אג'נדה במקום קריטריונים
אסף מידני חושב שבוויכוח על מינויה של רות גביזון חסרות דווקא השאלות החשובות. למשל, מה הם הקריטריונים למינוי שופט לעליון, והאם אנו מרוצים מהתנהלות הוועדה למינוי שופטים?
את הקריטריונים האלה, משום מה, אנו מזניחים בוויכוח על מינויה של פרופ' רות גביזון. עיקרון השקיפות מחייב דיון בקריטריונים אלה. שאלה אחרת, לא פחות חשובה, היא האם אנו מרוצים מהשיטה לבחירת שופטים? ואם חלקנו מרוצים, אז מדוע בכל זאת אנו לא ממש מרוצים מההתנהלות סביב מינוי גביזון?
אין חולק, כי ידענותה של הפרופ' רות גביזון בתחומי המשפט מוכחת. אין חולק גם, כי פרופ' גביזון לא התביישה לפעול, לצד עבודתה האקדמית, בפעילות ציבורית, ובתוך כך אף הביעה דעתה על מקומו של ביהמ"ש ביחס לכנסת בסוגיות מסוימות. האם היא ניחנה במזג חם? ביכולת לעבוד בצוות? האם זה חשוב? אנו יודעים כי הנשיא ברק לא רוצה אותה, כי יש לה אג'נדה. האם זה חשוב? האם אג'נדה היא קריטריון לפסילה?
היפה בוויכוח סביב מינוי גביזון הוא, כי מי שטוען לשימוע כדרך נאותה לבחירת שופטים קיבל כאן את השימוע האולטימטיבי. ומה? האם זה עזר במשהו? התשובה: לא. לא בהיבט של הקריטריונים למינוי שופט, ולא בהיבט של התנהלות הוועדה. למרות השימוע, אני כאזרח נעדר יכולת
מה שלא יפה בוויכוח דנן הוא התנהלותה של הוועדה למינוי שופטים. האם אני יכול להרשות שמנגנון למינוי שופטים יפסיק את עבודתו לתקופה ארוכה, רק בשל אי-הסכמה על מינוי שופט זה או אחר? התשובה היא: לא.
היכולת של השרה לבני לעצור את עבודת הוועדה היא בעייתית. גם התבטאויותיו של הנשיא ברק, שהכשיר את ההתנהלות, באומרו כי אין ממש עומס בעליון ובינתיים אנו מסתדרים, לא היו במקומן, אבל זו סוגיה שכללי המשחק לא יכולים לה. אבל יכולת של יחיד לעצור מנגנון, כי הוא רוצה להשליט את דעתו, היא פסולה בעיניי בלי להתייחס למהותו של האיש.
ובכן, בעידן שרפורמות במבנה הממשל הכרחיות, מן הראוי לחשוב על שקיפות בקריטריונים למינוי שופט ועל הדרך למינוי שופט.
ד"ר מידני הוא מרצה לממשל ומשפט ציבורי
עדכון אחרון : 7/10/2009 14:59
נא להמתין לטעינת התגובות
