דרכו של החמאס לניצחון הגדול
דרך ארוכה עבר הארגון עד ניצחונו היום. לפני 18 שנה היתה זו דווקא ישראל שעודדה אותו מול אש"ף
שורשיו של החמאס (ראשי תיבות של תנועת ההתנגדות האיסלאמית) נטועים בארגון האחים המוסלמים, שהיה פעיל בעולם הערבי ובעיקר במצרים. הארגון, שהיה בעיקר חברתי, גייס פעילים באמצעות הקמת אגודות צדקה עבור התושבים הפלשתינים. את ראשית פעילותו מציינים ב-14 בדצמבר 1987, שבוע לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה. מנהיגו הראשון היה השיח' אחמד יאסין.
הארגון פרסם את האמנה הרשמית שלו באוגוסט 1988 כדי להציג את האידיאולוגיה שלו מול זו של האמנה הלאומית של אש"ף. האמנה קראה לפעול באמצעות ג'יהאד על מנת להביא להקמתה של מדינת הלכה בכל שטחי פלשתין, כולל בשטחים שעליהם קיימת כיום ישראל.
האמנה קובעת כי חמאס אינו מכיר בישראל ומאפשר להיאבק נגדה עד לסילוקה. גם המרכיב החברתי (דעווה) מופיע באמנה, לפיו על התנועה לפעול לקידום החינוך והמצב הסוציאלי של התושבים הפלשתינים.
התגברות האינתיפאדה הראשונה הביאה את החמאס להקים זרוע פוליטית שנקראה גדודי עז א-דין אל-קסאם. פעילי הארגון התפרסמו בעקבות חטיפתם ורציחתם של שני חיילי צה"ל, אבי סספורטס ואילן סעדון ב-1988. בתגובה עצרה ישראל את השייח' יאסין, שנידון למאסר עולם, אך שוחרר בעקבות ניסיון ההתנקשות בבכיר החמאס, חאלד משעל, בירדן ב-1997.
בסוף 1992, לאחר רצח שוטר מג"ב נסים טולדנו, החליטה ממשלת רבין על גירושם של יותר מ-400 אנשי חמאס וג'יהאד איסלאמי לדרום לבנון. המגורשים שבו לשטחים לאחר שנה, אך במשך כל אותה תקופה הם יצרו קשרים עם חיזבאללה, דבר שהביא לשכלול בשיטות הפעולה של הארגון. כך למשל החל החמאס לבצע פיגועי התאבדות בשטח ישראל החל מ-1994, צעד שהביא להרוגים ישראלים רבים.
ישראל המשיכה לפעול נגד בכירי הארגון וחיסלה רבים, בהם מפקד הגדודים ברצועה עימאד עאקל. אולם החיסול המשמעותי ביותר היה של "המהנדס" יחיא עיאש, שהכין את מרבית חגורות הנפץ ששימשו לפיגועים.
בעקבות החיסול בינואר 1996 ביצע החמאס ארבעה פיגועים בתוך ימים ספורים – שניים בירושלים, אחד בתל-אביב ופיגוע נוסף באשקלון. ישראל לחצה והרשות הפלשתינית פעלה לראשונה נגד החמאס ועצרה רבים מאנשיו, אך לאחר זמן קצר הם שבו
לאורך השנים גייס ארגון החמאס כספים לפעולותיו באמצעות אגודות צדקה ברחבי העולם, בעיקר בארה"ב ובאירופה, כמו גם בסעודיה. לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 החלה פעילות בינלאומית במטרה לעצור את פעילות האגודות.
פעילות החמאס מחולקת לארגון פנימי (בשטחים) וחמאס-חו"ל, שפעל בירדן והעביר את פעילותו לסוריה. מנהיגיו הבולטים של החמאס בחו"ל הם חאלד משעל ומוסא אבו-מרזוק.
החמאס הגביר את פעילות הטרור לאחר פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה ב-2000, והדבר הגביר את הפופולריות שלו ברחוב הפלשתיני. פעילי החמאס ביצעו פיגועים בשטח ישראל וגרמו לנפגעים רבים. בהמשך גם החל הארגון לירות רקטות קסאם מרצועת עזה לעבר הנגב המערבי.
ישראל הגיבה בחריפות נגד אנשי הארגון וביצעה סיכולים ממוקדים. ב-22 במרס 2004 חוסל מנהיג התנועה יאסין, ולאחר חודש חוסל גם מחליפו, עבד אל-עזיז רנטיסי. בכירים נוספים שחוסלו היו סלאח שחאדה, עדנאן אל-רול ודובר הארגון איסמעיל אבו-שנב. מנהיג גדודי אל-קסאם, מוחמד דף, נפצע קשה במהלך ניסיון התנקשות.
לפני כשנה, במסגרת הסכם קהיר, הוחלט על הפסקת אש (תהדיה) עד לסוף שנת 2005. למרות ששאר הארגונים המשיכו לבצע פיגועים בתגובה לפעילות ישראלית, לא ביצע החמאס פיגוע בשטח ישראל במהלך אותה תקופה. עם זאת, הארגון המשיך בפעילותו ברצועת עזה, במיוחד על רקע נסיגת ישראל, במטרה להשיג את השליטה על השטח.
כבר בבחירות לרשויות המקומיות בגדה וברצועה שנערכו בחודשים האחרונים הגיע החמאס להישגים גדולים וניצח בכמה מהרשויות המרכזיות, בהן קלקיליה וכמה רשויות ברצועה. ככל שהתקרבו הבחירות לפרלמנט הפלשתיני, הראו הסקרים כי החמאס מתחזק אל מול הפת"ח ואמש באה החותמת הסופית להפיכתו של החמאס לארגון מספר אחד בשטחי הרשות הפלשתינית ולמעשה לנציגם של הפלשתינים בפני העולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
