ווסט סייד סטורי
אמנון רובינשטיין מסביר כיצד יוכל המודל שאימצו בניו-יורק אחרי ה-11 בספטמבר לשקם אזורי מצוקה ולהציע עתיד חדש לזוגות צעירים
כיצד קרתה תהפוכה זו? בראש ובראשונה, השגשוג הכלכלי של ארצות-הברית ומניעת מעשי טרור נוספים. אך יש היבט נוסף: תחת משטרו של ראש העירייה מייקל בלומברג עברה ניו-יורק תהליך מזורז של תכנון מחדש, בנייה מואצת והשקעה בתשתית ובתרבות.
המספרים מהממים: תוך שש שנים הושלמו 18 תוכניות חדשות לבניין עיר ו-236 פרויקטים. מדובר ב-13 מיליון מטר רבוע של בנייה חדשה ויצירת אלפי דונמים של פארקים וגנים ציבוריים. עקב תכנון מחדש זה משנה העיר את פניה. הצד המערבי- הווסט סייד המוזנח - תוכנן ונבנה מחדש. אפשר למצוא בו אזורי ספורט ופנאי, גלריות לאמנות ויצירות ארכיטקטוניות מרתקות.
כל התחייה האורבנית הזו משתלבת עם שימור אתרי התרבות של העיר ושיקומם. מימי הדיכאון של אסון התאומים כמעט לא נשאר דבר.
התהליך הזה בוצע על ידי עיריית ניו-יורק. אילו היתה העירייה תלויה באישורה של ועדה מחוזית בנוסח הישראלי, לא היה זז כל פרויקט והווסט סייד היה עומד בשיממונו. האמת היא שבישראל אפילו לא היה מתחיל דיון כלשהו באחד מהפרויקטים האלה: הוועדות המחוזיות עמוסות, דנות למקוטעין בתוכניות, לא עוסקות במה שהן צריכות לעסוק (תיאום תוכניות של רשויות שונות) אלא בעניינים שוליים (שינוי ייעוד של בניין מסוים). הדיונים נמשכים שנים רבות וכל הניסיונות לזרז את הקצב אובדות בג'ונגל הביורוקרטי.
הביורוקרטיה הזו משתקת תוכניות חיוניות ולא מונעת תוכניות מזיקות. ניו-יורק פיתחה את עצמה בכוחות עצמה. הרעיון שכל תזוזה בעיר תחייב אישור של ועדה המורכבת מנציגי משרדים ממשלתיים ורשויות מקומיות אחרות כלל לא עלה על דעתם של הניו-יורקים. אם מישהו היה מציע שתוכנית בנייה במנהטן תהיה זקוקה לאישור של ועדה שבה יושבים נציגים מהעיריות של בפאלו, אולבני וסירקיוז, היו ודאי מאשפזים אותו.
התוצאה ברורה: משטר התכנון העירוני הביא בישראל לניוון עירוני - אף על פי שכלכלת ישראל צומחת בקצב מהיר מאוד. אזורי עוני לא משתחררים ממצוקתם; אין בפועל שיפור משמעותי בתשתיות; שכונות חדשות מוקמות ללא מפעלי תרבות ופנאי; והגרוע ביותר, היצע הדירות למגורים - בעיקר לזוגות צעירים - קטן וגורם לעליית מחירים ודמי שכירות. קשה להעלות על הדעת אינטרס לאומי-חברתי אחד שיוצא נשכר ממשטר התכנון הישראלי.
אפילו אינטרס של פיקוח נפש לא עוזר: שר הפנים
מה עושים? יש לעשות הבחנה בין רשויות מקומיות הראויות לאמון מלא, בנוסח ניו-יורק, שתהיינה רשאיות לתכנן את עריהן כנראה בעיניהם, לבין רשויות טעונות פיקוח. הקטגוריה הראשונה תכלול רשויות מקומיות שאינן זקוקות למענק ממשלתי ושאין לגביהן דיווחים מחשידים של ביקורת המדינה או ביקורת הרשות. בקטגוריה השנייה ייכללו הרשויות האחרות - אך גם לגביהן לא יהיה צורך באישור ועדה מחוזית אלא במתכנן ערים מנוסה, שיעבור על התוכניות ויוודא שהן דואגות לכל האינטרסים: פיתוח העיר, דאגה לזוגות צעירים, אזורים ירוקים ואתרי פנאי, בידור ותרבות. אסור שהמשטר הקיים ימשיך להתקיים.
סיפור הווסט סייד בניו-יורק נכון גם לגבי תל-אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
