ערבב את הטיח
איתמר ענברי חושב שאלו שדורשים מהח"כים הערבים לגנות את הירי, רוצים להמשיך ולראות בערבים אזרחים סוג ב'. תשובה ליניב הלפגוט
"מה בסך הכול ביקשתי מהם? לגנות את נסראללה?", אומר הלפגוט במאמרו ומצביע על הכשל העיקרי בחשיבה הממסדית הישראלית, המבקשת מאזרחי ישראל הערבים את ליטרת הבשר הקבועה כביטוי לנאמנותם.
הלפגוט, שניזון אולי מאווירת ה"עליהום" נגד הציבור הערבי בישראל ונגד נציגיהם בבית המחוקקים הישראלי, אולי אינו מודע לכך, אבל מרבית הח"כים הערבים, אם לא כולם, הביעו יותר מפעם אחת את התנגדותם לפיגועי התאבדות, ואפילו לירי קסאמים.
ח"כ אחמד טיבי למשל, שאותו מזכיר הלפגוט במאמרו חזור ושנה, הפגין אומץ לב כשגינה את ירי הקסאמים לעבר ישראל ואף ביקש להפסיקם דווקא מעל גלי האתר של "קול פלשתין". טיבי גם הביע את צערו על מותה של תושבת נהרייה, שנהרגה מירי קטיושה בזמן שישבה לשתות קפה על מרפסת ביתה.
גם דוברים במפלגת חד"ש גינו במהלך הפגנה שקיימו בנצרת לפני כשבועיים את ירי רקטות הקסאם לעבר ישראל.
טיבי אולי לא עמד במבחן הנוקשה, אבל מי ש"הרים את הכפפה" הוא יו"ר רע"מ-תע"ל, ח"כ אבראהים צרצור, שבמהלך הפגנה מול הכנסת אתמול, אמר כי הוא מגנה כל פעולה שפוגעת בחפים מפשע, הן של ישראל והן של חיזבאללה.
מנגד, זוכים חברי הכנסת הערבים ל"זובור" כל אימת שהם פוצים את פיהם. שר הפנים למשל, רוני בר-און, כינה בשבוע שעבר את ח"כ ג'מאל זחאלקה "נחש בן נחש". בר-און לא הסתפק בביטוי הלא-פרלמנטארי בעליל והוסיף: "הייתי שמח אם היית יוצא עם חבריך לבקר בלבנון כדי ליהנות ממה שנהנים שם חבריך. הדברים שלך הם דברים של משתף פעולה נרצע ונתעב. גם כשאני רותח אין לי מספיק מילים כדי לתאר את דבריך".
תשאלו על מה יצא קצפו של כבוד השר בר-און? הכול בגלל שח"כ זחאלקה כינה את נאומו המדיני של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, במליאת הכנסת "נאום דם, יזע ודמעות תנין".
גם ח"כ עבאס זכור זכה שלשום "לטעום" מאווירת ה"עליהום" הציבורית נגד נציגי הציבור הערבי לאחר שהותקףבעיר מגוריו עכו בזמן שביקש להביע הזדהות עם תושבים שנפלה עליהם קטיושה.
יציאת החוצץ נגד גילויי השנאה כלפי הח"כים הערבים אין פירושה הזדהות מוחלטת עם דבריהם. יתרה מזאת, אחדים מהח"כים, כדרכם של פוליטיקאים שמבקשים להגיע למסכי הטלוויזיה כדי להשמיע את ביקורתם הנחרצת נגד מדיניותה של ממשלת ישראל, שוררת מעין תחרות סמויה.
ברוח התחרות והמרדף אחר הרייטינג, יוצאות לעיתים מפיהם של הח"כים הערבים "אמרות שפר", כדי לנצח בתחרות הריצה ולהוכיח ש"לי יש גדול יותר".
מבחני הנאמנות שמציבים הפוליטיקאים מהימין והלפגוט לח"כים הערבים אינם שונים בהרבה מיחסה של המדינה לאזרחיה הערבים,
היטיב לתאר זאת ח"כ טיבי שהדגיש בנאומו אתמול במליאת הכנסת כי "אנחנו לא נגד המדינה, אלא נגד המדיניות". הוא הוסיף: "לא יצליחו לאלץ אותנו לאמץ את מדיניות החוץ והביטחון של ממשלת ישראל, לרבות בעת מלחמה".
המבחן האמיתי איפוא, מונח לפתחה של המדינה, והיא זו שצריכה לעמוד באתגר האמיתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
