 |
טעות ראשונה: שוקן סובר כי אם ישראל אינה מאפשרת זכויות הגירה חופשית לפלשתינים ולערבים לשטחה, סימן שאין היא רוצה שלום. אין שום תקדים לכך שהסכם שלום מותנה בחופש הגירה בין המדינות עושות השלום. כל הסכמי השלום שנחתמו, למשל, לאחר שתי מלחמות העולם, לא כללו זכות להגירה. לא רק שישראל לא צריכה, ואסור לה, להכיר בזכות הגירה לישראל, אלא עצם העמדת הדרישה הזו, משמעותה קבלת זכות השיבה. דרישה כזאת מעמידה בספק את הרצון הערבי לעשות שלום עם ישראל. דרישה זו לא הועמדה מעולם על ידי האיחוד האירופי, ואין לה זכר במפת הדרכים. הטעות השנייה: שוקן משווה את זכויות ההגירה בין העולם הערבי לישראל לזכות ההגירה הקיימת בין חברות האיחוד האירופי. האיחוד האירופי הוא דוגמה מופלאה למדינות החיות ביניהן בשלום, משתפות פעולה, תרבותית וכלכלית, ושואפות ל"איחוד גדל והולך." איזה דמיון יש בין מדינות אלה לבין ישראל מול הרשות הפלשתינית והעולם הערבי, שעם רובו מצויה ישראל בסכסוך קשה!? האם יש בכלל מדינה באיחוד האירופי שידעה טרור והסתה משכנותיה כמו ישראל? האם יש באיחוד האירופי מדינה שאינה מכירה בזכות קיומה של מדינה אחרת באירופה? איני יכול להעלות על הדעת השוואה כל כך מוזרה כמו ההשוואה בין ישראל ופלשתין להולנד ודנמרק. הלוואי ונגיע ליום כזה שבו ההשוואה תהיה רלוונטית. המשיח יגיע זמן רב לפני כן. הטעות השלישית: שוקן סובר כי זכויות האדם של ערביי ישראלי כוללות את הזכות להינשא לבן/בת זוג פלשתיני, תוך כדי מתן זכות הגירה לצד הפלשתיני. זכות כזו אינה מוכרת במשפט העמים ואין לה שום תימוכין בספרות על זכויות האדם. נכון: כמה משפטנים ישראלים ממציאים, מדי פעם בפעם, כלל מדומיין של המשפט הבינלאומי, כדי לנגח בעזרתו את ישראל; אך מעבר להמצאה ולדמיון, אין זכות כזו ובית הדין האירופי לזכויות האדם דחה אותה במפורש. הטעות הרביעית: שוקן סובר כי חוק האזרחות הוא "חוק של אפרטהייד." החוק נחקק בעיצומה של מלחמת טרור אכזרית שהכריזה עלינו הרשות הפלשתינית בתמיכת חלק גדול מהציבור הפלשתיני. מדובר בהגבלת זכות (שכאמור, כלל לא קיימת במשפט הבינ"ל,( של מי שבא משטח אויב, ממנו בוצעו פעולות איבה יומיות נגד אזרחים ישראלים. לכל מדינה - גם ללא חוק - יש זכות למנוע הגירה כלשהי ממדינת אויב או משטח אויב. האם ישראל צריכה להתיר הגירה מסוריה? ודאי שלא. האם אנגליה, בעת מלחמת העולם השנייה, היתה חייבת להתיר הגירה מגרמניה, או אפילו ממדינות חסות של גרמניה? ודאי שלא. מדוע אין כלל זה חל על ישראל? נכון, הרשות הפלשתינית אינה מדינה, אך אם איסור הגירה חל לגבי מדינת אויב הוא חל שבעתיים על רשות אויב. החוק לא כוון נגד פלשתינים סתם, אלא נגד אלה היושבים בשטחים הכבושים. נגד פלשתיני החי בירדן או במצרים אין לחוק תחולה. המשפט הבינלאומי מתיר למדינה לשלול כל הגירה ממדינות אויב (או משטח אויב) ואין צורך להוכיח שהמגיע הוא מחבל. להשוות חוק כזה, שנחקק לתקופת זמן מוגבלת כדי להגן על אזרחי ישראל, למשטר ההפרדה הגזענית בין שחורים ללבנים בדרום אפריקה - זה קצת מוגזם. טעות חמישית: שוקן חושב שבמתן זכות הגירה המונית כזו אין הוא מסכן את הרוב היהודי בישראל. כפי שכבר כתבו אחרים בעמודים אלה, גם אם תהיה הפרדה בין "תושבות" ל"אזרחות," ברור שלצאצאיהם של ה"תושבים" תהיה זכות התאזרחות. אבדן הרוב היהודי יידחה לכל היותר בדור אחד. ובכלל, תושב קבע יהיה רשאי לדרוש התאזרחות, לאחר שישהה כאן מספר שנים הקבוע בחוק. וכי ניתן יהיה לשלול זכות כזאת? וכי החוק שישלול ממנו התאזרחות לא יהיה חוק אפרטהייד?
|
 |
 |
 |
 |
|
|