משחקים בבגרות
ברחבי הארץ נרשמה עלייה במספר מגמות התיאטרון בבתי הספר, אך גם חשש מסגירה
הבסיס להצגה היה אמנם הטקסט המקראי, אבל התלמידים השתמשו בו באופן חופשי לצורכיהם, נושאים אותו לכיוונים מפתיעים. "אומרים לך לשחוט אותי - אז תשחוט כבר", קורא אלון ברגר, שגילם את יצחק, לחברו אשר בתפקיד אברהם. וזה עונה לו: "אתם משחקים כאן ברגשות של אבא, שעוד מעט יהיה אב שכול. נולדתי להיות קורבן. למה באמת לא להוריד אותי ביגון שאולה, אני בסך הכל עושה מה שאמרו לי בשמים". "זה בסדר אבא, תשחוט כבר, ותגמור עם זה", משיב הבן.
כ-20 דקות אחר כך, התלמידים מסדרים את הבמה, ומחליפים בגדים חזרה לתלבושת אחידה. "בשניות הראשונות על הבמה, האדרנלין עולה לרמות גבוהות מאוד", מספרת שני חסון, אחת המשתתפות בהצגה, "קשה מאוד להוציא החוצה את מה שעבדת עליו כל כך הרבה זמן. ההתרגשות היא מטורפת, תחושה של 'וואו' אחד גדול". וברגר מוסיף: "כל רגע מאחורי הקלעים, לפני שאני עולה לבמה, נראה לי כמו נצח, אבל כאשר אני נכנס - זה עולם אחר. אני שוכח מי זה אלון, ומרוכז אך ורק בדמות שלי ובעלילה".
הפעילות התיאטרלית בתיכון אביב איננה כה יוצאת דופן. מספר תלמידי התיאטרון בחטיבות העליונות בישראל אמנם עדיין קטן - בסך הכל 2,143 בני נוער בשנת הלימודים הנוכחית - אבל הנתון המשמעותי כאן הוא דווקא העלייה במספר בתי הספר המפעילים מגמות כאלה.
לעומת 112 מגמות תיאטרון ב-2001, פועלות כיום 164, עלייה של כמעט 50 אחוז. הפריחה הזו מתרחשת בכל רחבי הארץ - 25 מגמות במחוז הדרום, 32 בירושלים, 51 במרכז ו-56 בצפון. ועם
"הרבה תלמידים אוהבים לראות הצגות", מנסה נעמי יפה, המפקחת האחראית במשרד החינוך ללימודי התיאטרון, להסביר את התרחבות התופעה בשנים האחרונות. "הם ניגשים למנהלי בתי ספר ומבקשים לפתוח מגמת תיאטרון, שגם תורמת מאוד לפיתוח הקשר עם הקהילה שסביב בית הספר".
אבל יש עוד סיבות לריבוי מגמות התיאטרון, הקשורות יותר לשיווק בתי הספר ולמעמדם: מגמות אמנות כמו תיאטרון, קולנוע או תקשורת, נחשבות ליוקרתיות, ומנהלים רבים נהנים להשתמש בהן כדי למשוך תלמידים מצטיינים. "מגמות התיאטרון יוצרות אקלים מיוחד, וזה מרכיב משמעותי מאוד בהחלטה של בית הספר אם להשקיע בתחום. המנהלים גם מקנאים זה בזה, וכל אחד רוצה אצלו מגמות כאלה", מוסיפה יפה.
בשביל היוקרה הבית-ספרית, התלמידים צריכים גם לעבוד. "בכיתה י' הם מקבלים את יסודות המשחק, כמו עלייה לבמה, חשיפה ראשונה של הגוף והרגשות ועבודה עם טקסטים", מסבירה שרה ארליך, מרכזת מגמת התיאטרון בתיכון אביב. בשלב זה המורה הוא עדיין הסמכות המשמעותית, זו שמובילה ומלמדת, אבל בהדרגה משתנה מערך הכוחות. בכיתה י"א התלמידים כבר בוחרים בעצמם טקסטים, ומחברים סביבם קטעי משחק ותנועה, ובמקביל לומדים נושאים כמו פיתוח קול ובניית תפאורה.
בכיתה י"ב מתמקדת העשייה בהצגה לכל דבר: התלמידים מעבדים נושא, בוחרים מביניהם במאי ובעלי תפקידים אחרים - ובעיקר עסוקים בחזרות אינטנסיביות, עד להצגה המיוחלת. המורה נסוג לשוליים, ומסתפק בדרך כלל בליווי מהצד. לדברי ארליך, בחינות הקבלה למגמה לא בודקות את יכולות המשחק של התלמידים, אלא בעיקר את מידת הרצינות שלהם.
"תוכנית הלימודים איננה עוסקת בתולדות התיאטרון", מסבירה נעמי יפה, "אלא בנושאים מרכזיים כמו הז'אנרים השונים בתיאוריות בימוי ומשחק, בתיאטרון ישראלי ומודרני. אין אצלנו הפרדה בין בחינת הבגרות העיונית למעשית. לאחר שהתלמיד נבחן במונולוג או בדיאלוג, הבוחנים שואלים אותו איך הוא בנה בדיוק את הדמות שלו".
איך אפשר להעריך בחינת בגרות בתיאטרון?
"התלמידים חייבים להצדיק את הבחירות שעשו ולהסביר אותן, על סמך החומר העיוני שלמדו כמו תיאוריות בבימוי, או להסתמך על מחזות שראו. כאשר הם מציגים את ההצגות בי"ב, בקהל יושב מורה מבית ספר אחר, שמעריך את התלמידים לפי שיתוף פעולה ביניהם, בנייה של הסצינות והדיאלוגים וכו'. הבחינה איננה אם ההצגה טובה או גרועה, אלא אם יש היגיון בימתי שמתקשר לרעיון שהם רוצים להעביר. אם הדברים עובדים - מגיע לתלמידים האלה 100. זו לא בחינה שצריך לשנן לקראתה פסוקים שלמים, אלא יותר שיח של יוצרים". אגב, על פי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים שעברה עמד הציון הממוצע בבגרות העיונית בתיאטרון על 83 ובמעשית על 94.
התלמידים, מצידם, מנמקים את הבחירה במגמת התיאטרון בכך שהיא "מאפשרת לנו לעבור את התיכון בחוויה קצת שונה". לתוכניות הכשרונות הטלוויזיוניות נוסח "כוכב נולד", לעומת זאת, אין לדבריהם השפעה של ממש.
"מסגרת הלימודים במגמה שונה מאוד מהמסגרות האחרות בתיכון. כאן לא יושבים ליד שולחן ומסתכלים על המורה", מספר נועם סיימון, תלמיד י"ב בתיכון אביב. "זו חוויה אחרת לגמרי, שבה המורה היא יותר מנחה, והעבודה היא בעיקר של תלמיד מול תלמיד אחר".
"ללמוד במגמת התיאטרון זה כמו להגיע לעולם אחר, חדש. על הבמה אנחנו בעצם מתנסים קצת בלהיות אנשים אחרים, לראות את כל זוויות הראייה. בדרך, אתה מגלה המון דברים על עצמך ועל העולם", מוסיפה חן שנאפ. ויש עוד יתרונות, חברתיים יותר, לעבודה המשותפת: "אנחנו לומדים להיות בני אדם", מסביר אחד התלמידים. "אי אפשר להרים הפקה שמעורבים בה כל כך הרבה אנשים, אם לא יודעים איך לתקשר זה עם זה".
התלמידים מדברים גם על אדרנלין, על היסחפות ועל התמכרות לעולם החדש הזה. הלימודים המעשיים מושכים אותם הרבה יותר מהחלק העיוני, התיאורטי. מבחינתם, אין בכלל ספק שמגמת התיאטרון עולה על כל מגמה אחרת. "למי שלומד במגמת פיזיקה למשל, אין בכלל את הקשר המיוחד שיש בינינו", אומרת דפנה שפיר. "הרגעים הכי קשים הם בחזרות האחרונות לפני ההצגה. יש ויכוחים, יש לחץ שהצטבר במשך חודשים - ונשברים. ואז נושמים נשימה עמוקה, וממשיכים לעבוד על ההצגה".
"יש מיליון חזרות, אבל כל שנייה על הבמה שווה את זה", מוסיפה טלי בונקצי. אגב, הרוב הגדול מבין תלמידי המגמה מתכוון להמשיך לעסוק בתיאטרון אחרי הצבא - במשחק, בבימוי או בהפקה. "השאלה אם התלמידים האלה ימשיכו בתחום, מטרידה אותי פחות", אומרת נעמי יפה, "את התובנות שהם למדו בזכות לימודי התיאטרון, הם רכשו לכל החיים".
אבל בינתיים דווקא העתיד שמתכננים ראשי משרד החינוך, באמצעות "חוקת הזכאות" החדשה לתעודת בגרות, מעורר חששות כבדים בקרב גורמים העוסקים בתחומי האמנויות השונים. הכללים החדשים עדיין לא פורסמו רשמית, אבל לבתי הספר נמסר שעליהם להיערך לקראת השינויים כבר בשנת הלימודים הבאה. עיקר השינויים הם בחינות בשמונה מקצועות חובה: עברית (לשון וספרות), אנגלית, מתמטיקה, מדעים וטכנולוגיה, תנ"ך ומקורות ישראל, היסטוריה, אזרחות ומקצוע בחירה נוסף. התלמידים יהיו רשאים אמנם לגשת לבחינה במקצוע נוסף, אך לא יחויבו בכך.
"החשש שלנו הוא שנושאי האמנויות לא יהיו במערכת החינוך. מדובר בתחום שייכחד", אומר בדאגה גורם במשרד החינוך. "למנהל הממוצע לא תהיה שום סיבה להפעיל מגמת אמנות - בתיאטרון או בתקשורת - אם היא לא נמצאת בליבה המחייבת. אם בכל זאת ירצה התלמיד להרחיב את היקף לימודיו, המקצועות שייבחרו יהיו בהתאמה למה שהאוניברסיטאות דורשות, כלומר - במקצועות הריאליים."
"במצב כזה", מוסיף הגורם, "הסיכוי שתלמידים ירצו ללמוד במגמות האמנויות השונות יהיה קטן מאוד. התפיסה השלטת כיום במשרד החינוך היא back to basics - לדעת קרוא וכתוב וקצת מדעים, אבל זה לא האידיאל שצריך לשאוף אליו בתחילת האלף השלישי. כל מה שהשקענו בשנים האחרונות עלול לרדת לטמיון".
לדברי גורם אחר במשרד, המשקיף בשמחה על שגשוג המגמות השונות לאמנויות, צפויה נסיגה של ממש בתחום. "בשביל ראשי המשרד, העובדה שהתלמידים מציירים חנוכייה לקראת חג החנוכה, או עץ כאשר ט"ו בשבט מגיע, היא מספיק אמנות. לצד המקצועות החשובים האחרים, כל בוגר של מערכת החינוך צריך להתנסות באחת האמנויות, המאפשרות להתבטא בכלים נוספים שמעבר למחברת ועיפרון. אם חינוך גופני מקבל ב'חוקת הזכאות' החדשה שעתיים בשבוע במשך כל שנות הלימוד - אותו הדבר צריך להיות גם באמנויות".
נא להמתין לטעינת התגובות
