אולמרט מציג ממשלה: 25 שרים למרותו
לרגל השבעת שרי הממשלה, מציג NRG מעריב את הישגיהם ודרכם הציבורית של האישים העתידים להוביל את ישראל בצומת הדרכים הגורלית הצפוי לה
אהוד אולמרט – ראש הממשלה: יליד 1945, מכהן כמ"מ ראש הממשלה וכראש הממשלה בפועל מאז אשפוזו של אריאל שרון, ב-4.1.05. עקב אשפוזו של שרון, עמד בראש רשימת קדימה לכנסת האחרונה והוביל אותה לניצחון. את הצעד המשמעותי הראשון בקריירה הציבורית שניהל עשה אולמרט בשנת 1973, כשמלאו לו 28 שנים, אז נבחר לראשונה כחבר-כנסת מטעם הליכוד.
בשנת 1988 מונה לשר בלי תיק בממשלת האחדות הלאומית, ועם פרישת העבודה בשנת 1990 כיהן כשר הבריאות. אחרי הפסדו של יצחק שמיר בבחירות לכנסת ה-13, בשנת 1993, החליט אולמרט לבצע צעד נועז ולהתמודד מול טדי קולק, ראש עיריית ירושלים המיתולוגי, על תפקיד ראש העירייה. ההימור הצליח, ואולמרט ניצח.
בשנת 2003, לקראת הבחירות לכנסת ה-16, התפטר מתפקידו כראש עיריית ירושלים, התמודד בבחירות המקדימות במרכז הליכוד והגיע למקום ה-32 ברשימת הסיעה לכנסת. אולמרט מונה לשר התעשייה והמסחר, שאליו צורף תיק התעסוקה. בין השאר, קיבל גם אחריות על משרד התקשורת ומונה לתפקיד סגן ראש הממשלה. ב-7 לאוגוסט 2005 התפטר נתניהו מתפקיד שר האוצר על רקע תוכנית ההתנתקות, ואולמרט מונה למחליפו. הוא נשוי לעליזה, ואב לארבעה ילדים.
שמעון פרס - השר לפיתוח הנגב והגליל: יליד 1923. זקן חברי הכנסת, וחבר בה מאז הכנסת הרביעית. כיהן פעמיים כראש ממשלת ישראל: בשנת 1984, בעקבות הסכם הרוטציה בין הליכוד למערך, ובשנת 1995, מיד לאחר רצח יצחק רבין, ז"ל.
קצרה היריעה מלתאר את מגוון התפקידים שמילא פרס במהלך שנותיו בפוליטיקה הישראלית. הוא נשא כמעט בכל תפקיד בכיר במשרדי הממשלה, ושמו נכרך בהקמת התעשייה האווירית והכור הגרעיני בדימונה. בין היתר, התמודד בשנת 2000 על תפקיד נשיא המדינה, והפסיד במרוץ למשה קצב. על אף הישגיו הרבים והמשמעותיים, דבקה בו תווית "הלוזר הנצחי" של הפוליטיקה הישראלית.
את האחרון ברשימת הפסדיו הפוליטיים רשם פרס כשנוצח בידי עמיר פרץ בקרב על הנהגת מפלגת העבודה. עם הודעתו של אריאל שרון על פרישתו מהליכוד והקמת קדימה הצטרף למפלגה החדשה.
שאול מופז - סגן ראש הממשלה ושר התחבורה: יליד 1948. למופז קריירה צבאית מרשימה ועתירת הישגים. מטוראי, שהתגייס לחטיבת הצנחנים בשנת 1966, צמח בשדרת הפיקוד עד למינויו לתפקיד הרמטכ"ל בין השנים 1998–2002. פירוק ממשלת האחדות, בחודש אוקטובר 2002, הביא לפרישת בנימין בן-אליעזר מתפקיד שר הביטחון ולמינויו של מופז תחתיו.
ב-11 בדצמבר 2005 הודיע מופז על פרישתו מהליכוד ועל הצטרפותו לקדימה. צעד זה התקבל בהפתעה, לאור הודעותיו החוזרות ונשנות כי יישאר חבר הליכוד, למרות פרישתו של אריאל שרון, ובשל התמודדותו על תפקיד היו"ר. מינויו של פרץ לתפקיד שר הביטחון יצר תסכול רב בקרב מופז, שראה עצמו מועמד מוביל לתפקיד גם בממשלה הנוכחית.
מאיר שטרית - שר הבינוי והשיכון: יליד 1948. את דרכו הציבורית החל בשנת 1974, כשנבחר לכהן כראש עיריית יבנה. הוא נשא בתפקיד עד שנת 1987. שטרית נבחר מטעם הליכוד לכנסת בשנת 1981, כיהן בה ברצף עד 1988, עת מונה לגזבר הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, ושב אל ספסלי המליאה בשנת 1992, עם סיום תפקידו. בשנת 1998 מונה על-ידי בנימין נתניהו לשר האוצר במקום יעקב נאמן. בשנת 2001 מונה לשר המשפטים.
בשנת 2003, לאחר הבחירות, מונהלתפקיד שר במשרד האוצר. בשנת 2004 התפטר שטרית מתפקידו ומונה לשר התחבורה במקומו של השר המפוטר, אביגדור ליברמן. עם הקמתה של קדימה, בסוף נובמבר 2005, פרש מהליכוד והצטרף למפלגה החדשה. נשוי לרותי ואב לשניים.
גדעון עזרא - השר לאיכות הסביבה: עזרא, שסיים את שירותו הצבאי בדרגת סמל ראשון, הצטרף לשב"כ, נמנה על שורות הארגון בין השנים 1962-1995, והגיע עד לתפקיד סגן ראש הארגון.
בשנת 1996 נבחר לכנסת ה-14 ברשימת הליכוד. בשנת 2001 מונה לתפקיד סגן השר לביטחון פנים, ובשנת 2003 מונה לשר במשרד ראש הממשלה. ביוני 2004,
זאב בוים - שר העלייה והקליטה: יליד 1943. כיהן כראש עיריית קרית-גת משנת 1986. נבחר לראשונה לכנסת בשנת 1996 מטעם סיעת הליכוד. ב-5 למרס 2003, לאחר הקמת ממשלת שרון השנייה, מונה לכהן כסגן שר הביטחון. ב-18 לינואר 2006 מונה בוים לשר הבינוי והשיכון ולשר החקלאות. נשוי ואב לשלושה.
חיים רמון - שר המשפטים: יליד 1950. ב-1983 נבחר לכנסת העשירית מטעם מפלגת העבודה. טרם בחירתו לכנסת עמד בראש המשמרת הצעירה של המפלגה. בבחירות לכנסת ה-13 כיהן כשר הבריאות בממשלתו של יצחק רבין, והיה מיוזמי חוק הבריאות הממלכתי. ב-1994 פרש רמון מתפקיד שר הבריאות, והתמודד על כהונת ראש ההסתדרות. הוא ניצח, והתמנה לתפקיד.
בנובמבר 1995, לאחר רצח רבין, פרש רמון מתפקיד יו"ר ההסתדרות כדי לכהן כשר הפנים בממשלת פרס. בממשלת אהוד ברק, לאחר בחירות 1999, שימש כשר במשרד ראש הממשלה והיה גם אחראי לענייני ירושלים. לאחר מכן מונה לשר הפנים והחל בשורה של רפורמות, שרובן נקטעו עם נפילת ממשלת ברק. ב-2001 לא היה חלק מממשלת האחדות בראשות אריאל שרון, והעדיף לשמש כיו"ר ועדת חוץ וביטחון.
בכנסת ה-16 שימש כחבר בוועדת החוץ והביטחון. בסוף נובמבר 2005 פרש ממפלגת העבודה והצטרף למפלגה החדשה קדימה.
רוני בר-און - שר הפנים: יליד 1948 וחבר בכנסת ה-16 וה-17. בשנת 1997 עמד במרכזה של פרשת בר-און חברון, שעוררה ביקורת ציבורית רבה. בעקבות הדי הפרשה, נאלץ לפרוש מתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה.
בשנת 2003 נבחר לכנסת ה-16 מטעם הליכוד, וכיהן מטעמה כיו"ר ועדת הכנסת. עם הקמת קדימה עבר לשורות המפלגה החדשה, והוא משמש, נכון להיום, כיו"ר התנועה. ב-18 בינואר 2006, מונה כשר התשתיות הלאומיות ושר המדע והטכנולוגיה.
ציפי לבני - שרת החוץ: ילידת 1958 ובתו של חבר הכנסת איתן לבני, שכיהן בכנסת השמינית, התשיעית והעשירית. השתחררה מצה"ל בדרגת סגן, ובמהלך שנות ה-80 מילאה תפקיד ב"מוסד".
בשנת 1996, לאחר שלא הצליחה להיבחר לכנסת, מונתה לבני למשרת מנכ"לית החברות הממשלתיות. בשנת 1999 נבחרה לראשונה לכנסת מטעם הליכוד. בשנת 2001 כיהנה בממשלת אריאל שרון הראשונה כשרה לפיתוח אזורי, כשרה בלי תיק, ואחר כך כשרת החקלאות.
בשנת 2003, עם הקמת ממשלת שרון השנייה, מונתה לשרה לקליטת העלייה. בשנת 2004 מונתה, במקביל, לשרת השיכון והבינוי במקומו של אפי איתם. עם פרישת שינוי מהממשלה, מונתה לבני לשרת המשפטים במקום יוסף לפיד.
לבני הצטרפה לקדימה עם הקמתה. בעקבות התמוטטותו של אריאל שרון והעברת סמכויותיו לממלא מקומו, אהוד אולמרט, מונתה לתפקיד ממלאת מקום ראש הממשלה. ב-18 בינואר 2006, אחרי התפטרותו של סילבן שלום, מונתה לתפקיד שרת החוץ, בנוסף על תפקידיה הקודמים. נשואה ואם לשניים.
יעקב אדרי - שר ללא תיק: יליד 1950. כיהן כראש עיריית אור-עקיבא בין השנים 1989-2003. נבחר ב-2003 לכנסת ה-16 מטעם הליכוד, ועקב כך התפטר מתפקידו כראש העיר. לאחר הרכבת הממשלה, ב-10 למרס 2003, מונה לתפקיד סגן השר לביטחון פנים. הצטרף לקדימה עם הקמתה. ב-18 לינואר 2006 מונה לתפקיד שר הבריאות והשר לפיתוח הנגב והגליל.
אברהם הירשזון - שר האוצר: יליד 1941. נבחר ברשימת הליכוד לכנסת העשירית, אך התפטר כעבור חצי שנה עם הצטרפותו להסתדרות העובדים הלאומית. בכנסת ה-13 נבחר שוב לרשימת הליכוד ולחבר כנסת. מ-2003 ועד ראשית 2005 כיהן כיו"ר ועדת הכספים, וב-10 בינואר 2005 החליף את גדעון עזרא בתפקיד שר התיירות. הירשזון הצטרף לקדימה עם הקמתה. ב-18 בינואר 2006 מונה לשר התקשורת, נוסף על תפקידו הקודם.
אבי דיכטר - השר לביטחון פנים: יליד 1952. רשם קריירה מזהירה בשירות הביטחון הכללי ועמד בראש הארגון כמפקדו ה-11 בין השנים 2000-2005. ב-28 לדצמבר 2005 הודיע במסיבת עיתונאים על הצטרפותו לקדימה.
עמיר פרץ – שר הביטחון: יליד 1952. בשנת 1983 התמודד על תפקיד ראש עיריית שדרות, וניצח. בשנת 1988 נבחר לכנסת מטעם מפלגת העבודה. כיהן כראש ההסתדרות מאז 1995, והוביל קו בלתי מתפשר, שזכה לעיתים לביקורת, ובמסגרתו נהג לאיים בשימוש בנשק השבתת המשק.
פרץ פרש ממפלגת העבודה ב-25 למרס 1999 יחד עם חברי הכנסת אדיסו מסאלה ורפיק חאג'-יחיא, וייסד את מפלגת עם אחד. בבחירות לכנסת ה-15, שנערכו באותה השנה, זכתה המפלגה בשני מנדטים, ובבחירות לכנסת ה-16 בשלושה.
בשנת 2005 התמזגה עם אחד עם העבודה. בבחירות האחרונות לראשות המפלגה, שהתקיימו ב-9 לנובמבר 2005, זכה פרץ במקום הראשון כאשר ניצח את המועמד המוביל, שמעון פרס.
יולי תמיר - שרת החינוך: ילידת 1954. השתחררה מצה"ל בדרגת סגן. בעלת תואר פרופסור לפילוסופיה פוליטית מאוניברסיטת אוקספורד.
תמיר נמנתה על מייסדי תנועת "שלום עכשיו". בין השנים 1980-1985 היתה פעילה במפלגת רצ, ובשנים 1998-1999 כיהנה כיו"ר האגודה לזכויות האזרח. פעילה במפלגת העבודה החל משנת 1995.
לאחר בחירות 1999 כיהנה בתפקיד השרה לקליטת עלייה, כמינוי אישי של ראש הממשלה אהוד ברק. היא נבחרה לכנסת ה-16 בשנת 2003, והיתה חברה בוועדת הכספים, בוועדת חוקה, חוק ומשפט, בוועדת החינוך, התרבות והספורט, בוועדה לפניות הציבור ובוועדת החקירה הפרלמנטרית לנושא גילוי השחיתות בממשל במדינת ישראל.
בנימין בן-אליעזר - שר התשתיות: יליד 1936. התגייס לשורות צה"ל בשנת 1954 והשתחרר בדרגת תת-אלוף לאחר 28 שנות שירות, בהן מילא שורה ארוכה של תפקידים שהאחרון בהם, בשנת 1982, היה מפקד אזור יהודה ושומרון.
בשנת 1984 חבר לעזר ויצמן, והקים יחד איתו את מפלגת יחד שהתמודדה לכנסת ה-11 וזכתה בשלושה מנדטים. לאחר הבחירות התאחדה יחד עם מפלגת העבודה, ובן-אליעזר הפך לחבר המפלגה. עד 1992 כיהן במספר תפקידים כחבר כנסת, אולם עם ניצחון העבודה בבחירות, התמנה לתפקיד שר הבינוי והשיכון, בו כיהן עד 1996.
בשנת 1999, עם נצחונו של אהוד ברק בבחירות, מונה לשר התקשורת ולתפקיד סגן ראש הממשלה. בשנת 2000 מונה לתפקיד שר הבינוי והשיכון. ב-2001, לאחר נצחונו של אריאל שרון, מונה לתפקיד שר הביטחון, תפקיד אותו מילא עד אוקטובר 2002, עם פרישתה של מפלגת העבודה מהקואליציה. בינואר 2005, בעקבות אישור ההתנתקות שבה העבודה לקואליציה, ובן-אליעזר מונה לשר התשתיות. הוא פרש מתפקידו ב-23 בנובמבר 2005.
שר החקלאות – שלום שמחון: יליד 1956. היה חבר מזכירות הנוער העובד והלומד, יו"ר עמותת "יד אליעזר", חבר בוועד הפועל ומזכיר המשמרת הצעירה במושבים.
מ-1993 היה מזכ"ל תנועת המושבים והמרכז החקלאי. בנוסף, כיהן בין היתר כיו"ר הוועדה הבין-מושבית, כיו"ר הנהלת "תנובה" וכחבר במועצת המשביר המרכזי. ב-1996 נבחר לכנסת מטעם מפלגת העבודה. הוא מונה בשנת 2001 לשר החקלאות ופיתוח הכפר, ושימש בתפקיד זה עד לפרישת מפלגת העבודה מהקואליציה בשנת 2002. הוא כיהן כיו"ר ועדת הכספים וועדת הכלכלה. ב-10 לינואר 2005 מונה לשר לאיכות הסביבה, ופרש מן הממשלה עם שאר חברי סיעתו בנובמבר 2005.
שר התיירות – יצחק הרצוג: יליד 1960. משפטן בהשכלתו. בין יתר פעילויותיו בזירה הציבורית כיהן כיו"ר הרשות למלחמה בסמים, כיו"ר השדולה למען המאבק בנגע הסמים בישראל וכיו"ר השדולה למען התיירות בארץ.
בשנת 1999 מונה למזכיר הממשלה בממשלת ברק, וכיהן בתפקיד עד 2001. בשנת 2003 נבחר למקום ריאלי ברשימת מפלגת העבודה ונכנס לכנסת.
בשנת 2005 זכה במקום השני בהצבעה שנערכה במרכז מפלגת העבודה לקביעת שרי המפלגה בקואליציה והתמנה, לפי בקשתו, לתפקיד שר הבינוי והשיכון מטעמה. הוא פרש מתפקידו ב-23 לנובמבר באותה השנה, יחד עם שאר חברי סיעתו.
שר המדע, התרבות והספורט – אופיר פינס: יליד 1961. בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מטעם האוניברסיטה העברית, ותואר שני במדיניות ציבורית מטעם אוניברסיטת תל-אביב.
בשנת 1996 נבחר פינס לראשונה הכנסת, וכיהן כיו"ר הוועדה למסים והוועדה לבעיות העובדים הזרים. בשנת 1999 מונה על-ידי ראש הממשלה אהוד ברק לתפקיד יו"ר סיעת העבודה והקואליציה. לאחר התפטרות שרי מרצ וחבריה מהקואליציה, מונה גם ליו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט. היה סגן יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-16.
בשנת 2001 מונה לתפקיד מזכ"ל מפלגת העבודה לאחר התפטרותו של רענן כהן מהתפקיד. פרש מתפקיד זה בשנת 2003. בשנת 2005 זכה במקום הראשון בהצבעה שנערכה במרכז מפלגת העבודה לקביעת שרי המפלגה והתמנה לתפקיד שר הפנים. לאחר כשנה בתפקיד, פרש מהממשלה יחד עם חברי מפלגתו.
שר ללא תיק הממונה על רשות השידור – איתן כבל: יליד 1959. בשנת 1996 נבחר לראשונה לכנסת. בבחירות לכנסת ב-1999 הוצב במקום לא ריאלי, ונותר מחוץ לספסלי המליאה. חזר לכהן כח"כ ב-2001, עם התפטרותו של ראש הממשלה אהוד ברק.
מאז 2001 מכהן כחבר כנסת וכמזכ"ל מפלגת העבודה. בכנסת ה-15 כיהן בתפקיד יו"ר ועדת משנה לשוק ההון. במהלך הכנסת ה-16 כיהן לתקופה קצרה בתפקיד יו"ר ועדת הכלכלה. ב-16 ליוני 2005 נבחר לתפקיד מזכ"ל המפלגה.
יעקב בן יזרי – שר הבריאות: בן ,78 תושב כפר-סבא. מכהן כיו"ר ארגון גמלאי קרן הגמלאות המרכזית וחבר פורום יושבי-ראש גמלאי קרנות הפנסיה ההסתדרותיות. בן-יזרי, יליד מרוקו, נחשב לאחד המומחים המובילים בארץ לקרנות פנסיה ולמערכת הבריאות הציבורית.
הוא היה חבר המועצה המקומית פרדס-חנה, יו"ר ארצי של ארגון עובדי קופות החולים ויו"ר ארגון גמלאי קופת חולים. נשוי, אב לבן, וסב לשלושה נכדים.
רפי איתן – שר לענייני גמלאים במשרד ראש הממשלה: יליד 1926. שירת בפלמ"ח, בשב"כ ובמוסד. היה מעורב, כאיש המוסד, במבצע ללכידת הפושע הנאצי אדולף אייכמן.
בשנת 1981 מונה על-ידי שרון לעמוד בראש לק"ם - הלשכה לקשרי מידע במשרד הביטחון. במסגרת זו היה מעורב בהפעלת המרגל היהודי ג'ונתן פולארד, שנלכד בידי האמריקנים בנובמבר 1985. איתן נטל אחריות לפרשה, ופרש מתפקידו בלק"ם.
בשנת 1986 עמד בראש חברת כימיקלים לישראל (כי"ל). לאחר פרישתו ב-1990 היה לאיש עסקים. הוא ניהל שטחי חקלאות עצומים בקובה ופתח שם בפעילויות נדל"ן למטרות מגורים ומרכזי מסחר. איתן הוביל את מפלגת הגימלאים בהתמודדות לכנסת ה-17, וזכה עימה להישג מרשים כשזכה ל-7 מושבים.
אלי ישי - שר התמ"ת וסגן ראש הממשלה: יליד 1962. בין השנים 1987-1988 כיהן כחבר מועצת העיר ירושלים. בשנת 1988 מונה לעוזר שר הפנים, וכיהן בתפקיד עד 1990. לאחר תפקיד זה מונה למזכ"ל ש"ס, ונשא בתפקיד עד שנת 1996, במהלכה נבחר לכנסת מטעם ש"ס. ב-1996 נבחר לתפקיד שר העבודה והרווחה בממשלת נתניהו, והמשיך בתפקידו זה גם בממשלתו של אהוד ברק, עד לפרישת ש"ס מהממשלה, בשנת 2000.
במהלך שנת 2000, עם הרשעתו של אריה דרעי בפלילים, מונה ליו"ר ש"ס, ונאלץ לבנות את מנהיגותו. ישי צלח את מבחן המנהיגות בהצלחה, לאחר קשיים רבים.
בשנת 2001 מונה לתפקיד שר הפנים וסגן ראש הממשלה בממשלת האחדות הלאומית. בבחירות שנערכו בשנת 2003 זכתה ש"ס ל-11 מנדטים, וישי נותר יחד עם סיעתו על ספסלי האופוזיציה. תקופת היובש של ש"ס הגיע לסיומה עם חתימת ההסכם הקואליציוני מול אנשי קדימה.
שר התקשורת – אריאל אטיאס: יליד 1970, נשוי ואב ל-4. נחשב לבן טיפוחיו של מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף, ולכוכב עולה בשמי התנועה. שמו אף מוזכר, בהזדמנויות שונות, כמועמד לתפוס בעתיד את מקומו של יו"ר התנועה הנוכחי, אלי ישי. עמד בראש גוף הכשרות של הרב - בד"ץ יוסף.
שר ללא תיק – יצחק כהן: יליד 1951. כיהן בעבר כחבר מועצת העיר אשקלון וכן כמרכז "מעין החינוך התורני". נבחר בשנת 1996 לכנסת ומכהן בה עד היום. בכנסת ה-15 כיהן בממשלת ברק כשר הדתות, ובממשלת שרון הראשונה כסגן שר האוצר.
שר לא תיק – משולם נהרי: יליד 1951. נבחר לכנסת ה-15 מטעם ש"ס. במסגרת כניסתה של המפלגה לקואליציה בממשלת ברק, מונה לסגן שר במשרד החינוך. מינויו למשרד שבראשותו עמד יוסי שריד עורר משבר קואליציוני, והביא להתפטרותו של שריד מהתפקיד ולפרישתה של מרצ מהממשלה. כיהן כסגן שר החינוך גם בממשלתו הראשונה של אריאל שרון (2001-2003). כיום משמש כמשנה מנכ"ל ברשת מעין החינוך התורני של ש"ס, וכמנהל המחלקה לתרבות חרדית במשרד החינוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
