה תובע ("באישון החיים / הרי הגוף קבור / והלשון מכור לעצמה"); והאהובים שהיא מבקשת לסלק, הסבל שהיא מוחה נגדו ("כמה תפילות נשאתי כנגד קורבן התמיד").
|
|
|
|
|
|
|
 |
| נחצבו מדמה. השירים של נטעלי בראון
| /images/archive/gallery/596/048.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
דרור על אמיר ואמיל
|
|
|
|
|
|
|
דרור שאול, במאי הסרטים "מבצע סבתא" ו"סימה ועקנין מכשפה" חושף את אמיר הספרי ואמיל בן שמעון. סרטו החדש של שאול "אדמה משוגעת" שזכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר יוצא לאקרנים החל מהשבוע בבתי קולנוע "לב".
אמיר הספרי: תסריטאי ובמאי. כתב וביים יחד עם דודו שמואל הספרי את סרט הקולנוע "שושלת שוורץ" המעניין והמרגש מאד. זהו סרט שלא זכה לתשומת הלב הראויה בארץ ואין לי ספק שעוד יבוא יומו לחזור לתודעה. בסיפור "שושלת שוורץ" מתואר מאבקה של צעירה רוסיה שמנסה להביא את אפר בעלה לקבורה בישראל ונתקלת בקשיחות המערכת הרבנית. זאת על רקע מושב חקלאי בו עימותים חוזרים בין דתיים לעולים ממוצא רוסי. "שושלת שוורץ" הוא סרט עצוב שכתוב ומבוים ברגישות יוצאת דופן עם עין שתמיד פתוחה גם לנקודת מבט קומית. דוד גורפינקל הצלם עשה גם שם כהרגלו עבודה נהדרת.
אמיר הספרי ביים גם את הסרט הדוקומנטרי "סדקים" (2006) בו תיעד מפגשים בין קבוצה של מתנחלים וקבוצה של אנשי קיבוץ בניסיונות הידברות ערב ההתנתקות. זהו מסמך חברתי מרגש, רציני, עמוק ומעורר שאלות באשר לזהותה של החברה הישראלית. את הפרוייקט יזם והפיק בשיתוף עם האו"ם.
כתסריטאי עזר לי אמיר הספרי רבות בקריאה ובשכתוב של כל תסריטיי ("מבצע סבתא" "סימה וקנין מכשפה" ו"אדמה משוגעת"). לאמיר תכונות של מספר סיפור מעולה, מרתק ובעל עין חדה בעיצוב ובאוורור סצנות ומהלכים רגשיים ודרמטיים. גם בגרסאות עריכה של סרטים התייעצתי עמו רבות והוא תמיד הבריק עם רעיון שפתח את עיני לעוד כיווני מחשבה.
בימים אלה הוא עובד על כמה פיתוחים חדשים. כמי ששימש בעברו כפרסומאי מצליח מאד והוביל קמפיינים ענקים בתור מנהל קריאטיב וסמנכ"ל קריאטיב במשרדי פרסום גדולים, אין לי ספק שאמיר הספרי הוא שם שבקרוב כולם יכירו ויעריכו.
אמיל בן שמעון: תסריטאי ובמאי. זוכה פרס האוסקר לסרט הטלוויזיה הטוב ביותר של שנת 2005 "עד מדינה". זהו סרט מרגש שבמרכזו סיפור על ילד החי בעיירת פיתוח וצריך לבחור בין עולם הפשע לדרך הטובה. הוא וחבריו עומדים להישאר כיתה ועל כן מתכננים שוד על הדואר כדי לגנוב את הבולים שבלעדיהם תעודות סוף השנה לא תהיינה בתוקף. הכל כמעט מסתדר עד שיום אחד נוסע הגיבור לעיר ומתאהב בנערה שאביה שוטר. חבריו משוכנעים שהוא משת"פ והכל מסתבך.
ב"עד מדינה" שזורים מספר ז'אנרים קולנועיים שידו העדינה והרגישה של אמיל אורגת מהם השתקפות של מציאות מחוספסת וקשה, ועם זאת רומנטית ופנטזיונרית עד דמעות. תמונת נוף של שכונה שלה חוקים משלה, דיאלוגים וקודי התנהגות, כבוד, ובעיקר חברות אמת.
הסרט זכה בפסטיבל אילת ובסטביל יוסטון, שם קטף את פרס הראשון בקטגוריית ילדים ונוער. הוא הוקרן בערוץ "הוט פריים" אבל לצערי לא יצא בהפצה מסחרית בבתי הקולנוע. (אם אתם חפצים לראות אותו, תוכלו לעשות זאת דרך ה-V.O.D).
בנוסף כתב אמיל פרקים של הסדרה "מעורב ירושלמי" ובימים אלה מפתח מספר תסריטים לפיצ'רים של "הקונצרט האחרון" ו"לודאים לא פראיירים". אמיל הוא אחד מהיועצים הכמוסים שלי. בתור שכזה קרא גרסאות תסריט שלי ("מבצע סבתא" "סימה וקנין מכשפה" ו"אדמה משוגעת") וראה גרסאות עריכה. עצתו שווה זהב. יכולתו להבין מהלכי נפש של דמות וכישרונו המדהים בכתיבת דיאלוג מקנים לו יכולת לכתוב תסריטים מדהימים ולביים אותם ברגישות ועומק. אין לי ספק כי יגיע רחוק מאד.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| "מספר סיפור מעולה". הספרי
| /images/archive/gallery/595/074.jpg |
|
|
|
 |
| עצות שוות זהב. אמיל בן שמעון
| /images/archive/gallery/594/344.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
עידו על שי ורועי
|
|
|
|
|
|
|
עידו תדמור, רקדן, אחד הכוריאוגרפים הנחשבים ביותר כיום בארץ ושופט בתכנית "נולד לרקוד", ממליץ על שי הרמתי ורועי יצחק הלוי, שתי ההבטחות הבאות בתחום הריקוד
אני רוצה להמליץ על שני רקדנים מופלאים. הראשונה היא שי הרמתי, רקדנית בת 23 ממושב גיאה שבדרום הארץ. היא זכתה בפרס ראשון כרקדנית השנה בתחרות "מיה ארבטובה" למחול, וכמו כן גם זכתה במילגה בינלאומית ללימודים בקורס המחול הכי נחשב באירופה שמתקיים בעיר וינה. לאחרונה היא השתתפה בפרוייקט המחול היוקרתי של האופרה הישראלי, X-RAY.
שי רקדה אצלי במשך ארבע שנים בלהקה ובעיניי היא אחת הרקדניות הטובות ביותר, אם לא הכי טובה בארץ. היא משלבת איכות של זרימה, גמישות וכח פיזי מדהים, יחד עם נוכחות בימתית חזקה ועוצמתית. שי מתמחה בעיקר במחול מורדני אבל יכולותיה נרחבות יותר. יש לה טכניקה חזקה, יציבה מצוינת, היא חזקה מבחינה פיזית והיא מסוגלת לבצע כל סגנון.
לרקדן השני קוראים רועי יצחק הלוי, בחור בן 23 מתל אביב. רועי היה סולן בלהקת בת שבע והוא גם הופיע כרקדן אורח בערב הסולו האחרון שלי שנקרא "רוקד" ונערך לפני כשלושה שבועות. אני חושב שיש לו איכות טבעית וחייתית של תנועה, איכות בה לא נתקלתי ברקדנים בארץ כבר הרבה זמן. רועי נראה קצת כמו ברבור שחור, הוא יפה ואסתטי עם חיבור למשהו אפור וקודר. גם הוא, כמו שי, יכול לבצע מצד אחד מחול מודרני באופן מושלם ומצד שני הוא ענק בסגנונות ההיפ-הופ והפריסטייל דאנס.
שי ורועי מלמדים היום ריקוד בסטודיו בי, שניהם באמת נדירים באיכותיות שלהם, הם מאוד צעירים מצד אחד ומצד שני מאוד בוגרים. הנוכחות והחוזק שלהם, יקנו להם את הכלים הנכונים לפרוץ כבר בתקופה הקרובה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| "גמישות וכח פיזי מדהים". שי הרמתי
| /images/archive/gallery/592/479.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
דן על שרה
|
|
|
|
|
|
|
דן תורן, שחקן ורוקר מלידה, ממליץ על שרה. אלבומו החדש "פרח פרי" יצא לפני כחודש בלייבל ה"תו השמיני" לאחר אסופה מרשימה של אלבומים ואוספים בהם לקח חלק. בין אלבומיו: "כלבי רוח", "מבריח מכס" ועוד.
שרה (סיני) העבירה לי דיסק לפני כשלוש שנים, היא הייתה אז בת 21 . הקשבתי לו ומיד מצאתי עניין בשירים שלה. את המילים כותב אחיה, המחזאי והבמאי רוני סיני, והיא מלחינה. הרגשתי שיש כאן ניצוץ של כישרון אמיתי. צלצלתי אליה ושאלתי מה היא רוצה לעשות עם השירים והתשובה שקיבלתי הייתה שהיא לא יודעת. היא מצאה חן בעיני מיד. אמרתי שאני מבין את זה ונפרדו כידידים. אחרי כמה ימים התחלנו לעבוד על מה שהפך בסופו של דבר לדיסק הראשון שלה- "חבק, יהיה משהו" שאותו הפקתי בעצמי ויצא בפה גדול הלייבל של שי להב ושלי.
שרה הצטרפה אל ההופעות שלי כמופע חימום ובמהלך שנה אחת ראיתי אותה הופכת מבחורה ביישנית עם שירים טובים לזמרת מופיעה בעלת עוצמה עם יכולת נגינה ושירה נהדרות.
לפני כשנה, שרה הביאה סקיצות של שמונה שירים חדשים. השמעתי אותם לחברי מאור כבן והחיבור בניהם נוצר באופן מיידי. בימים אלו מאור ושרה עובדים על אלבומה השני של שרה, וגם על מופע חדש עם להקת ליווי. אני מאמין שעוד נשמע רבות על שרה. היא יוצרת מבצעת בעלת קול ייחודי, שכותבת ושרה שירים מענייניים ביותר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| יכולה שירה נהדרת. שרה
| /images/archive/gallery/595/402.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
סיון על דידי
|
|
|
|
|
|
|
סיוון שביט, יוצרת, כותבת, מלחינה ושחקנית ממליצה על דידי ארז. אלבומה השני של שביט "וניל" יצא השנה לחנויות לאחר עשר שנות שתיקה בחברת "התו השמיני".
את דידי אני מכירה די טוב. הכרנו אחד את השני כשהוא היה מתופף של "הג'ירפות" ועם השנים, הקשר שלנו הלך והתהדק. בשנים האחרונות ומאז שעזב את הלהקה הוא עשה המון מוזיקה לתיאטרון, למופעי מחול ולקולנוע. הוא עונה בלי שום בעיה להגדרה של אמן רב תחומי כשהכלי הראשון עליו ניגן היה בכלל גיטרה, משם הוא עבר לתופים ולכלים רבים נוספים.
היום דידי מנגן בהופעות איתי בהופעות שלי בתור גיטריסט. הוא גם עבד איתי על האלבום ועוד מעט ממש הוא מסיים לעבוד על אלבום הבכורה שלו שנעשה בהפקה פרטית. אניחושבת שהוא פשוט ניגן על הכלים באלבום. הוא באמת מוכשר בצורה בלתי רגילה.
אם צריך לאפיין את האלבום שעומד לצאת אז אפשר להגיד שהוא מאוד הרמוני, מלודי ויש שם עבודה נורא יפה עם הקולות שעזרתי להפיק בעצמי. בקרוב, כשהכל יהיה יותר מאורגן אני מקווה שהוא יחמם את ההופעות שלי וכולם מאוד מוזמנים לבוא ולשמוע.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| עבר למחול ותאיטרון, ועכשיו חוזר לשיר. דידי ארז
| /images/archive/gallery/596/601.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
