קצב: "נכשלנו בטיפול במצוקות החברתיות"
בראיון מיוחד ל-NRG מעריב לרגל יום העצמאות, מצביע הנשיא משה קצב על הכישלון הגדול של החברה הישראלית, מכתיר את מעמד ישראל כהישג חיובי, ואפילו מספר על הספר שהוא קורא
"היישוב היהודי מנה במלחמת השחרור כ-600 אלף והיום אנחנו מונים כ-7 מיליון בני אדם", אומר הנשיא קצב בערב יום העצמאות. "המלחמות מאז לא פסקו ולא היה לנו אף יום אחד של שקט. 58 שנות מאבק ועדיין הגבולות העיקריים שלנו עוד לא מוכרים. לא רק שאויבנו לא קבעו אותם, אנחנו בעצמנו עוד לא קבענו אותם. הבירה שלנו עדיין לא זוכה להכרה בינלאומית".
לדעת קצב, ההישגים הגדולים שלנו כמדינה הם בתחום המדעי. "אנחנו אחת המדינות המובילות בעולם בתחום", הוא אומר. "בכל מקום שאני מגיע אליו, זה הנושא שמתחילים לדבר איתי עליו. רק לאחרונה קיבלתי מהאקדמיה הלאומית למדעים בצרפת תעודת הוקרה על תרומת המדע הישראלי לאנושות. הישג נוסף הוא מעמדנו הבינלאומי, שמבחינה מדינית הוא יותר טוב מאי פעם".
את התמיכה הבינלאומית בישראל הוא מייחס, בין השאר, לביצוע תוכנית ההתנתקות. "הגורם העיקרי לתמיכה הוא פינוי היישובים היהודיים. זו עוד נקודת ציון חיובית". הישגים נוספים שמונה הנשיא הם הסכם השלום עם מצרים וירדן וגורם ההתרעה שמדינת ישראל פיתחה נגד אויבותיה.
אחרי שהתייחס להישגים הגיע תורם של הכישלונות. כנשאל הנשיא מה הן לדעתו הכשלונות הגדולים של המדינה, ענה: "חלקם הם אי עמידה ביעדים, והעובדה שלא הגענו ליחסי שלום עם רוב שכנותינו".
אתה רואה בזה כישלון שלנו?
"בשום פנים ואופן לא, אבל אם אני צריך לומר מה לא השגתי ובאילו ציפיות שהיו לי מעצמי ומהסביבה לא עמדתי, אז אלו הן. אנחנו משלמים פעם אחר פעם עוד מחיר, עוד ויתור, עוד מחווה, ואני לא רואה את התוצאות. הזעם הגדול ביותר הוא על הצד הפלשתיני".
הנשיא אינו סבור שרוב המשגים בהתקדמות לעבר השלום נעשו מהצד הישראלי. הוא מאשים במצב בעיקר את המנהיגות הפלשתינית. "יכול להיות שב-45 השנים האחרונות נעשו טעויות, אבל אני לא סבור שב-13 השנים האחרונות נעשו שגיאות", הוסיף. "אומרים שהסכמי אוסלו קרסו, אבל הם קיימים ופועלים. יש רשות פלשתינית. זה שהחמאס נבחר בבחירות זה הודות להסכמי אוסלו.
"בהצהרת בלפור ב-1917 קיבלנו הרבה פחות ממה שהפלשתינים קיבלו, אבל ידענו להוביל מהמעט הזה לתקומה, לריבונות יהודית. והנה, הפלשתינים זוכים לשמוע מישראל, מארה"ב ומאירופה הצהרות ברורות התומכות בהקמת מדינה פלשתינית ובאים ואומרים להם 'בואו ננהל משא ומתן מדיני', אבל את התגובה של הפלשתינים אנחנו
הנשיא מאשים את המנהיגות הפוליטית והדתית בצד הפלשתיני במצב, ואין לו טענות לעם הפלשתיני. "המנהיגות היא זו שמעצבת, יוצרת סטנדרטים ומובילה, וזה נכון גם אצלנו. כשהמנהיגות פה דיברה על הסכמי אוסלו, העם בישראל הלך אחרי רבין. אותו דבר בנוגע להקמת מדינה פלשתינית. ברגע ששרון החליט, ראינו ש-80 אחוז תומכים בכך היום".
ובכל זאת, העם הפלשתיני הוא זה שבבחירות דמוקרטיות העלה את החמאס לשלטון.
"אני לא רואה את תוצאות הבחירות כתמיכה במצע המדיני של החמאס. אני נוטה להאמין שרוב הפלשתינים מקבלים את תנאי הקוורטט, ומכירים בזכות הקיום של ישראל. אני מאמין שרוב הפלשתינים מתנגדים לטרור ולדרכו של החמאס שנבחר על ידם. אני מאמין שרוב הפלשתינים רוצים לכבד את ההתחייבויות שנתנו לנו יאסר ערפאת ומחמוד עבאס (אבו-מאזן)".
כשנשאל איך בכל זאת זכה החמאס בבחירות, ייחס הנשיא את הניצחון לקו הדתי האדוק שמציג הארגון. "הטרור עצמו גם הלהיב את דמיונם של הפלשתינים וזה בנה את החמאס", אומר קצב. "הפלשתינים גם מאמינים שהיציאה מרצועת עזה היא הודות לחמאס. בנוסף, הפלשתינים ראו את הפת"ח המושחת מול החמאס שאינו מושחת, היכולת הארגונית שלהם טובה יותר, והם גם הגישו עזרה סוציאלית וכלכלית למשפחות שנתונות במצוקה. כל זה הגביר את התמיכה והאהדה". לדעת קצב הכתובת הייתה על הקיר. "היינו צריכים לראות שהחמאס ניצח בבחירות לאיגודים המקצועיים, לקמפוסים, לתאי הסטודנטים ולבחירות המוניציפאליות".
באשר להכרזתה של מדינת ישראל שהיא לא תנהל משא ומתן עם ממשלת החמאס אומר הנשיא: "אין ברירה. על מה יש לנו לדבר איתם? הם לא מכירים בזכות הקיום שלנו ולא מוכנים לדבר איתנו, ואני מתכוון למנהיגות הפלשתינית ולא לעם הפלשתיני. אם היא תקבל את התנאים, שאבו-מאזן עצמו אומר שצריך לקבל אותם, אז ננהל איתם משא ומתן מדיני".
מהו לדעתך הכישלון הגדול ביותר של המדינה?
"הטיפול במצוקות החברתיות. היו ציפיות רבות שהצמיחה הכלכלית תביא לצמצום העוני, והתברר שזה לא כך. אני הטלתי ספק בכך מלכתחילה".
הנשיא קצב מציע תוכנית מגובשת למאבק בעוני, והזרמת כספים מספקת לפתרון הבעיה. "אני יודע שיש מחויבות של כל המפלגות ושל ראש הממשלה לטפל בעוני, אבל זה שנותנים כך וכך מיליוני שקלים לא מבטיח צמצום שלו. צריך תוכנית מגובשת ויעילה".
אתה קורא להציג תוכנית למלחמה בעוני, אבל הממשלה שתוקם תהיה מורכבת מ-25 שרים, הממשלה היקרה ביותר בתולדות המדינה. אתה חושב שזה ראוי?
"מובן שהייתי מעדיף ממשלה עם מספר שרים מצומצם יותר, אבל כשבוחרים כל כך הרבה מפלגות לכנסת ואין מפלגה מובילה, אז האזרחים צריכים לצפות לזה. מה הם חשבו? שאזרחים לא יבואו להצביע ואחר כך יבואו בתלונה על כך שאין סיעה מובילה בכנסת?"
כשנשאל הנשיא על הקרע בעם, תוצר של תוכנית ההתנתקות, הוא הפגין אופטימית. "אני חושב שהקרע הזה מאפשר איחוי כעת יותר מתמיד, כי בפעם הראשונה מאז 1967 הציבור שמתנגד להתנחלויות לא רואה בעין שלילית את המתנחלים, וזאת בעקבות התמונות ששודרו בטלוויזיה", אומר הנשיא. "הם מעריכים את הנכונות שלהם להקרבה ואת הנכונות שלהם לסכן את הנשים ואת הילדים למען האידיאל.
"מצד שני, המתנחלים עצמם הבינו שחזון ואמונה לא מספיקים ושיש לכבד גם את ערכי הדמוקרטיה. השאלה לאן המנהיגות, של שני הצדדים, תוביל. יכולה להיווצר כאן הזדמנות פז, היסטורית, לאחות את הקרעים בחברה. אבל, אם מנהיגות קיצונית תשתלט, אז זה יכול להוביל להעמקת הקרע".
זמנו הפנוי של הנשיא הוא בעיקר בסופי השבוע, אז הוא נוסע לקריית-מלאכי כדי להיפגש עם הילדים והנכדים. מלבד זאת, ערב יום העצמאות הוא היום היחידי שלנשיא אין פעילות כלשהי שהוא נדרש לה. "הפעילות כאן היא כל כך אינטנסיבית, שלצערי הרב אני לא מצליח להתפנות לאהבתי הגדולה ביותר שהיא התיאטרון", הוא מספר. "למרות שלאחרונה התחלתי לקרוא שני ספרים, בעיקר בטיסות ארוכות. אחד מהם הוא 'צופן דה וינצ'י'".
על סדרות בטלוויזיה אין מה לדבר, אבל הנשיא מספר כי הוא צופה במהדורות החדשות ומגלה שהוא מאוד אוהב לצפות במשחקי כדורסל. "ראיתי את משחק הגמר של מכבי ביום ראשון, והמאבטחים שלי דאגו כל הזמן לעדכן אותי במהלך תפילת ליל השבת בתוצאות חצי הגמר".
נא להמתין לטעינת התגובות
