יהדות מקרטון

אין טעם לנסות לחלץ מהרפורמים עמדה יהודית אותנטית. בכל סוגיה אקטואלית נשמע מפיהם את העמדה הפופולרית באותו רגע בקרב המכונים "הציבור הנאור". התנועה הרפורמית מתייחסת למקורות היהדות כאוסף ציטוטים לחיזוק עמדת מערכת "הארץ". הרב חיים נבון מסביר מה יש לו נגד רפורמים

חיים נבון | 14/5/2006 8:45

אין לנו מלחמה נגד הרפורמים. אך יש לנו מאבק מר וחריף כנגד הרפורמה. התנועה הרפורמית ניסתה להמציא ברייה חדשה: יהדות בלי הלכה. גלגוליה של התנועה הרפורמית מלמדים אותנו עד כמה הברייה הזו מגוחכת.

בראשית ימיה של התנועה הרפורמית, בגרמניה של המאה הי"ט, הרפורמים דגלו בביטול הזהות הלאומית היהודית. הם מחקו את ציון וירושלים מסידור התפילה, והחליפו את שפת התפילה לגרמנית.

בעלילת דמשק, בשנת 1840, שמונה יהודים נאסרו, ועברו עינויים קשים. שניים מהם מתו. מונטיפיורי נזעק מבית הלורדים הבריטי כדי לעזור ליהודים בסוריה, והצליח לחלץ אותם מן הכלא. אברהם גייגר, מראשוני הרפורמים בגרמניה, כתב אז לאחד מידידיו שעלילת דמשק אינה מסעירה אותו במיוחד: "נראה לי חשוב יותר אם יורשה ליהודי פרוסיה להיות כימאים או עורכי דין מאשר הצלת יהדות אסיה ואפריקה; אם כי בתור אדם זה מעורר בי עניין". ההתכחשות הזו לאחדות הלאומית שלנו היא אופיינית ומעוררת דחייה.

הרפורמים הסתייגו גם ממדינת ישראל, כחלק ממחיקת הלאומיות היהודית. מתי חזרו הרפורמים להזדהות עִם העם היהודי והמדינה? אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר הם גילו לתדהמתם שמדינת ישראל היא סיפור הצלחה. אז הרפורמים הזדרזו לקפוץ על העגלה, שינו לחלוטין את גישתם, והצטרפו להסתדרות הציונית.

העובדות הללו מעניינות כשלעצמן, וגם מלמדות אותנו עד כמה נוכל לסמוך על הרפורמים בזמן מצוקה. אפשר ללמוד מכאן גם דבר יסודי יותר: עד כמה חסרת חוליות היא יהדות בלי הלכה. יהודי הלכתי מחויב לאחיו היהודים, מחויב לעברית של הסידור והתנ"ך, מחויב להזכיר את ירושלים בפיו ובלבו. יהודי שבז להלכה, מיישר קו בכל עת עם האופנה הרווחת: כאשר הזהות היהודית בשפל הוא יתכחש לעמו; כאשר עם ישראל מצליח, הוא יְיַשר קו במהירות עם יתר היהודים.

זה נכון גם לגבי סוגיות אחרות. אין טעם לנסות לחלץ מהרפורמים עמדה יהודית אותנטית לגבי שאלות כמו היחס להומוסקסואלים, מעמד האישה, גישתנו לנוכרים, צדק חברתי וכו'. בכל סוגיה אקטואלית נשמע מפיהם את העמדה הפופולרית באותו רגע בקרב המכונים "הציבור הנאור". התנועה הרפורמית מתייחסת למקורות היהדות כאוסף ציטוטים לחיזוק עמדת מערכת "הארץ".

קרטון חד-פעמי

להיות דתי אין פירושו להאמין שאלוקים קיים. יהודה עמיחי כתב פעם שיר ("גורל אלוהים") שבו הזכיר לנו שאנחנו מאמינים שהשמש והירח קיימים, ובכל זאת איננו עובדי כוכבים. וכך גם לגבי אלוקים. רבי יהודה הלוי כתב, שאדם יכול להאמין שאלוקים קיים, אך לראות את הידיעה הזו כעובדה אמפירית גרידא, שאינה משנה כלום בחייו. בעיניי, אפשר להגדיר אדם כדתי רק כאשר האמונה באלוקים מחוללת בחייו שינוי עמוק, ומשפיעה על אישיותו באופן יסודי.

אני מניח שישנם רפורמים שאלוקים נוכח בתודעתם ומשפיע עליה. אך כתנועה, הרפורמה אינה בעיניי תנועה דתית. שהרי אמונתה בקיומו של אלוקים אינה מביאה אותה לחייב את חבריה במעשים או בדעות, שלא אפיינו אותם ממילא.

האמונה הרפורמית מהווה חותמת גומי לתפישות ולדרך החיים המקובלים באוכלוסייה החילונית המשכילה. התנועה הרפורמית אינה דורשת מחבריה להחליף את התפריט שלהם, או אפילו את דעותיהם.

גם יהודי אורתודוקסי עלול לחטוא, ואז ישתדל לחזור בתשובה; אך הרפורמי מערער על עצם מושג החטא, שהרי אין לו

הלכה מחייבת. אם האמונה באלוקים מובילה רק לשאוף לשוויון לערבים ולצדק חברתי - זה נוח מאוד למאמין, שמצדד בדיוק באותן דעות של שכניו האתאיסטים. למעשה, אינני בטוח שהתנועה הרפורמית מצדדת אפילו באמונה פשוטה בקיומו של אלוקים.

באתר שלהם מצאתי, תחת הכותרת "מושג אלוהים ביהדות המתקדמת", תיאורים על "חוויית החיפוש" אחרי "הנשגב". אבל אנחנו איננו מתפללים ל"מושג האלוהים" ולא ל"נשגב"; אנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא, אלוקי אברהם, יצחק ויעקב.

זהו שורש היחס המסתייג שלנו כלפי התנועה הרפורמית. איננו מחפשים מלחמות. ככל שמדובר באנשים פרטיים, ודאי יש לשמוח על כל יהודי שמתקרב בדרך כלשהי למורשת היהדות.

אך כשמדובר בתנועה, שמתיימרת להציג אלטרנטיבה ליהדות המקורית, הרפורמה היא לצנינים בעינינו. אפילו החילוניים בישראל מרגישים את הזיוף; כפי שאמר פעם פרופ' אבינרי, החילוני הישראלי רוצה שבית הכנסת, שכף רגלו אינה דורכת בו לעולם, יהיה בית כנסת אורתודוקסי. יהדות מקרטון חד-פעמי אינה יכולה להחליף את אמונת הנצח.

הבהרה

בעקבות הערות הקוראים, גיליתי כי אכן הניסוחים שלי לא היו מדויקים. התנועה הרפורמית אמנם הצטרפה להסתדרות הציונית רק בשנות השבעים, אך החלה לשנות את גישתה ללאומיות היהודית כמה עשרות שנים לפני כן. עם קוראיי הסליחה. תיקון זה אינו משנה את הטיעון המהותי: עצם השינוי החד בעמדות יסוד - נטישת הלאומיות היהודית ואז חזרה אליה - הוא אופייני לתנועה שויתרה על העוגן המוצק של ההלכה. הזגזוג הזה מעלה חשש כבד שהערכים אינם נובעים מבפנים, אלא מאומצים מבחוץ.